דברי שאול חלק לשבעה כז

וא"כ ה"ה לענין כהן ע"כ דמסהדי גם ע"ז דאל"כ הרי שינה דמה"ט פסול לגבי גט וע"כ דאמת הוא. אך באמת זה אינו דהא כל אבעיא הוא לענין יוחסין וא"כ מיירי אף במוחזק שהוא כהן רק דלענין יוחסין צריך בירור ועיין ב"ש סי' ג' וא"כ שפיר כותבין כהן כיון שמוחזק סגי לענין השטר רק לענין יוחסין הוא דמבעיא לן וז"ב. אך עדיין קשיא דלמה הי' כותבו כל שאינו דבר ברור. אך מכאן מוכח דצריך לכותבו בשטרות וא"כ אף דכתב הרמ"א בסי' קכ"ח דיש לכנוס בספק חסרון מספ' שינוי אפ"ת כותבין כאן כיון דעכ"פ מוחזק הוא שהוא כהן וז"ב:

ובזה מיושב קושית התוס' שם שהקשו דא"כ היאך כותבין כהן במשולשין והא לאו אכולה מלתא קא מסהדי ולפמ"ש א"ש דשם במשנ' דלא היו כותבין עדן כהן כמ"ש המהרא"י שם סי' ו' ושפיר כל שכתבו בבירור היו כותבין דאל"כ למה להם לכנוס בספק שינוי:

ובזה מיושב דברי הטוח"מ שכתב דאם היו משולשין יכתבו סימן והקשה הב"י דלמה לא כתב שיכתבו כהן. ולפמ"ש אתי שפיר דבזמן הזה שצריך לכתוב כהן א"כ ממילא אין כהן סימן וכמ"ש ודוק. ובחידושי אמרתי בישוב קושיא זו דהנה ע"כ לא הוה שינוי רק היכא שצריך לענין השטר אבל בזה דא"צ להשטר והרי גם עדים לא מעידין ע"ז ולכך לא חשיב מענין השטר וכשר:

ובזה יש לומר דהכי אזלא האי בעיא אי אשטר קא מסהדי ולא מעיד ע"ז או דלמא אכולה מלתא קא מסהדי וא"כ ממילא כל דאיכא שינוי פסול דאינם מעידים כמו שהוא:

ובזה מיושב מה שהקשו האחרונים דאף אי אכולא מלתא קא מסהדי הא הוה מפ"כ ורק לממון מועיל מפ"כ לכל השיטות ולא ליוחסין ולפמ"ש אתי שפיר דאם נימא אכולה מלתא קא מסהדי א"כ ממילא ע"כ צריך לעדות זה להשטר דאל"כ הוה שינוי וא"כ ממילא כשר דע"כ כהן הוא דהרי צריך לעדות זה לענין השטר. ובזה ממילא ל"ק קושית התוס' הנ"ל דשם צריך כהן לענין השטר שיהיה סימן ובזה בודאי אכולה מלתא קא מסהדי דאל"כ הוה שינוי דאינו סימן ופסול דלא נדע למי הלוה:

ומה שהקשה הט"ז מדברי התוס' שכתבו דשם בודאי אכולה מלתא קא מסהדי דהרי צריך לענין השטר וא"כ ממילא כאן מיירי ע"כ דא"צ להשטר וע"כ דא"צ לכתוב כהן לפענ"ד ל"ק דהכי מחלקי דשם צריך לענין עדות השטר גופא וכאן ל"צ לענין השטר רק לידע שהוא כהן ודי שמוחזק שהוא כהן או שכותב בעצמו שהוא כהן והתוס' לא כתבו רק דשם צריך לידע שהוא כהן וז"ב. ולפ"ז עכ"פ בזמן הזה אין סימן בכהן רק בשום סימן אחר דלא כמהרא"ש והנ"ש:

(כ"ג) בן יצחק הלוי הנ"ש האריך לכתוב הלוי על אביו דאז קאי על שניתם ואין צורך לאריכות דהדבר פשוט כן דלמאי ניחוש דאי יאמרו דלא קאי הלוי לבן הא מסתמא קאי על מה שמיירי בי' כמו בשליט"א המבואר בחו"מ סי' מ"ט ועל האב פשיטא דקאי דאל"כ הי' לכתוב בשם בן כינוי ובלא"ה מסתמא אם האב כהן הבן ג"כ כהן או לוי ואינו דומה לשאר כינוי דיש להסתפק על מה קאי וכן הסכים הב"ש בפשיטות:

ואם לא כתב בגט הכהן פסול כמ"ש המהרא"ש סי' כ"ב ומה שהביא הנ"ש מהר"י מינץ שהצריך ב' גטין תמהתי דבזה כבר הניח הרמ"א בצ"ע ומטעם זה פסלו אמנם הט"ז שם ס"ק ט' הביא דברי הב"י שדחה דברי הת"ה והוא הקשה עוד וכבר ישבתי לעיל ובס"ק יו"ד הקש' קושית הב"י מדעתא דנפשי' גם מ"ש שם דראיית המכשירין הוא מהמשנ' דיכתבו כהן אלמא דאין כותבין כהן לא ראה דברי הת"ה בפסקיו סי' ז' שכתב דבימי התנאים לא היו כותבין כהן בגט אבל באמת היש מכשירין הוא הב"י כמו שנרשם המ"מ שם ובאמת שבמקום עיגון גדול יש להכשיר דלא גרע מחניכתו כמ"ש הב"י והט"ז ודחה דברי המהרא"ש שם ע"ש:

וכל שום וחניכה. הרמ"א כתב בסי' קכ"ו ס"ל דנהוג לכתוב החניכה קודם העומד והדבר פשוט דקאי בין על החניכה דהיינו המכונ' או דמתקרי דגם זה הוה חניכה או במקום דכותבין וכל שום דהיינו במומר והטעם דבמדינות אלו אין כותבין שם מקום הלידה רק העמיד' לכך יש להקדים החניכה קודם העומד כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' רמ"ז וז"פ ובנ"ש האריך בזה דאין כאן פלוגתא ובאמת שדעת המחבר דיש לכתוב העומד קודם וכל שום אף במקומות האלו וז"ב:

ע' נ"ש [אות י"ג] האריך בדברי רמ"א סי' קכ"ה סעיף ו' שכתב וי"א דאין להפריד אותיות אם נוגעין והיינו אף בשאר אותיות ומטעם דלא דמי לתפילין וס"ת דשם יש בהן קדושה משא"כ גט כמ"ש הח"מ וב"ש ולפ"ז לפמ"ש כאן ברגלי ה"א וקו"ף דבמקום עיגון כשר מיירי ע"כ כשכבר נתן הגט כמ"ש הב"ש וכבר הרגיש הח"מ והב"ש שם. ולפענ"ד דברי הרמ"א נכונים דמ"ש דבשעת הדחק כשר בצוה הבעל היינו דוקא אם הבעל לפנינו דאז יכולים לכתוב אחר ורק שהוא שעת הדחק ואין שהות לכתוב אחר מכשיר לתת אחר אבל באין הבעל לפנינו וא"א לכתוב אחר בשום פנים בזה מכשיר הרא"ש בדיעבד במקום עיגון דוקא וזה מ"ש רמ"א לקמן סעיף