דברי שאול חלק לשבעה לה

בשו"ת מהראנ"ח שדקדק כפל לשון הגט דבתחלה אמר אנת אנתתי ואח"כ אמר דהוית אנתתי מן קדמת דנא ע"ש והובא בגט פשוט סי' קכ"ו ס"ק מ"ט. ונרא' לפענ"ד ע"פ דברי העקידה פ' תצא שער שבעה ותשעים שכתב שחיבור שיש לאיש עם אשתו הוא שלשה דברים האחת כבע"ח בלתי מדברים ענין המשגל להולדה ואחת מה שיש חיבור מיוחד להאדם והוא גם לשאר האומות שתתייחד אליו לבד ולא תזנה אחרי אחרים והשלישי שיהי' היחוד מתקיים בדין ובאופן הדת בכסף ושטר וביאה שזה מצד הדת לכל עם ולשון בדתיהם יעו"ש ולפ"ז מה שמגרש' כעת הוא אינו מגרש' מהענין ד"א שהוא מצד המשגל שבזה א"ש לגרש' ויוכל למנוע ממנה עונה בלתי גירושין רק מצד שהיא מיוחדת לו ע"י הקידושין בזה מגרש' ומתיר קשר הקידושין עי"ז הגט וזה שאמר אנת אנתתי שהיא אשתי ע"פ הקשר הקידושין וז"ש דהות אנתתי מן קדמת דנא היינו שהות אשתי מקדם בכל העניני האישות וכדו פטרית ותרוכית ושביקית והוא שלשה ענינים שפטר' אותה משעבוד העונה ושבק לה מקשר הקדושין ומגרש אותה שתהיה מותרת לכל אדם שתרצ' ודו"ק היטב כי נתיישב כל ענין נוסח הגט ולשונות הכפולות:

(סי' מ"ז) דיני הרשא' הרמב"ם כתב פ"ג מקידושין דשליח קידושין צריך עדים כמו שליח גט וכתב הרמ"ך דסותר דבריו מ"ש בפ"ט מגירושין וכתב המלמ"ל שם דחיפש שם גם בפ"ח ויו"ד ולא מצא דבר ע"ש. ודבר פשוט דכונתו לפ"ט הלכה ל"ב שם דשטחת לשונו משמע דצריך ב' עדים אבל באמת ע"כ כוונת הרמב"ם שם כמ"ש המגיד שם דמיירי באינו חתום עדים שהרי בפ"ו הרב אומר בהדיא דא"צ עדים ע"ש ועיין בכ"מ שם והתימ' על הכ"מ שהביא דברי הרמ"ך וגם על המלמ"ל שלא הקשו מדברי הרמב"ם בפ"ו המבוארים בהדיא דא"צ עדים ע"ש:

(א') ח"מ הנ"ש הביא בשם סדר פדואה דפסל הרשאה כשכתוב ר"ת וצ"ע דגם בגט כשר בדיעבד ר"ת כמבואר סי' קכ"ו ואולי פסלו משום דל"ד לגט ועכ"ז צ"ע אם לפסלו בשביל זה והב"ש סי' קמ"א שם כתב בפשיטות דכשר גם בשם זנביל בבי"ת ע"ש:

(ז') וליתן אותו לידה הנ"ש האריך שלא לכתוב בידה דבידה משמע כמו שליחו' כמו ושלח ביד עבדו ואני תמה דמה זו ראיה דשם קתני ושלח ביד אבל הכא כתיב ולתת בידה גם מה שהביא ראיה מש"ס סוטה ג"כ אין ראיה דפשיטא דמיד ליד ג"כ משמע ליד זה שנותן אבל אינו שולל דביד לא משמע כן והרי בכתוב מבואר ונתן בידה:

(סי' מ"ח) לענין מומר האריך הת"ה אי אמרינן דזכות הוא לה ויכול לקבל שלא מדעתה ורש"י הורה כן אמנם לענין חליצה דעת רש"י דלא אמרי' אדעתא דהכי לא קדשה נפשה ע"ש ועיין בנ"ש ולפענ"ד נראה דהנה הב"י בסימן ק"מ הביא תשובת הר"י בי רב שהתיר לאחד לקבל גט שלא מדעתה מטעם שהבעל הי' לו אחים מומרים וכתב הב"י דצ"ע אי נודע שחזרו בתשובה מי אמרי' דזכות הוא לה או לא ולפ"ז בשלמא לענין זה שתקבל גט מיד בעלה המומר כעת ספיר כתב רש"י דזכות היא לה משא"כ התם דנימא דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה בזה שפיר צריכה חליצה דשמא יעשה תשובה ואינו ברור הזכות וכל כה"ג היא נכנסת לספק כמ"ש הת"ה שם באם התוס' ושפיר צריכה חליצה:

הטור כתב דטוב לדקדק בשנים ותמהו כלם דממנ"פ אם קטן הוא אין קידושיו קידושין ע"ש ועיין במשנה למלך פרק ו' מגירושין שהאריך בזה והנראה בזה דהנה דעת רש"י במהד"ק הובא בש"מ לכתובות דף ע"ד דקטן קונה בביאה ולפ"ז יש לחוש שמא קנה בביאה והא דאמרו בש"ס ב"ב דף קנ"ו בודקין לקידושין היינו בקידש בכסף ולא בא לשם קידושין. ובזה מיושב קושית התוס' שם בהא דאמרו וכי בדקו לקידושין למה להו לבדוקי לגיטין והקשו דהא לקידושין אין חיוב ולגיטין יש חיוב ועוד דהכי הוה להו לאקשויי למה לי בדיקה לגיטין דממנ"פ הא הקידושין לא הי' קידושין ע"ש ולפמ"ש א"ש דלא היה יכול להקשות למה לי בדיקה לגיטין כלל דיש לומר דמיירי דקידש בביאה אך כיון דבודקין לקידושין למה לי בדיקה לגיטין הא ע"כ קידשה בכסף דאל"כ ל"צ בדיקה וא"כ ממילא א"צ בדיקה לגיטין מכח ממנ"פ ומיושבים ב' הקושיות. ובזה יש מקום ליישב גם מ"ש הטור דיש לדקדק שמא הוא קטן ואינו עושה שליח והקשה המהרי"ט סי' מ"ב ת"ל דאינו יכול לגרש ולפמ"ש א"ש דהרי קי"ל בחרש כשם שכנס ברמיזה כך מוציא ברמיזה והטעם דקידושין וגירושין שוים וא"כ ה"ה בקטן כשם שיכול לקדש כך יכול לגרש אותן הקידושין ולכך הצריך מטעם שליחות אמנם לפמ"ש הנמק"י פרק חרש דדוקא בכסף הוא כן אבל בביאה אינו מוציא ברמיזה א"כ ה"ה הכא ובאמת שלפענ"ד גם הרמב"ם בהלכות יבום פ"י סובר כן שכ' דאם יבם החרש אינו מוציא לעולם שהרי בעילתו עושה מעשה נראה דסובר כהנ"י והוא מהירושלמי ומה שמקש' הכ"מ שם עליו באמת שקושיות אלו קשה על הנ"י וכבר