דברי שאול חלק לשבעה נד

ורק דלאחר שחלץ שייך לאב ואי מת האב שאר האחין חולקין כמבואר פרק החולץ אבל לא דשייך לאב היכא דעומד במקום יבום וצ"ע:

החולץ ה"ה כשאר אחין כ"כ הש"ע סי' קס"ג והקשה הנ"ש דזה פשוט וכקושית הש"ס ותירוצם דלקנסי' בשביל דאפסד' מיבום לא שייך האידנא ע"ש ולפענ"ד נראה אדרבא אפכא כיון דלא שייך יבום ה"א דשייך לו הכל כמו אם יבמה כס"ד דש"ס דהא הא דבאמת אינו יורש הכל הוא משום דלענין זה בודאי קנסו כיון דלא יבמה אבל האידנא דל"ש ליבום אימא דיש לו הכל קמ"ל וז"ב:

[ו'] מי ששידך אשה וקודם שכנס' נפלה לו יבמה כתב הנ"ש לעיין בב"ח מה שהביא בשם הגהמ"ר דכתובות ועיינתי בב"ח שכתב סי' קס"ה מצאתי בהגהות דאם שידך אשה וקודם שנשא' נפל לו יבמתו וכתב מהררי"ח דל"ש חרגמ"ה ודוקא בשידך ע"ש ותמהני דלא ראה דברי הד"מ בסי' קנ"ט וברמ"א שם שהביא שם דברי הגה"מ הנ"ל וקבע' להלכ' אמנם בגוף הדין ראיתי לאא"ז הח"ץ סי' קט"ז שדחה דין זה מהלכ' וכתב דלפמ"ש רמ"א בעצמו בסי' א' דבארוס' לא החמיר ר"ג מכ"ש ביבמ' והביא ראי' מש"ס יבמות דף ס"א דארוס' מקריא אשה טפי מיבמ' ע"ש ובאמת אם לדין יש תשובה דבאמת יבמה מקרי טפי אשה מארוס' דהרי היבמ' זקוקה טפי לו דארוס' יכול לגרש ברצונ' עכ"פ או בכפייה שיהיה ע"פ הדין דלא גזר ר"ג אלא על המתעוללים בנשותיהן שלא כדין כמ"ש המהרי"ק שם משא"כ יבמה דהיא זקוק' לו לכנס' לקיים מצות יבום או לחלוץ עכ"פ כל שלא עשה לה אחת משתי אלה הרי היא זקוקה לו עדן טפי מארוס' משא"כ התם דעיקר ההיתר היא כיון שכנס' בהיתר ומדאשתרי אשתרי א"כ לכך בארוס' דהתחיל בהיתר דבשע' שארס' הי' כה"ד ולכך יקח אשה משא"כ ביבמה דעדיין לא עשה מעשה וכעת הוא כה"ג לכך לא יכנוס ומה בכך שהיא זקוקה טפי אבל לא עשה מעשה עדיין ועוד דשאני כאן דאסרינן לי' שלא יכנוס עד שיחלוץ ומה בכך יחלוץ מקודם ובזמן הזה אין מיבמין משא"כ בארוס' דהוא באמת רוצה לגרשה רק שהיא מעכבת וע"ז אנו דנין אם רשאי לישא אחרת בזה שפיר אמרינן דלמה יבטל בשביל זה כל שלא נשאה וא"כ אינו ענין לשם ומלבד כל זה אני תמה דאין התחל' לקושית אא"ז ז"ל דבחרם רגמ"ה אנו דנין על טעם התקנה ומה לי בזה אם ארוסה מקריא אשה טפי הא כל טעם תקנתו שלא לישא ב' נשים הוא מפני הקטטו' ומריבות שיהי' בין הנשים וגם שלא יוכל לעמוד בסיפוקייהו' וזה לא שייך בארוסה דאינו מחויב במזונותי' דהוא רוצה לגרש' ואינה מעוכבת בשבילו וקטטות בודאי לא יהיה דהא אינו רוצה לישאנ' משא"כ ביבמה כל שמעוכבת בשבילו הוא מחויב במזונות ולכך אינו רשאי לישאנ' כל שלא חלץ לה דאל"כ יהי' מחויב ליתן מזונות וגם יהיה קטטה כשישאנ' והנה לפמ"ש דודי הגאון בישועת יעקב בשם הגאון מוה' אברהם ברודא ז"ל דלכך יחלוץ תחלה דאם יהי' נושאה שוב לא יוכל לייבם מחמת חרגמ"ה א"כ יהי' חליצ' פסולה והנה לדבריו ממילא ל"ק קושית הח"ץ ז"ל אבל גוף דבריו תמוהין דאיך אפשר דיהיה חליצה פסולה בשביל דאסור לייבם מחמת חרגמ"ה ואינו עולה ליבום דלפמ"ש הרא"ש ריש יבמות דלכך אם הית' נדה כשמת בעלה יכול ליבם אח"כ ולא מקרי כל יבמה שאין אני קורא בשעת נפיל' משום דאף אם עבר ויבם בעת נדותה קונה ע"ש א"כ מכ"ש הכא דפשיטא דאם עבר על חר"ג דקנה וכן מבואר בהדיא במרדכי בקידושין פרק האומר וא"כ ל"ש חרגמ"ה וז"פ ועיין באא"ז הח"ץ ז"ל סי' קכ"ד:

