דברי שאול חלק לשבעה נ

בדף קנ"ח ד"ה נכסים דאמאי צריך לטעם דנכסים בחזקתן ת"ל דאין אדם מוריש שבועה לבניו ממון שא"י לגבות בל"ש וכאן צריכה לשבע על הכתובה ותירצו דאי הי' בחזקתה היתה יכולה להוריש דהרי מוחזקת אח"כ כתבו דבמ"פ ל"ש שבועה ומעתה בקושי תם ע"כ ס"ד דהשבועה של הכתובה היא משום תנאי ב"ד וא"כ היאך שייך זאת לענין צ"ב ואף אם נאמר דהם אינם בעין כמ"ש המלמ"ל פי"ח מאישות אפ"ה הא לטעם זה אף באינם בעין גובית כמ"ש המהרשד"ם. ולכאורה רציתי לומר דע"כ לא כתב הרמב"ם והטור דבצ"ב גובה בלא שבועה הוא רק אם נימא דהנכסים בחזקת יורשי האשה וכיון שהם בחזקתה בודאי א"צ לשבע דלא תקנו רק בבא להוציא מיד היורשים וכאן לא נקרא מוציא אבל למ"ד בחזקת יורשי הבעל ממילא צריכה לשבע וע"ז שפיר הקשו דל"ל טעמא דחזקתן תיפוק לי' שא"י להיות בחזקת יורשי האשה משום השבוע' היינו דלדידיה דס"ל דהם בחזקת יורשי הבעל שוב אי אפשר לומר כלל דהם בחזקת יורשי האשה לענין ספק זה כיון דצריכה שבועה דודאי לא עדיפא כחה שתגבה אף בלא שבועה וע"ז כתבו דאם הי' עכ"פ לענין הספק בחזקתייהו ממילא עכ"פ היתה נקראת מוחזקת אף כ"ז שלא נשבעה לענין זה שתוכל להוריש והיינו דבאמת כ"ז שלא נשבעת בודאי הנכסים בחזקת יורשי הבעל ולא תגבה בל"ש אבל עכ"פ היתה מוחזקת לענין שתוכל להורישם כיון דלאחר שבועה היא למפרע מוחזקת בהם:

ובזה מיושב קושית המהרש"א שהקשה דלמה צריכי התוס' להקשות על ר"י דס"ל בחזקת יורשי הבעל ולומר דמסתמא לא יפלוג על רב ושמואל הי' להם להקשות על רב ושמואל גופא דאיך יהי' הנכסים בחזקתן הא צריכה שבועה ולפמ"ש אתי שפיר דלרב ושמואל היה אפשר לומר דס"ל דהוא בחזקת יורשי האשה וס"ל דנקראת מוחזקת לגמרי וא"כ ל"צ שבועה כלל ולכך הקשו לר"י דס"ל בחזקת יורשי הבעל וא"כ שפיר יקשה דל"ל הטעם דהנכסים עומדים בחזקת יורשיו לגמרי לענין הספק דמי מת קודם ת"ל דאף אם נקראת היא נמי מוחזקת מכל מקום כיון שעכ"פ צריכה לשבע דכ"ז שלא נשבעה בודאי אינה מוחזקת א"כ ממילא היתה צריכה לשבע ואינה מורישה שבועה וע"ז כתב דאם היא היתה ג"כ נקראת מוחזקת וכמ"ד יחלוקו עכ"פ היתה יכולה להוריש שבועה בכה"ג. אמנם עכ"ז פשטת לשון התוס' לא מורה כן וע"כ נראה דמכאן ראיה לשיטת הפוסקים דחוששין שמא תפסה בעצמה ולדידהו אף בצ"ב חיישינן ואף דאינה נשבעת רק ע"י גלגול שלא התפיסה וכמ"ש בב"ש כאן מכל מקום כיון דלא נשבעה על הכתובה עדיין וצריכה לשבע מגלגלין גם על הנדוניא שלא תפסה כלום וכיון שא"י להוריש אינו גובה ואפשר דגם זה תלוי אם היורשים של הבעל מוחזקים או יורשי האשה ומיושב קושית המהרש"א ודו"ק ולפ"ז אפשר דגם שהנצ"ב בעין צריכה לשבע שלא תפסה ע"י גלגול או אותה שבוע' לבדה וא"צ לדחוקי דמיירי כשאינם בעין וכמו שנדחק המלמ"ל שם וא"כ עכ"פ אין ראי' מזה להה"מ וכמו שחשב המלמ"ל שם ודו"ק:

כתב הנ"ש דאם תפסו יורשי האשה עיין מהר"א ששון סי' כ"ג והיינו דאם תפסו לאחר מותה אבל אם הית' האשה מוחזק' בחיים אף שמונח לאח"כ ביד ב"ד אפ"ה נקראין מוחזקין לענין שיוכלו לגבות בשבוע' וכמ"ש הח"מ והב"ש ובזה יש ליישב דברי התוס' הנ"ל דהתוס' הכי מקשו דל"ל שהם בחזקת יורשי הבעל לגמרי ת"ל דאף אם נאמר דהם בחזקת שניהם וכבר קפרא שם דאמר יחלוקו אפ"ה עכ"פ צריכ' לשבע כיון דאינם בחזקת' לגמרי וע"ז כתבו דאם היו נקראין שניהם מוחזקין ל"ש אין אדם מוריש וכמ"ש הח"מ והב"ש ובזה ממילא מיושב קושי' המהרש"א הנ"ל דלרב ושמואל ל"ק דאפשר דס"ל דהם בחזקת יורשי האשה לגמרי וכמ"ש ודו"ק:

בשו"ת מהרש"ך כתב דאם הבעל בעצמו חתום על הכתוב' לא יוכלו היתומים לטעון פרוע כמו על כת"י דעלמא דאין אדם פורע בת"ז והמלמ"ל במלוה פי"א הקשה כיון דלענין שבוע' חיישינן שמא התפיס צררי ה"ה לענין פרעון להוי ככת"י דעלמא ולפענ"ד דברי מהרש"ק נכונים דדוקא לענין שבועה שתקנו חז"ל בכל הבא לפרע מנכסי היתומים ממילא גם כאן אף דלא שייך פרעון בת"ז מכל מקום חששו מפני שהוא תנאי ב"ד דצריכ' שבועה אבל לענין פרעון הדרינן למלתא קמייתא דל"ח בזה כנ"ל. שוב מצאתי במהרי"ו סי' קי"ג שכתב דבכמה מקומו' המנהג לגבות בחתימ' יד החתן בלבד ואף במקומו' שהעדים חותמין גובים אף בלא הנפק עכ"פ עיקר כתובה כמ"ש הרמ"א סי' ק' ועיין במהרי"ק הובא בב"ש שם וע"כ העיקר כמהרש"ק ועיין בנ"ש האריך בדברי רמ"א שם ודבריו נכונים וא"צ לאריכות דמבואר כן במהרי"ק כמ"ש הב"ש שם ועיין קצה"ח סי' מ"א ועיין בחבורי כת"י שהחילותי שנת תר"ט ע"ש:

בשו"ת מהרש"ך שם כתב דנדוניא גובה אף כשנאבד הכתוב' והמלמ"ל פי"ח מהלכות אישות חלק עליו מצד הסברא אבל אני מצאתי בהה"מ פי"ו שם שכתב לענין כ"ה שנים שלא תבעה דאבדה הכתוב' וכתב דלענין הנדוניא אין נ"מ בזה דלעולם