דברי שאול חלק לשבעה כו

רל"ד וכמו שהשיג בד"מ על הב"י שרצה להשוות דברי הת"ה עם המהרי"ק אבל כאן מיירי שנקרא בשני השמו' מעת הליד' ולכך צריך לכתוב שניהם ועיין בב"ש ודעת הלבוש דיש לחוש שמא יסברו ששני בני אדם מגרשין ואפשר שלכך כתב הרמ"א לשון כשר וע' בב"ש. והנה הב"ש כתב דאם נקרא משה ליב כותבין משה יהודא המכונ' ליב ואין לחוש שמא יסבור דקאי על משה דמסתמ' קאי על מה שלפניו בלבד ועיין בנ"ש ובאמת קשה למה לא נחוש דקאי על לפני פניו ובאמת בנ"ש לא כתב מטעם זה רק מטעם דא"כ היה כותב משה המכונ' ליב דמתקרי יהודא כמו ביעקב וואלף שם. ואין לומר דלכך כתב כן משום דוואלף קאי על שניהם משום דא"כ הי' לו לכתוב משה המכונ' ליב ויהודא המכונ' ליב ואף דיש לומר דרצה לכלול שני שמות ביחד מכל מקום נרא' לי כיון דעיקר מה שמכונה ליב או וואלף הוא דכל שנקר' יהוד' או בנימין נקראים כן א"כ אי משה ג"כ מכונה ליב א"כ מסתמ' יהוד' לא מכונ' ליב דלמה נכנהו שני פעמים אמנם בכ"ז צ"ע גם דברי הנ"ש אבל מ"ש הב"ש בשמו לא כתב כן רק אם נקרא בשם וואלף יעקב ומהטעם שכתב שם וע"כ צ"ע דברי הב"ש והנ"ש ולענין היאך כותבין המכונ' האריך הנ"ש והקש' על הב"ש אבל לא ראה תשובתו בשו"ת גאוני בתראי דשם הקשה כן בעצמו ע"ש. ולפענ"ד הי' נראה דאם יוצא השם מן השם לה"ק כותבין המכונ' כמו ליאון דיוצא מיהודא ושפיר הוה כנויו משא"כ אם שם לעז הוא בפ"ע כותבין דמתקרי ולכך בשם עכו"ם דניהו דקורין קרוב לשם יהדות אבל אינו יוצא מזה לכך כותבין דמתקרי וגם מ"ש הרמ"א דכותבין מתקרי מיירי ג"כ באופן זה ומ"ש המהר"ם מינץ המכונ' זעמיל היינו דניהו דנקרא ע"ש יופיו אבל זעמיל יוצא משם שלמה כמו זלמן וז"ב. והמכונ' נראה דהוא מלשון הכתוב לא ידעתי אכנה והוא לשון העלם כי ע"י הכינוי נתעלם שמו העיקר כמו שכתוב הצהר התיבה בתיבות הפעלים אות ל"ט ע"ש:

מה שהקש' הנ"ש על הב"ח דכתב בשם הריב"ש דאם כתב דמתקרי על שם הנתינה כשר בדיעבד והשיג דהא מקום הנתינ' עיקר וגם בריב"ש לא נמצא כן הנה לפי מה שפירש הב"ש דברי הב"ח דשם הטפל קורא הב"ח מקום כתיב' ושם עיקר הוא מקום נתינ' דזה צריך לכתוב א"כ שפיר הביאו כן בשם הריב"ש דשם נמצא כן כמו שהביא הב"י משמו:

ואם נשלח ממקום שכותבין וכל שום למקום שאין כותבין כן פוסל הנ"ש אף בדיעבד והנה הב"ש ס"ק א' כתב דכשר במקום עיגון גם מ"ש הנ"ש דבזה לא מועיל מה שיכתוב הרב כתב למקום ההוא דהיכ' דשייך חשש פיסול לא מועיל זה ע"ש לא ראה דברי המהרש"ל שמכשיר אם המסדר יכתוב למקום נתינ' שנשתנה שמו מחמת חולי הובא בב"ש סי' קל"ד אף דשם ג"כ איכא חשש פיסול. מיהו נראה קצת ראיה להנ"ש מש"ס מנחות דף מ' דקאמר ולכתוב דסקיא אנן אדסקיא נסמוך וניזל ע"ש ברש"י ויש לדחות. שוב ראיתי בש"ס שם דמסיק דסומכין ע"ז:

הב"י כתב בשם הקונטריסין דאם נשתקע שם הראשון דצריך ב' גיטין וכתב הב"י דאין לומר שיכתבו יחד כמ"ש בקונטריסין גבי אשה ששמה רבקה וע"כ משמע דדעתו לכתוב ב' גיטין וכוונתו במ"ש דאין לומר שיכתוב יחד (כמ"ש בקונטריסין) היינו שיכתוב שני השמות ביחד בגט וע"ז כתב כמ"ש בקונטריסין היינו דשם כתב דשם הנשתקע אין כותבין בגט דלא ידענו מאן הוא וע"כ כוונתו דמספק יתן ב' גיטין אחד בשם השני ואחד בשם הראשון וז"ב והנ"ש במ"כ נסתבך בזה והבין דכוונתו ליתן שניהם ביחד וע"ז הקשה דאין נותנין שני גיטין כאחת והדבר ברור כמ"ש גם לדבריו לא ידעתי מ"ש הב"י כמ"ש בקונטריסין דמה ענין לזה. מיהו גוף דברי הקונטריסין שהביא ראיה לזה מהא דכתיב לא יקרא עוד שמך יעקב ואפ"ה מצינו דנקרא אח"כ יעקב תמה אני הא אמרו בברכות שאני התם דאהדריה קרא וא"כ אין ראיה משם דשם לא נשתקע כלל דאהדריה לקרותו בשם זה וצ"ע על הב"י שלא הרגיש בזה:

עיין נ"ש שהאריך לענין אם כותבין רב על אביו והב"ש הסכים עמו ע"ש. ועיין בש"ג פרק הזורק שכתב דיש לכתוב:

בחידושי הגרשוני מקשה על הא דכתב הרמ"א דאם לא כתב שם הנהר דכשר והא בשינ' מקום עמידה פוסל הרב ומחלק דמקום עמיד' יותר עיקר ואח"כ מקשה ממהרי"ק דמדמה מקום עמידה להנהר ע"ש ובנ"ש שנרגש מזה ועיין עוד שם בחידושי הגרשוני מ"ש בסי' קכ"ט סעיף ד' בהג"ה כן הקשה הב"ש ג"כ ע"ש ומתרץ גם מ"ש בסעיף ה' עיין בט"ז וב"ש גם מ"ש בסעיף ז' לענין אם יש להם כינוי כותבין אחר כהן וכתב דזה דוקא בכינוי לא בדמתקרי וכ"כ הב"ש:

בפסקי מהרא"י סי' ז' כתב דגם בימי האמוראים היה פסול אם לא כתב כהן מדאיבעי' אם מעלין משטרות ליוחסין והב"י תמה דלמא התם דאיתרמי כשכתב ולא דצריך לכתוב. והנראה דהנה לכאור' קשה מאי קא מבעיא אי מעלין משטרו' דדלמא אשטרא קא מסהדי והא דעת הרמ"א בשו"ת סי' קנ"ג דאם שם העיר בשטר אף דמה"ד א"צ לכותבו כל ששינה פסול