דברי שאול חלק לשבעה ה

ומטעם אחר כדי שלא יהא לו טענת אונס ובאמת שכפי מה שכתב המהר"ש שם גם בשאר דברים לא היו עושין זאת מטעם אסמכתא דהי' די במעכשיו לבטל אסמכתא והא דעשו התקנ' זאת היא מטעם אונס ומכ"ש בשידוכין והנה מהנ"ש משמע דגם הוא פוסק כדברי הח"מ דאף בתקנ' הספרדים אינו מועיל כשבתו אינו רוצה דאל"כ הי' לו להזכיר דנ"מ בתקנ' זו לענין דלא שייך לטעון דבתו אינה רוצ' וע"כ דבכה"ג בודאי שייך טענת אונס ורק באם מת חייבים היורשים לקיים ובזה לא שייך טענת אונס דיאמר לו מה לי באונסך וכ"כ הר"ש אבל אם הבת אינה רוצ' א"כ הוה אומדנא:

והנה הנ"ש שם סעיף ח' הביא דברי הכלבו סי' קמ"ג דאם האב שידך את בנו והתנ' שיעש' לו כך וכך ואח"כ טען לו הצד שכנגדו להד"ם ולאו בע"ד דידי את לכשיבא חתני אדע מה לטעון ובא חתנו וטען לו והשיב לו אין אתה יודע רק מה ששמעת מאביך ואביך פסול להעיד ואין לך אף שבועת היסת עליו כתב ר"ת דהבן יעשה הרשא' לאביו ואביו ישבע שכך התנה וכן הביא הב"ש סי' נ"א בשם תשוב' מהר"ש וכלבו דין הלז ובגליון ציינתי שם עיין בש"ך חו"מ סי' ע"ה ס"ק פ"ג וכעת עיינתי שם וראיתי דהש"ך הקש' על הא דמבואר בהג"ה שם בשם ת"ה סי' ש"י דכל שטען שהגיד לו נאמן ואפי' קרוב משביעו היסת והרי כאן מבואר דאי לאו דיעש' הרשא' אינו נאמן להשביעו אף שטען שהגיד לו האב וגם האב טוען כן בהדיא וע"כ צ"ע דבריו ובאמת שקושיא גדול' הוא ראוי' אליו אמנם לפענ"ד נראה לישב דהנה באמת כל דיני שדוכין יש בו אסמכתא ורק דמטעם בושת סמך דעתו כמ"ש התוס' ובש"ע כאן או מטעמא אוחרא ומעת' כל שיש מקום להכחישם שלא התנה כן פשיטא דלא סמכה דעתו וא"כ הכי כוונתו דהוא אומר כיון שאין אביך כשר לך להעיד ואתה אין טוען טענות ברי וא"כ ממילא לא סמכה דעתך ואף דמכל מקום איכא בושת מ"מ לא שייך שבוע' כל היכא דליכא דררא דממונא וזה שכתב ולכך אין אתה יכול להשביעני וגם בטענ' הבן כתבו ובכך עמדתי וקדשתי שהיא מיותר לשאלתו וטענתו אמנם עיקר הדין תלוי בזה דזה טען שסמך ע"ז וע"ז עמד וקידש וזה טוען כיון שאביך פסול לא סמכה דעתך וממילא אין לך עלי שביעה ומכ"ש נימא דמצד שיכול להשביעו היסת לא סמכה דעתו שיצטרך למיקם בדינא ודיינא וע"כ פשיטא שטוען דלא סמכה דעתו ובשאר מקומות כותבין שטר תנאים והעד עדים וסמכה דעתו וע"ז כתב כיון דיכול לעשו' הרשא' לאביו ממילא סמכ' דעתו דאביו יכול להשביעו היסת ואפשר שלא יכול להעיז בע"ד שלו וגם מכיר בשקרו משא"כ לבנו שאינו מכיר בשקרו פשיטא דיכול להעיז ולא סמכה דעתו כנלפענ"ד ליישב לפי חומר הנושא עכ"פ היכא דעושה הרשא' פשיטא דאב יכול לתבעו והמהרש"ל במרוב' ס"ס י"ד כתב דה"ה אם האב מוחזק דישבע אבי החתן על טענותיו כשבא בהרשאת הבן וע' בש"ך שם ובלא"ה י"ל קושית הש"ך כיון דאין עיקר החיוב רק מחמת הבושת וזה אין בו דררא דממונא רק קנס ועיין בסמ"ע סימן קל"א לא שייך שבוע' בכה"ג וכמבואר כעין זה בח"מ סי' פ"ז סעיף כ"ה ועיין בסמ"ע שם:

