דברי שאול חלק לשבעה לט

ולפ"ז היה לו לרבא לבאר זה וצ"ע ואף בגדולה בוגרת נמי כיון שכבר פסק לה הרי חזינן דלא רצה להשהותה ודלא כשו"ת נוב"י מהד"ק בחו"מ סי' ל"ג שכתב דתלוי בפלוגתת הרמב"ם ור"י המבואר בסי' קי"ג לענין בוגרת ע"ש:

מ"ש הרמ"א בח"מ סי' רמ"ה דקנין אתן לא מהני וכ"כ המהרי"ו והב"ח והב"ש כאן השיגו עליו דהיכן ראה זאת במהרי"ו שהרי לא הכריע שם באמת המעיין בלשון מהרי"ו יראה דבתחלה כתב דלא זכתה מכח דהוה קנין אתן ואח"כ כתב דאף למ"ד קנין אתן מהני אפ"ה לא זכתה קודם שכתב לה וא"כ משמע דהוא לא ס"ל דמהני מדהתחיל בזה ברישא והביא דברי הש"ס דלא מועיל קנין אתן ובאמת גם ממ"ש סי' ק"ד וק"ה וקמ"ב נראה דלא מועיל קנין אתן דאל"כ היה מהראוי שתטול חלק מן האמצע כיון דהאב לא יוכל לחזור פשיטא שהיורשים מחויבים לקיים וכמו כל חוב ובסי' ק"ה וקמ"ב מיירי דהיה קנין ואפ"ה כתב דלא ידע מאיזה טעם תזכה וע"כ דזה הקנין הוא קנין אתן ולא מועיל וז"ב:

מ"ש הב"ח בח"ה סימן ר"ז דאם נתן ת"כ לקיים המקח ואח"כ קיבל קנס דכיון דיש התרה לת"כ אם נותן הקנס פטור מת"כ והמהרא"ש סי' קס"ד חלק עליו גם ממהר"ם מינץ כתב הב"ש דנראה שחולק עליו שהרי כתב דאם כותבין שנעשה בחרם ובקנס אינו פטור אף כשנותן הקנס ע"ש לפענ"ד נראה לחלק דשאני ת"כ דיש לו התרה לשיטת ר"ת א"כ עיקר הסמיכות על הקנס היה משא"כ חרם דאין לו התרה בלתי רצון מי שמחרימין עבורו וא"כ גם אם נתן הקנס לא פטר החרם וז"ב ובפרט לפמ"ש הקנס לא יפטור את החרם דודאי אינו פוטר וכמ"ש הב"ח בח"ה שם בהדיא ודלא כסמ"ע סי' רמ"ה:

ושנים שנשבעו זה לזה ועבר אחד מהם אף השני פטור כ"כ בש"ע יו"ד סי' רל"ו והוא מהמרדכי שכתב שמשמע כן מש"ס בסוטה ובט"ז שם נכנס בדוחקים דמהיכן מוכח כן והב"ש כאן הביא בשם חמיו הוא א"ז הגאון רשכבה"ג מוה' ליב דכוונה לסוט' דף יו"ד והוא יחל להושיע את ישראל הוחל שבועתו של אבימלך ופירש"י שהוא עבר על השבועה תחלה וחכם עדיף מנביא שבגליון הב"ש שם כתבתי שכן הוא בהדיא בהג"מ דשבועות פ"ג סי' תשפ"ג מראיה זו ע"ש. וכן מצאתי בחידושי אגודה הנדפסים במהרי"ו בסופו בב"ק ובב"ר יש בויצא כששלח דוד את יואב לארם נהרים שלחו לי' אל תצר את מואב שלח להם אתם פרצו את הגדר תחלה מכאן ראיה איש ואשה שעשו תנאים ואחד עובר גם השני יכול לעבור ויש לדחות ועיין בב"ב דף ל"ז בתוס' שם שוב, ראיתי בנקה"כ שם שהביא דברי הגה"מ הנ"ל והביא דבר"י כתוב כראיה שהביא באגודה ובאמת ראיית האגודה ממואב לא ידעתי במה שהשיב הם פרצו את הגדר תחלה אטו כשהזהיר אל תצר את מואב הי' בעבור שכרתו ברית והלא התורה סתם הזהירה אמנם מהארם נהרים שפיר דהם כרתו ברית דהיינו יעקב עם לבן ואפשר דגם במואב מסתמא לא קאי אזהרה רק כשלא ירעו לישראל ועיין ביפ"ת בב"ר שם ואולי ע"ז כתבה התורה צרור את המדינים כי צוררים הם לכם והיינו בשביל שהם צוררים לכם לכך מותר לצור אותם. עכ"פ ראיית האגודה נכונה ועיין במהרי"ט חו"מ צ"ו וסי' ק':

עיין בש"ע סימן נו"ן שנים ששדכו וכו' ואחד מהם אינו רוצה וכו' והוא שו"ת הרמב"ן ועיין ביו"ד סי' רל"ד סעיף ט"ז בהג"ה הועתק דין זה ויש שינוי לשון ביניהם וצ"ע ועיין ש"ך שם ס"ק מ"ג שהתעורר בלשון זה ולא הרגיש בזה:

(ח') כתב המהרי"ו בסי' קל"ד דלאחר הנשואין אין גובה הקנס משום בושת דלא שייך בושת בזה ובזה אפשר ליישב דברי הרא"ש והטור שכתבו דבשידוכין שמניחין משכון צריך להקנות בגוף משכון דאל"כ מנה אין כאן וכו' ותמה הב"י הא בשידוכין לא שייך אסמכתא משום הבושת ולפמ"ש המהרי"ו לענין אם יחזור אחר נישואין דאז לא שייך בושת ואז אם לא יקנה לו בגוף המשכון תו לא שייך בושת וממילא לא קנה משכון ולכך צריך להקנות לו בגוף המשכין. מיהו יש לפקפק דבשעה שהקנה אז שייך בושת ונתחייב גופו וממילא נשתעבד המשכון אמנם מחורתא כמ"ש הנ"ש דנ"מ לענין אם נעשה בצנעה דלא שייך בושת והב"ש הקשה דהטור כתבו אחר שהביא דברי ר"י דלא שייך בשידוכין בושת אלמא דמיירי בפרהסיא ואין כאן קושי' דהנ"מ הוא לצבעה ועיקר בא הטור להורות דבמשכון צריך להקנות בגופו ונ"מ לצנעה והנה כ"ז אחר נישואין אבל באירוסין כל שלא ניסת אף שאינו חוזר רק במקצת מכל מקום שייך בושת דאל"כ בקל ישתמט נפשו ודוקא לענין זמן מוגבל אם איחר הזמן לא שייך בושת כ"כ הנ"ש והב"ש ועיין בט"ז יו"ד סי' רל"ו בסופו ובנקה"כ שם ועיין במהרי"ט ח"א סי' קל"א תשובה באורך:

והנה התוס' בב"מ כתבו בדף ס"ו דלכך לא שייך אסמכתא בשידוכין כיון דנהגו העולם לגבות הקנס הוה כקנין סטימתא דקני וצ"ע דהא הוה דבר שלבל"ע קודם שחזר מן השידוך ובדבר שלבל"ע לא מועיל סטימתא ובעינן ק"ג כמ"ש המרדכי בשבת פרק הבונה בשם ר"י וע"כ נרא' דמש"ה השמיטו