דברי שאול חלק לשבעה מה

בסי' ס"ו בשם מהרי"ל דהוה ב"ז גם מה שנסתפק אם עובר על בל תלין כפי הנראה ממהרי"ל שם אינו עובר וכן מסיק המהרא"ש שם:

שאנו מונין בו ובמהרי"ל פסל הגט בשביל שהי' כתוב בו וכתב בד"מ בתיקון יש שמהרי"ו פסל הגט בשביל שכתב מוני' בו' ובמקום שנוהגין כן אין לפסול וכוונתו למונין בוא"ו שהרי קאי על שו"ת הריב"ש שציין ע"ז אות כ"ח והריב"ש הביא נוסחאות שכתוב בו בוי"ו ונוסחאות שאינו כתוב כן וע"ז כתב דמהר"י הי' פוסל וע"ז כתב הד"מ דבמקום שנהגו לכתוב כן לא פסול וז"פ והב"ה והב"ש סי' קכ"ו ס"ק ל"ד הגיהו שצ"ל שהי' פוסל אם כתוב מונין בו והיינו דהפסול אם כתוב תיבת בו וע"ז כתב דיש להכשיר ובאמת המהרי"ל פסל הגט מחמת תיבת בו ולמה לא הזכיר דברי המהרי"ל וגם מה ענינו לתשובת הריב"ש שלא נזכר בו הפסול הנ"ל וע"כ העיקר כמ"ש:

בכתובת גרושה כותבין מתרכתא כ"כ המרא"י בפסקיו ועיין ברמב"ם בנוסח הכתוב' ועיין בתשב"ץ ח"ב סי' קפ"ג שכתב שאין לכתוב גרושה ולפתוח ברע ע"ש:

ובנ"ש כתב כסף ארמלתייכי חלוצתייכי גרושתייכי ולפענ"ד אינו מובן ויש לכתוב בזה כסף כתובתייכי דאטו מגיע לה בשביל דהיא אלמנה וגרוש' רק בשביל שמגיע לה כתובה גם באלמנ' אבל בתול' מגיע לה בשביל הבתולים וע"כ כותבין בתולייכי:

לענין בעולה עיין טור וש"ע סי' וא"ו סעיף י"ז י"ח ומשם יש ללמוד לכאן. והנה דעת הרמב"ם דלכתחל' בעי תרי רובי אף שאמר' לכשר נבעלתי ובביאור הסוגיא לדבריו נדחק הב"י ועיין בט"ז מה שהקש' עליו והניח בקושיא. ולפענ"ד נראה ליישב דהנה לכאור' קשה מאי פריך הש"ס אי כר"ג אפילו רוב פסולים נמי ומאי קושיא הא ברוב פסולים אינו רק בדיעבד לשיטת הרמב"ם והכא קתני תנשא לכתחל' דתנשא לכתחל' משמע. אך ז"א דלפי הס"ד דלא הי' רק רוב אחד רובה של עיר ולא רובה של סיעה א"כ ע"כ דרק בדיעבד כשר דלכתחל' בעי תרי רובי ושפיר מקשה דבדיעבד אף רוב אחד לא מבעי וע"ז משני בקרונ' של צפורי כו' וכיון דהי' תרי רובי ממילא כשר אף לכתחל' ותנשא לכתחל' משמע וע"ז מקשה ומי בעינן תרי רובי וכו' וע"ז משני מעלה עשו ביוחסין ומכאן יצא לו להרמב"ם דבר זה ומיושב קושית הב"י והט"ז ואדרבא לפירוש כל השיטות קשיא דמאי מקשה הא שם דיעבד וכאן לכתחל' ודו"ק ועיין ב"ש שם ס"ק ל"ד שדחה דברי הב"י בגירסת הטור ל"צ משום שהרש"ל מוחק גירסא ובאמת בכל הש"ס שלפנינו כן הוא הגירסא ואם הרש"ל מחק זאת מפני שרש"י לא גרס זאת אבל הגירסא הוא עפ"י הטור גם מ"ש שם דאמרינן כאן נמצא וכאן הי' וילפינן איסור מטומא' עיין בא"ח סי' תס"ז במג"א מ"ש בזה בשם המהר"ם מלובלין ועיין בתוסיו"ט פ"ק דכתובות:

אפלח כו' ליכי מ"ש הנ"ש (בסי' י"ב ס"ק כ"ב) דבאשכנז אין כותבין ליכי רק יתיכי משום דאפלח הוא תשמיש והיא שדה של איש ולכן אמר ואעביד ביך הנה הולך לשיטתו דפירש פלחן היינו תשמיש אבל כבר כתבתי דדבריו תמוהין דפירש פירוש זר וכל הקדמונים פירשו פולחן היינו עבודה גם מה שהקש' על מה קאי לשון אוקיר וגם הפסיק בין הדבקים בין ואפלח לבין ואיזון נ"ל דהוא מיוסד על מה דאמרו בפרק כיסוי הדם לעולם יכבד אדם את אשתו יותר ממה שיש לו וע"כ הכניסו בין הדבקים קודם ואיזון ואוקיר דהיינו שיכבדה יותר ממה שיש לו במזונות ופרנס' ולזה אפשר ליישב מה דבנוסח הרמב"ם כתוב כהלכות גוברין יהודאין דמוקרין ומסברין ולא נקיט ופלחין וזנין ותמה הנ"ש בזה ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מה דמסיים כהלכו' גוברין יהודאין הוא תמוה דגם בדיניהם מה שמחייב עצמו בשטר צריך לקיים וגם לא גוברין יהודאין בלחוד כל איש ואשה צריך לקיים מה שפסק עליו אמנם באמת קאי על מה שכבדה יותר ממה שיש לו דזה רק הלכות גוברין יהודאין דנהגין כן על צד היושר וסמכו דבריהם על מכלכל דבריו במשפט ע"ש ולזה אמר דמוקרין ומסברין וגם מסברין היינו מה שסוברין אותו מלשון סבר פנים יפות דהוא מלשון משא שנושאין עליהם זאת וגם מ"ש למעל' ואסובר הוא ג"כ כן ולא כנ"ש דפירשו מלשון שבר והוא מזונות ולא כן הכוונ' ולפמ"ש אתי שפיר דעל המזונות אומר אוקיר דהיינו שיכבדה יותר ממה שיש לו וגם על הפרנס' דהיינו מלבושים אמר ג"כ ואסובר דהיינו ג"כ לשון כיבוד יותר מהראוי דגם במלבושים אמרו כן כנ"ל נכון מאד. עכ"פ דברי הנ"ש ודאי אינם וע"כ גם מה שדקדק כאן דבאשכנז כותבין יתיכי ובפולין ליכי אינו כלום דיתיכי וליכי הכל כוונה אחת רק שליכי לה"ק מלשון היליכי ויתיכ' הוא תרגום גם מ"ש דאם קאי על ואפלח הי' משמע דהוא צריך להשכיר עצמו במשרת ז"א דאפלח היינו עבודה לפיר"ת והיינו שיעבוד לה והיינו בשבילה כמו האומר אלי דפירושו בשבילו כמ"ש בוישלח וה"ה הכא וז"פ:

(שם ס"ק כ"ו) בקושטא מה שנדחק הנ"ש דעל מה קאי בקושטא לפמ"ש הנה מקום אתי לומר דקאי על מ"ש דמוקרין דהיינו שמכבדין יותר