בג"ש ז' ב' כתב דאין לקנות ממעות מעשר אתרוג דאף דמתיר הט"ז בסי' רמ"ט לקנו' ממעשר מצות בביהכ"נ (וכן מצאתי בכנה"ג שם בשם ה"ר מתתיא טריוש כת"י) היינו משום דהמעו' לצדק' אזיל כמ"ש הט"ז שם משא"כ כאן ע"ש שהאריך והנה לפי מה שמצאת בשו"ת זקני הגאון הפ"י או"ח סי' ב' שמתיר לקנות ממעו' מעשר המצו' ומעו' סגן ומטעם דזה אינו חיוב רק אסמכתא וגם אינו מחויב רק לתת צדקה מהונו המעשר ממעותיו וכל שמילא כבר סך המעשר למה יתן פעמים ע"ש שהאריך וא"כ לפ"ז מכ"ש כשקיים מצו' אתרוג פשיטא דא"צ לתת מעשר. עוד אמנם באמת לפענ"ד דברי הפ"י שם אינם ברורים דודאי כל שמחוייב לתת מעשר ודאי דאינו חוב גמור ואינם כופין אותם אבל פשיטא דצריך לתת אותה לעניים ואף שכבר נתן לצורך הקהל מה לנו בזה כל שלא קיים המצו' כתקנ' וכמו דאינו פטור במסים וכדומ' משום דצריך לתתה לעניים וע"כ לא פטור הט"ז במעשר רק משום דלצדק אזיל אבל בלא"ה ודאי א"י לפטור עצמו בזה וכ"כ מתשוב' מוהר"ם הובא בדריש' ובט"ז וש"ך שם דרק למצו' מילה וכדומה יכול לפטור עצמו אבל לא שאר דברים ואף לבניו הקטנים אסור לתתם אף דדרשו ע"ז עושה צדק' בכל עת זה הזן וכו' ועיין בט"ז וכפי הנרא' לא ראה הפ"י דברי המהר"ם הלז וע"כ חשבו לפשוט וגם כפי הנראה סובר דמעשר שלנו אינו רק מנהג בעלמ' כמ"ש שם בסופו דאינו רק מנהג ובאמת שגם דעת הב"ח בסימן של"א כן אבל הט"ז שם ביו"ד השיג עליו ע"ש ועיין בשו"ת שער אפרים ובח"י בסופו בשו"ת מהר"ד אופנהיים שתפסו על הב"ח מדברי התוס' בתענית דמביא בשם הספרי ואי"ה יבואר במקום אחר וע"כ העיקר כדעת הט"ז והש"ך דלא כפ"י ועיין בכנה"ג סי' רמ"ט ועיין בט"ז של"א שם כמה דינים למעשר ואכ"מ להאריך בזה כעת הזאת ואי"ה יבואר וכן ראיתי בשו"ת זקני הגאון בכת"י מוהר"י מפוזנא דסובר דרק מי שבירך מותר לעשות ממעו' מעשר ולא לפרו' נדבות ביהכ"נ דהוה כפורע חובו ע"ש שהאריך השואל:

(שם ח') או בתוך זה הזמן. כתב בהג"ה ת"ש ד"ק וא"ל למה צריך לכתוב בתוך הזמן פשיטא דמי ימחה בידם