דברי שאול חלק לשבעה מא

מחויבים לקיים מה שפסק והרמ"א בסי' רמ"ה מיירי לאחר מיתה וג"כ המהרי"ו מיירי בזה ע"ש והנה דבריו תמוהים דהמעיין במהרי"ו ורמ"א לא ימצא זכרון דמיירי לאחר מיתת רק בחיים ועיקר השקלא וטריא הוא אם לא כתב לה בשעת החופה שנית אם זכתה מכח התנאים וגם אולי מחלה במה שלא צותה לכתוב לה בשעת החופה ועיין בסמ"ע שם וגם נ"מ אם תוכל לגבות למפרע ומ"ש דגם הסמ"ע מפרש דברי המהרי"ו לאחר המיתה ליתא דהסמ"ע לא כתב רק דנ"מ לאחר מיתה וגם מדברי הש"ס גיטין דאתננה לא קנה דלפי דברי הנ"ש הרי בחיים מחויב ליתן לו וגם בסי' קנ"ג דמחולקים בטור וש"ע שם לענין קנין אתן וגם בסי' קצ"ה בב"י שם לא אשתמיט לשום אחד לומר דעכ"פ בחיים מחויב ליתן והרי בסי' קצ"ה הביא הב"י דברי העיטור דנסתייע דקנין אתן מהני ממה דמחייבין עצמם בתנאים והוה קנין אתן ואם איתא הא כשהוא בחיים בודאי צריך לקיים ובפרט בשידוכין דכתב הנ"ש דלא הוה קנין דברים דהוא ע"ד תנאים וע"כ דגם בכה"ג הוה קנין דברים ולא קנה למ"ד קנין אתן לא מועיל וכן הוא בהדיא דעת הסמ"ע בסי' רמ"ה שם וכן הסכים הב"ש בסי' נ"א ולא הביא כלל דברי הנ"ש. ומ"ש הב"ח לתמוה על רמ"א בסי' רמ"ה דהמהרי"ו הכריע כדיעה הראשונה הא במהרי"ו מסופק בזה כבר כתבתי לעיל במהד"ק דפשטת לשון המהרי"ו משמע דהכריע כסברא הראשונה ולא כתב שם רק דגם לפי דיעה השניה לא זכתה כל שלא כתב אלא דמ"ש הרמ"א שם ולכן כתב דהכותב לאשתו וכו' דמשמע משום דפסק כהדיעה הראשונה הוא דלא זכתה והרי המהרי"ו שם כתב דאף לדיעה השני' לא זכתה כל שלא כתב וזה באמת קושיא על רמ"א ועיינתי בד"מ שם וכפי הנרא' פי' הרמ"א דכוונת המהרי"ו דהא דלא זכתה הוא משום קנין אתן ודיעה השניה דמועיל קנין אתן הוא דמועיל מחמת החיוב דז"א דבקנין אתן אינו רק מבטיח והוה קנין דברים, ורק דהדיעה השניה סובר דכל שקיבל בק"ס צריך לקיים מה שקיבל בק"ס אבל לא שהוא מחמת החיוב דיהיה מועיל הק"ס למה שנכתב בשטר ויהיה חיוב בשטר ונ"מ לענין היורשים דאם אינו רק מכח קנין סודר אין היורשין מחוייבין לקיימו וזהו שדייק המהרי"ו שם וכתב דכיון דקיבל עליו בק"ס צריך לקיים מה שקיבל עליו בק"ס הרי שלא חייבו רק מכח הק"ס ולא שזכתה בגוף השטר ושפיר כתב הרמ"א דהרמ"א פסק כדיעה הראשונה ולכן היינו דאם נימא דקנין אתן מועיל כדיעה השניה דמובא בש"ע שם דמשמע דמועיל מחמת השטר אז היתה זוכה בשטר והוא לא סובר כן לכך לא זכתה ודו"ק:

ובזה יש ליישב קושית המגיד פ"ט מזכייה שהקש' דאיך אפשר דקנין אתן מועיל והא אמרו בגיטין דף מ' דכלם בשטר הרי דלא מועיל ולפמ"ש המהרי"ו דאף דיעה שניה סובר דלא זכה בשטר רק מחמת הק"ס א"כ שפיר לא זכה שם בשטר וע' במהרי"ו סי' צ"ה שם פסק בקנין אתן לא מועיל. והן נסתר מחמתו דברי הב"ח והב"ש שכתבו דלהמהרי"ו נסתפק זאת והרי לפנינו דשם לא מביא כלל הך דיעה דמועיל ומשם סתירה נגלית להנ"ש דרצה לומר דבחיים מחוייב לקיים והרי שם פטרו מכח קנין אתן אף דהיה בחיים והרי כתב שם דעמרם לא היה חייב אף ליעקב דקנין אתן הוא. ובחידושי אמרתי עוד ראיה דלא כהנ"ש מהא דכתבו בתוס' ב"ב דף קמ"ט ד"ה דקא בסופו וחזר בו ר"י מדקאמר פרק השולח דף מ' עשיתי פלוני עבדי וכו' וכולן בשטר וקתני בתר הכי וכופין את היורשין וע' במהרש"א דהיה להם הגירסא כן בש"ס והרי יקשה למה. לא קתני דכופין אותו בכל הני דקנין אתן וע"כ דאין כופין אותו כיון דקנין. אתן הוא ודו"ק וע' בב"י. סי' קי"ח באהע"ז תשו' הרשב"א שפסק דקנין אתן מועיל. וע' ברמ"א סי' ס"ו אעפ"י שמראה התנאים ביניהם שהוצרך להוסיף לה אינה גובית אלא כמנהג והוא מפסקי מהרא"י סי' פ"ט וכתב הנ"ש דאיירי מתנאים הראשוני' ומשום דהוא קנין אתן ולכך אפשר שפסק הרבה ולא נתן אח"כ וכ"כ הב"ש ובאמת דברי הנ"ש תמוהין דהרי דעת הנ"ש לעיל דעכ"פ מיניה דידיה ודאי גובה וכופין אותו שיקיים מה שפסק כמו שהאריך וא"כ אמאי לא נביא ראיה מהם וא"ל דהרי המהרא"י בעצמו מיירי דלא היה קנין בכתיבת התנאים:

ובזה היה מיושב קושית הח"מ שהקשה דמשמע דאילו היה קנין היה מועיל והרי קי"ל דקנין אתן לא מועיל ע"ש ולפמ"ש הנ"ש דמיניה דידיה עכ"פ גובין א"ש. ובח"ה סי' רמ"ה לא מיירי רק לענין היורשין כמו שהאריך הנ"ש לעיל בזה. אמנם אכתי יקשה דברי הנ"ש דא"כ למה כתב דלדידן צריך לכתוב תנאים אחרונים מפורש בקנין כדי שנוכל ללמוד מהם והא שפיר נוכל ללמוד מתנאי' הראשונים ולמיחש שמא ימות והיורשים לא ירצו לקיים לא חיישינן מסתמא וגם למה באמת באשכנז לא מקבלין מהצדדין כיון דהקנין מועיל עכ"פ לזה דילפינן ממה שכתוב בתנאים ויכולי' לכפותו שיקיים וע"כ דברי הנ"ש דחויים מכל צד וכמ"ש לעיל וכן הוא מפורש כאן בח"מ וב"ש ובקושית הח"מ הי' אפשר לומר לפמ"ש הב"ש