דברי שאול חלק לשבעה נח

אבל דבריו מראין שהוא ישראל רק שאין לו יורשים וע"כ דבריו צ"ע:

ועיין במלמ"ל פ"ו מזכיה מ"ש בשם הר"ם די ביטין דבש"מ יכול לחייב עצמו בדבר שאינו קצוב והוא השיג דכל מידי דליתי' בברי' ליתי' בשכ"מ ע"ש:

(סי' ל"ט ס"ק ג') מ"ש בהל' אפטרופוס דקטן שנתן מתנה אעפ"י שיש לו אפטרופוס מתנתו קיימת ריב"ש סי' תס"ח ש"י סי' י"ד במחכ"ת לא העתיק יפה דהש"י כ' בהדי' דלא מועיל במקום אפטרופוס רק בבן י"ג שנה ולמעלה ואינו בן כ' אבל פחות מזה לא מהני וגם הריב"ש לא כתב דמהני רק משהגדיל כמבואר בחו"מ סי' רל"ה ס"ב בהג"ה בשמו ועיין סעיף יו"ד לענין קרקע בשם הרמב"ם דאינו מועיל רק בבן י"ג לא פחות וע"כ גם כאן לא מועיל רק בבן י"ג ועיין בחו"מ סי' ק"י לענין דיני אפטרופוס:

מ"ש בשם תשוב' רמ"א סי' כ"ו דאפטרופסים שלוו אם הם כשנים שלוו להיות ערבים זה בצד זה וכתב דאינם ערבים ע"ש ועיין בש"ך חו"מ סי' ע"ז ס"ק א' שהביא תשוב' רמ"א הלז ומ"ש עליו ועיין במפרשי הים בב"ק מ"ש בזה. לענין ריבית הנ"ש (סי' מ"ב סס"ק א') האריך והביא תשו' ש"י בראובן שהי' לו משכון מגוי חתום בארגז והשכינו לשמעון ונתן לו ריבית ומת שמעון ונתן רבית ליורשין וכהיום נמצא שפתחו הארגז ולא הי' בתוכו כלום ופסק הש"י דלא מבעיא הריבית שלקחו היורשים דצריכין להחזיר כמ"ש המרדכי לענין אפטרופוס אלא אף מה שלקח האב ג"כ צריכין להחזיר דהא דקי"ל דאם הניח להם אביהם מעות דא"צ להחזיר הוא או משום דרשות יורש כרשות לוקח דמי או משום דלדידיה אזהר רחמנא ולבריה לא אזהר רחמנא וזה דוקא באם ידע הלוה שנתן ריבית וגם המלוה ידע דעכ"פ התכוון לקנותו אבל כאן לא ידע האב דסבר דבהיתר הוא ועתה שנודע שהוא באיסור לא נתכוין לקנו' והוה בהלואה בידו וצריכין להחזיר ועוד דחייבים להחזיר מפני כבוד אביהם ואף דאינם חייבים רק בדבר מסויים זה. בעשה אביו עבירה ורק שעשה תשובה אבל כאן לא רצה אביו לעשות עבירה זה תורף דבריו בקצרה. והנה דבר חדש דיבר הרב בזה ולא נזכר בין הפוסקים. והנה לשיטת רש"י דבריבית ע"י שליח מותר א"כ פשיטא דמותר בכאן ועיין בסי' ק"ס בט"ז וש"ך שם. אמנם באמת גוף השאלה סתום וחתום דלא נזכר היאך הלוה ראובן לגוי על ארגז חתום והאמין לו שיש כאן משכון טוב או דראה אותו ובפניו חתם אותו וגם שמעון היאך האמין לראובן זאת וגם היאך נדייני' להאי דינא בד"מ אם ראובן טוען החזר לי מה שהנחתי בו והוא טוען כמו שהנחת אתה נוטל. והנה לענין ד"מ הדבר ברור שא"צ המלוה רק לשבע שא"י משום דבר ורק כמו שהניח הוא מחזירו אף שגם הוא אינו תובעו בברי צריך לשבע לו שלא פתח החתימה ועיין בחו"מ סי' ע"ב בש"ך ס"ק נ"א ועיין בח"מ סי' רצ"ה סעיף ב' לענין פקדון ושם דוקא שפשע אבל כל שלא פשע פטור ואף דהמלוה צריך לדקדק במשכונו מכל מקום הרי ראובן מודה שלא דקדק בעת שהלוה לו והי' חתום ומה הי' לו לעשות' וא"כ אין לו עליו רק שבועת היסת ואף דמודה לו בארגז לא הוה מודה במקצת מכח הארגז כמו דלא הוה מודה במקצת מכח השק המובא בירושלמי חד גברא אפקיד גבי חברי' חד צרור ואירעו אונס ועיין בהראב"ד ספ"ז משאל' שהקשה דלמה לא הוה מודה במקצת מכח השק אבל כבר כתב הש"ך שם בס"ק נ"א דהשק מחל לו ולא תבעו כלל זאת וה"ה הכא בארגז וגם אם הוה מודה במקצת לא הוה מחויב שבועה וא"י לשבע משלם בכה"ג דגם התובע א"י וכמ"ש הש"ך שם דכ"ע מודו בזה דגם התובע יודע שהנתבע לא ידע כלום מה שמונח בתוכו ומה שהוא טוען שמא פתחו ע"ז ישבע לו שלא פתחו ופטור כנלפענ"ד. אך לענין ריבית לא ידעתי מה אדון ביה. והנה לכאור' הא מבואר בסי' קס"ט דנאמן אדם לומר שיש לו משכונו' של עכו"ם וללוות מחבירו מעות על המשכנות שיש ת"י הלוה מעכו"ם וא"כ מכ"ש הכא דנאמן לומר שהי' בתוכו כך וכך וא"כ שפיר נטל שמעון ויורשיו הריבית ואף אם אין בתוכו כלום הוא האמין על עצמו. אמנם אחר העיון לא דמי דשם שפיר נאמן שיש לו משכנות דאמרינן מסתמא לא יעשה איסור וכמו בפסיקת פירו' דנאמן לומר שהי' הפירות בידו אבל הכא דאנן סהדי שסמך על הארגז הלז בחשבו שיש בתוכו וכשנתברר שאין בתוכו הרי לא קנה כלום ולא הקנה לחבירו כלום א"כ נותן לו ריבית בעד הלוואתו ואסור אמנם לפענ"ד נראה כיון דאם לא היה פותח הארגז הי' יכול ליתן להעכו"ם הארגז חתום כפי מה שהניח בידו ואף בדיניהם נ"ל דכל שיראה לו חותמו שהניח על הארגז אין לו עליו כלום ומחוייב ליתן לו מעותיו א"כ מה לי בזה שלא נמצא כלום מ"מ קנה שמעון כל זכות שיש לראובן על העכו"ם כן יש לשמעון ושפיר קנאו וא"כ עכשיו שפתחו ראובן הוא דאפסיד אנפשיה ובאמת המעשה שם סתום ולא נזכר מי פתחו אח"כ אם ראובן אם העכו"ם ושם נזכר שבשעת פדייה עשו חשבון עם יורשי שמעון ונתנו הקרן והריבית ופתחו החותם במעמד כולם ולא ביאר מי הפותח והפוד' אם העכו"ם או ראובן וע"כ נראה לפענ"ד ברור דאם העכו"ם הפותח והוד' שהי' חותמו א"כ יתי'