(סי' כ"ד ס"ק א') נחנו בע"ד כ' הנ"ש דאם כתבו שטרי בירורין לא יוכלו לחזור כמבואר בחו"מ סי' י"ג ואמת שכתב כן ס"ב ותמהני דלמה לא הזכיר מ"ש רמ"א שם דאם טענו בפניהם אינם יכולין לחזור אף בלא שטר ובלא קנין במקום שאין דרך לכתוב שטר איברא דהרמ"א כתב לקמן סי' פ' ס"ב די"א דהב"ד יכתבו הטענות כדי שלא יוכלו לחזור ולטעון הרי דבעי כתיב' הטענו' אבל לא דמי דכאן לענין קבלת הב"ד כל שטענו בפניהם א"י לחזור אבל התם לענין גוף הטענו' יכולין לחזור כל שלא כתבו הטענות וז"ב ודו"ק:

(ד') או יפשרו בינינו כתב הנ"ש בשם הב"ח דהא דהפשר' צריך קנין ומחילה א"צ קנין משום דבפשר' לא ידעו שהדיינים ימחלו כ"כ וסבר שהדיינים יפסקו לו וגם הדיינים השיאוהו בעצתם והוה מחילה בטעות משא"כ במחיל' דידע ומחיל וע"ז הקשה הנ"ש דמ"ש מפשר' בטעות דקי"ל דחוזר וא"כ כל פשרה אף בקנין יהיה יכול לחזור ע"ש שמיישב ומאריך ואח"כ כתב דהמהרי"ק כתב כעין דברי הב"ח ואף שכתב דדמיא קצת למחיל' בטעות וא"כ לדידי' ל"ק קושיתו ע"ש ותמהני דבמחכ"ת חשב שדברי הב"ח הם מפי עצמו (וגם בהגהת שער אפרים סי' קל"א תמה על הב"ח ובסי' קמ"א שם ע"ש) ולא נזכר שדברי הב"ח מקור מקומו טהור בתוס' סנהדרין דף ו' ד"ה פשרה ע"ש שכתבו שני הטעמים וגם בפרק המקבל כתבו זאת. ומה שהקשה הנ"ש דהוה כעין פשרה בטעות לק"מ דפשרה בטעות היינו דהטעות הוא בגוף הענין דחשב שהענין כך וע"כ נכנס בפשר וכמו מי שנתפשר מפני שלא מצא עדים או ראיה המבואר בש"ע סימן