דברי שאול חלק לשבעה מו

ממה שיש לו וע"ז אמר בקושטא דהיינו דבאמת יש להיות כן כמו שהזהירו חז"ל על זה:

מ"ש הנ"ש בשם ת"ש ישן דאם נתגרש' מבעלי הראשון ומבעל' השני נתארמל' דיש לכתוב בכתוב' דהות מתרכתא מקדמת דנא ואם לא כתב כן פסל הר"ר חיים ממידבורג את הכתוב' דשמא תנשא לאחר מות בעל השלישי לכהן הנה לפסול הכתוב' אינו כדאי דבאמת תהי' לשלישי אסור לכתחלה מחשש קטלנית וליחוש שמא יעבור ויסכן עצמו ולא ידע שהי' נתגרשה לא חיישינן ובלא"ה כל מה דכתבינן בכתובה מתרכתא וארמלתא אינו רק מנהג כמ"ש הרמב"ם פ"ד מיבום וכתב ה"ה תיקון נאה היא וא"כ אינו כדאי לפסול הכתוב' בשביל זה אך לכתחל' ודאי יש לכתוב כן ארמלתא דהוה מקדם מתרכתא ומ"ש המהרא"י בפסקיו דאין לכתוב רק מתרכתא דארמלתא למאי אתיא הנה לפמ"ש יש לחוש לחשש קטלנית ובגרושה לא שייך חשש זה כמבואר בסי' ט"ו ושמא לא ידע ואשם ויסכן עצמו וכמו דחיישינן לאיסור כן חיישינן לסכנתא דחמירא וע"כ יש לכתוב כן בפירוש דלא כמהרא"י ואחרונים:

ע' בנ"ש (סי' י"ב ס"ק ל"א) האריך בשיעור הכתוב' והביא קושית הדריש' דאי כתובה דרבנן י' זהובים א"כ כתובה דאורייתא ח' פעמים ביותר ויהי' שמנים זהובים ועי"כ חידש דרך אחר אבל כבר כתבו הח"מ והב"ש דלמ"ד דאורייתא אז אינו חשבון זה ע"ש ובגוף חשבונו עיין בשו"ת חוט השני סי' צ"ז השיג עליו י"ז השגות ובחוות יאיר סי' א' הביא מ"ש הנ"ש ליישב ודחאם פעם שנית ובדפוסים האחרונים נשמטו דברי הנ"ש בישובם וכפי הנרא' דברי החוט השני עיקר:

הנ"ש האריך (ס"ק ל"ב) דגם הת"ק של רשב"ג ס"ל כתובה דאורייתא רק דמחולקים בשיעור ובסוף כתב דמצא כן בהגה"מ סוף כתובות והנה באמת דברי הגה"מ דברי יחידאה נינהו וכל הפוסקים סוברין דכתובה דרבנן מלבד ר"ת דפוסק כרשב"ג אבל שיסבור בדעת הת"ק דהוא מן התורה זה אי אפשר ובאמת לפענ"ד תמוהין מאד כל דברי הגה"מ דמ"ש לסמוך על דברי הירושלמי דאמר דת"ק ס"ל כתובה דאוריית' תמוה דהא בש"ס דילן קאמר מקולי כתובה שנו כאן וע' בהגהת מיימוני פ"ו מאישות במ"ש שם דודאי לא קי"ל כהך דירושלמי נגד ש"ס דילן ומ"ש דקי"ל כרשב"ג כבר כתב בר"ן שם דרי"ף לא פסק כרשב"ג רק במקום דמסתבר כוותי' ומ"ש להוכיח מדקי"ל דאינו מועיל מחילת כתובה וכר"מ דס"ל דהוא מה"ת כ"כ הר"ן והמגיד דאף דהוא דרבנן חז"ל עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ומ"ש ראיה מפרק החובל דף פ"ט ע"ב דאמר דלא נפישא כתובתה מכתובה דאורייתא הרי דקרי לה מה"ת וכתב שזה כיסה עיני הפוסקים שלא נרגשו בזה תמה תמה אקרא דאינו ראיה כלל דהא שם מוקמינן לה כר"מ והרי ר"מ סובר כתובה מן התורה וכיון שנדחו כל ראיותיו ממילה הדרן לדוכת' דכתובה מדרבנן כמ"ש כל הפוסקים וא"כ ממילא דברי הנ"ש נדחים ועיין בעיטור דיני כתובה שכתב בהדיא דהך דירושלמי נדחה מפני ש"ס דילן ומ"ש הנ"ש בדברי רש"י בחומש כמהר הבתולות שדעת רש"י שהוא מן התורה עיין מלמ"ל פ"א מנערה בתולה ה"ג מ"ש בזה דגם רש"י מודה לדעת כל הפוסקים ועיין בנמוק"י ביבמות דף ס' ועיין בס' המכריע סי' י"ב שם מובא תשובת הגאונים שדחו דברי הירושלמי הנ"ל ע"ש:

(ל"ג) מזונייכי וכסותייכי וכו' הנ"ש האריך על מה לא נקט כסדר הכתוב לעיל והיינו לשיטתו דאפלח היינו עונה אבל לפמ"ש דאפלח הוא כפשוטו א"כ לא נזכר עונה כלל עדיין והא דמזכיר עונה בסיפא הוא כסדר הכתוב שארה כסותה ועונת' ועונת' היינו עונת' ממש ולמ"ד דלא נזכר עונה בפירוש הוא נלמד מק"ו:

(מ"א) אבוה מ"ש הנ"ש דבאלמנה אין לכתוב מבי אבוה דנ"מ לענין החזר' בתוך שנה דבאלמון ואלמנ' לא תקנו כמ"ש בסי' קי"ח אגב שיטפי' לא דק היטב דשם אינו מבואר באלמן ואלמנ' דאפשר דגם באלמנ' שייך ותם לריק כחכם דסוף סוף עיקר הממון בא לה מאבי' והרמ"א שם לא קאי רק ביתומ' שיש לה מעות מאביה מחמת עישור נכסים או שהיא בת יורשת ובזה לא שייך ותם לריק כחכם כיון שהם עצמם הכניסו הנדוניא וע' בח"מ וב"ש שם וגם מ"ש באם אביה חי והיא מכנסת הנדוניא בעצמ' ל"ש ותם לריק גם בזה אני מסופק דלא גרע עכ"פ מיורשיה דמחזירין משום עגמת נפש ורק כשאין אביה קיים הוא דאין מחזירין כשהכניס' בעצמ' וגם בזה כתבו הח"מ והב"ש דבזמן הזה אף אם לא נכתב מחמת עידור הוה כאילו נכתב וא"כ אין נ"מ בכ"ז:

(מ"ו) ובשימושא דירה המהרמ"מ ומהר"ם בז"מ האריכו למה כותבין לשון בין בכסף ובין בזהב בין בתכשיטין במאני דלבושי ובשימושא דערסא ולא כותבין בין במנא דלבושא ובין בשימושא דערסא ע"ש ובנ"ש ולא הבינותי דאין כאן קושיא דבין לא שייך רק על הכסף והזהב והתכשיטין ואח"כ מפרש דמה הם תכשיטין מאני דלבושא ושימושא דערסא וא"כ איך שייך למכתב ע"ז לשון בין דמשמע שהוא נוסף על התכשיטין וז"א וז"ב: