דברי שאול חלק לשבעה כח

ט"ז דאף ברגלי ה"א וקו"ף מכשיר במקום עיגון והיינו כשאין הבעל לפנינו ול"ל לדחוקי דמיירי כשכבר נתן הגט כמ"ש הב"ש רק דשם מיירי כשאין הבעל לפנינו וזהו דרמ"א כאן כתב בשעת הדחק ושם כתבי במקום עיגון והא דצריך כאן שעת הדחק הוא על גוף התיקון ולמה לא נכתוב גט אחר ואף דבס"ת מועיל גרירה גבי גט ס"ל לרב דלא מועיל וכמ"ש הח"מ ובזה מיושב קושי' הב"י על הרא"ש וכשתעיין בכל המקומות תראה שדברי נכונים:

[ו] הרא"ש בתשו' כתב דאם לא היו ווין ארוכין אין יכולין להאריכה אבל אם הבעל רחוק מכאן לא הייתי פוסלו ואם יש בו תקנת עיגון יאריכו ב"ד הווין כי מסתמא הבעל צוה לכתוב כהוגן והיינו דס"ל כהעיטור דרק אם בא בעל ומערער הוא דפסול וא"כ מסתמא לא חיישינן שמא יבא ויערער אבל אם אין הבעל רחוק חיישינן שמא יבא ויערער והא דכתב הרא"ש גבי ולורכי' דאם התינוק יכול לקרותו כשר היינו כשידעינן שאין הבעל כותב או הסופר כותבו על פיו דאז לא יכול לערער דכוון לקלקלה דהרי הוא צוה לתת גט כדינו אבל כשאין נודע חיישינן שמא הבעל כתבו כדי לקלקלה לבד במקום עיגון דתלינן דהבעל צוה לכותבו כדינו:

ובזה מיושב קושית הב"י והב"ח והדרישה על הרא"ש גם מה שהאריך הנ"ש בזה ע"ש. ומ"ש הנ"ש והאריך אם סמכינן על שיטת העיטור כפי הנראה לא ראה דברי הש"ע סעיף כ"ב דמובא כל הג' דיעות ודעת הרמב"ם דאף בלא ערעור הבעל נמי פסול ולכך מחמירין גם מ"ש דולורכי' היינו גם בקריאתה והביא ראיה מוי"ו דויזתא הוא דבר חדש ומכל הפוסקים לא משמע רק דצריך להאריך בכתיבתה ולא בקריאתה גם בש"ס לא קאמר רק ולא לכתוב דמשמע דתלוי העיקר בכתיבה והראי' דגם גבי תפילין צריך להאריך בווין ובה' ולא אשתמיט חד לומר דצריך להאריך בקריאתה וע"כ דז"א ועיין במלמ"ל פ"ד מגירושין מ"ש בדברי הרא"ש וצ"ע:

(כ) נוהגין לכתוב הגט י"ב שורות הטעם עיין בתוס' גיטין ועיין בתוי"ט שם ובסמ"ג והתרומה נתנו טעם דכתיב זה ספר וזה בגימ' י"ב כמו דדרשינן זה י"ב לוג והרב בעל ק"ע חשב שהוא חידש זאת אבל כבר קדמוהו רבנן. והרא"ש כתב שנוהגין לפסול בארצינו אם יש בו יותר מי"ב שורות והיינו דמדינא בודאי אינו מעכב כמו שמוכח מכמה מקומות בש"ס וכמו שכתב בעצמו בפסקיו דכשר ורק דכיון דנהגו כ"ע לכתוב רק י"ב שורות וזה חסר או יתר מסתמא איכא בו ריעותא ופסול ולכך במקום עיגון מכשיר וז"ב ומיושב כל הקושיות שהתלוננו עליו האחרוני':

(כד) ואין כותבין בקנה של ברזל כתב הלבוש דהטעם משום דקנה של ברזל הוה חקיקה ואח"כ הדיו הוה כתב ע"ג כתב ואף דמבואר בא"ח סי' ל"ב דאם מקצת אותיות נטשטשו דמותר להעביר עליהם קולמוס שאני התם דהם אותיות קיימים רק שנטשטש במקצת משא"כ הכא וז"פ והג"פ נתקשה בזה בחנם:

(כח) ולא יכתוב רק בימין הנ"ש הקש' על הט"ז ביו"ד סי' רע"א ובאמת גם הגה"מ פ"ב מתפילין כתב כלשון הט"ז אבל הכוונה באמת להיפך דקשירה ילפינן מכתיבה ומכל מקום לענין גט בודאי אין קפידא כמ"ש הח"מ וב"ש:

[כט] והבעל לא יכתוב לכתחלה הגט בעצמו כתב הנ"ש דהוא מטעם דלא יבא לערער כמ"ש העיטור והתימה שכבר כתב כן הב"י בסוף הסימן טעם זה ועיין בח"מ וב"ש והט"ז חולק על טעם זה ומהרי"ק כתב הטעם משום דאתי לאחלופי והט"ז לא הביאו:

(ל) הנ"ש האריך אם צריך לערות וכ' דטעות בש"ע שכתב או הך'. ולא ידעתי למה דהא גם על ך' קפדינן שלא יכנס באויר כדאמרינן בב"ב דף קס"ו ואם לא קאי על זה לא ידעתי על מה קאי ואולי ט"ס בדבריו:

מה שהקשה הנ"ש על המחבר סי' קכ"ה סעיף י"ח עיין בח"מ וב"ש שם:

אם שינה שם האב כתב רש"י הובא בב"י דאין לכתוב גט אחר כל שנשאת כבר והקשה המגיה במלמ"ל פ"י מגירושין הא בפסול דרבנן אין לחוש כמ"ש הבני יעקב ע"ש ולפענ"ד דדוקא היכא דמה"ת כשר בזה ורק דרבנן גזרו בזה אין לחוש משא"כ בשינה דגם מן התורה אין לשנות רק שכשר בשינה בזה יש לחוש לזילותא ודו"ק:

(מח) יש לתת הגט בעשרה כ"כ הב"י סי' קל"ג והנ"ש נדחק בטעמו ולפענ"ד הטעם כמ"ש הרמ"א בסי' קל"ו דיש לתת הגט בפני רבים כדי שידעו אם יש שנים ששמותיהם שווים ולכך נוהגין לגרש בעשרה וז"ב:

(מט) מ"ש הרמ"א דאין לגרש בלילה והנ"ש הקשה דא"כ אמאי מותר ליקח שכר בטילה כן הקש' הב"ש והח"מ. ומ"ש דאף אם רק הקהל התפללו ערבית דאינו רשאי ליתן גט הנ"ש האריך בכמה מקומות דלא נחשב ללילה ואינה דומה דכאן משום דין קאתי עלה ודין פשיטא דאסור לאחר שהתפללו הקהל ערבית ומ"ש הנ"ש דמ"כ בשם הב"ח דבשעת הדחק יכול ליתן הגט בלילה כן מבואר בסי' קנ"ד במחבר ורמ"א ומ"ש מתוס' סנהדרין בפרק נגמר הדין וכוונתו דכתבו דנותנין גט בלילה כבר