דברי שאול חלק לשבעה מח

ובזה מיושב קושית הנ"ש:

דעת הרא"ש דברכת אירוסין צריך עשרה וכתב הטעם דלמאן דיליף מבועז הרי עשה גם ברכת אירוסין והקשה דודי הגאון בישועות יעקב דא"כ מאי פריך והא בועז אלמון שנשא אלמנה הוא ותניא מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח בועז וכו' ומאי קושיא דלמא מחמת אירוסין עשה כן והיא קושיא גדולה. והנראה דהנה לכאור' צריך להבין לפמ"ש המהרש"א בח"א כאן וביבמות פרק הערל דבועז קיים מצות יבום דבעת ההיא היה נוהג מצות יבמה אף בקרובים ולכך הי' העשה דוחה הל"ת וא"כ למה בירך ברכת אירוסין ובשלמא ברכת נשואין כתב הרמב"ם פ"ד מיבום דאף יבם מברך אבל ברכת אירוסין ניהו דחז"ל תקנו מאמר ביבמה אבל היאך שייך לברך מקדש ישראל ע"י חופה וקידושין דהיאך שייך חופה ביבמה וגם הקידושין אינן רק מדרבנן ובאמת שהרמב"ם שם לא הזכיר רק ברכת חתנים ולא ברכת אירוסין אמנם מלשון העיטור הובא בטור לקמן סי' קס"ו נראה דחז"ל תקנו גם ברכת אירוסין הואיל ומברך ברכת נשואין יש לברך גם ברכת אירוסין ויהי' ככל הנשים דעלמא וע' בב"ח שם ומעתה זה דוקא אם אלמן שנשא אלמנה צריך לברך אבל אם נימא דא"צ לברך א"כ שפיר מקש' מבועז דהא שם הי' יבמה והיאך מברך ברכת אירוסין הא באמת ברכת אירוסין ל"ש כלל ביבמה ורק משום דמברך ברכת חתנים לא פליג ומברך גם ברכת אירוסין אבל אם אינו מברך ברכת חתנים פשיטא דלא יברך ברכת אירוסין בלבד דל"ש בגוה וע"ז משני דיום אחד מברך וממילא בירך גם ברכת אירוסין איידי דמברך ברכת נשואין ושפיר כ' הרא"ש דבועז עשה גם ברכת אירוסין אגב ברכת נשואין. ומיהו גוף דברי המהרש"א צ"ע דהא רות נכרית היתה וא"כ לא תפסו הקידושין כלל וע' בתוס' כאן ד"ה אלמן:

אמנם בגוף הקושיא נראה דהנה יש להבין הא דילפינן מבועז והיאך אפשר לומר דהי' לב"ח ולמה לא נימא כפשוטו דדריש עמוני ולא עמונית וכבר אמרו ביבמות דאותו היום היה פלפול גדול ונעצו חרב בבהמ"ד וגם קושית הש"ס כאן זקנים למה לי והא דבעי עשרה הי' לפרסומי מלתא וא"כ מנ"ל לחדש דהי' לברכת חתנים. אמנם באמת הדבר נכון דגם ר"נ ס"ל כן ורק דסובר דבזה גופא שברכו ברכת חתנים וממילא נתפרסם דעמוני ולא עמונית דאל"כ לא ברכו ברכת חתנים ולפ"ז א"א לומר ברכת אירוסין דא"כ עוד לא נתפרסם דעמוני ולא עמונית דקידושין תופסין בחייבי לאוין וא"כ יקשה למה לו לחדש מוטב שיאמר דפרסמו דעמוני ולא עמונית וע"כ דב"ח הוא. ובזה מיושב מה שהקשה עוד שם דהא ב"ח החתן מן המנין ולמה לו עשרה ומ"ש דר"נ לא ס"ל דהוא מן המנין הדבר תמוה דר"נ בעצמו סובר כן ולפמ"ש אתי שפיר דבעי עשרה כדי לפרסם דעמוני ולא עמונית דהוא דבר חידוש וכמו דאמרו שם וז"ב. אמנם אי קשיא הא קשיא דלשיטת הרמב"ן דאשר ברא נמי בעי עשרה והרי זאת גם באלמון ואלמנה אומרים כל שלשה כמ"ש הטור וא"כ לוקי דהא דאמר ר"נ דברכת חתנים צריך עשרה ויליף מבועז הוא לענין אשר ברא וצע"ג:

הב"ש הביא דבברכת המזון מברך בפה"ג אח"כ ונדחק בטעמו ולפענ"ד הטעם דהנה הוא מברך בשני כוסות וא"כ אם יברך קודם בפה"ג על הכוס הראשון ויטול כוס השני לברך ז"ב א"כ יהיה הפסק גדול משא"כ בב"ח בשעת החופה דאומרה על כוס אחד והוה כענין אחד וכמו קידוש יקנה"ז דמסדר על כוס אחד וז"ב וע' ברמ"ע סי' מ' אבל העיקר כמנהג דידן:

עיין בש"י סי' ל"ט ומ"ש לדוחק בדברי הרא"ש דבא לשלול דעת הרמב"ם ע' ברמ"ע סי' מ' שחשבו לאמת גם מ"ש באגודה כ' כן הרמ"ע שם ובלא"ה יש לומר דהא דנקט האגודה ביום ו' הוא לרבותא דאף דביום ו' ודאי ייחד מבע"י דבאלמנה בודאי צריך לייחד בע"ש ואפ"ה בשבת בלילה מברך וע' בסידורו של הגאון מוהר"י אבד"ק ליסא ז"ל ודו"ק:

מ"ש הב"ש בשם הב"ה לענין מחזיר גרושתו כתבתי בגליון שם דכ"כ המהרי"ט סי' ס"ד בח"א ומראי' זו בנוסח החתימה מקדש ישראל ע"י חופה וקידושין ע' במהרי"ט בחידושיו לכתובות שם וע' בעקידה פ' ואתחנן מ"ש בנוסח הברכה זו ליישב קושית הקדמונים בזה:

(סי' י"ג ס"ק א') מה דהות כתב הנ"ש דיש לכתוב דהות בלא יו"ד אבל כד הות בתולתא יש לכתוב ביו"ד וע' בנוסח הרמ"ע סי' מ"א שכתב כד הות בלא יו"ד ועיין בנוסח ר"י שמביא הב"י בסי' ס"ו:

(ב') כד הוית כתב הנ"ש דלא כת"ש שכ' הוי לי לאנתו כד הוית מקדמ' דנא וכן עיקר וכן הוא בנוסח הרמ"ע שם:

(ד') במתא פלוני' כ"כ הנ"ש והביא דהמהר"ם מינץ כתב דיתור לשון הוא וכן מצאתי ברמ"ע שם שלא כתב כן ומ"ש הנ"ש דצריך לכותבו כיון דעכשיו כותבין כתובו' גדולו' וא"כ צריכין לכתוב המקום דבמנהג המקום תלינן הנה לפמ"ש הוא בעצמו דצריכין לכתוב בהדיא כמה הי' לה וכמה הוסיף וכמ"ש בנוסח