דברי שאול חלק לשבעה כד

שפיר אמרינן דעל זה סמך. ובלא"ה לא קשה קושית הנ"ש משטרות שכתב דיועיל המודעה משום דשם מיירי באם לא לקח כל המעות דאז לא מועיל במכר והא דפשרה הוה כמכר היא כשהב"ד פשרו כמ"ש הנ"ש כאן ולא כשצריך לפשר מחמה אונס בלא ב"ד:

(סי' מ"ד) מ"ש הנ"ש על רמ"א בהג"ה סי' ר"ס ס"ה דבריו נכונים ועיין במהרי"ט בחו"מ סי' מ"ג ובמל"מ פ"י ממכירה מ"ש על המהרי"ק ולענין מ"ש רמ"א בשטר מודעא שאין בו זמן שהמודעה כשרה עיין בחידושי הגרשוני שכתב בשם מ"י דדוקא במכר כשר אבל במתנה לא כיון דאין העדים צריכין להכיר באונסין וכל הטעם במכר הוא משום דידענו אונסו ע"ש:

[א'] וקנו ממני הנ"ש כ' דהיכא דהוא קנין דברים צריך להקנות ד"א קרקע ואגבן קאי הק"ס ע"ש. ולפענ"ד זה אינו ומ"ש הש"ע סי' קנ"ב דהוה קנין דברים הוא דוקא לשיטת הרמב"ם אבל לדידן לא שייך זאת דתקנה עשו בהרשאה ויכול להרשותו אף על השבועה כמ"ש הש"ך שם ס"ק י"ב וא"כ ה"ה שאר קנין דברים דא"צ להקנות לו וזה כוונת הרמ"ה שהביא הטור דכתב דא"צ לקנות אג"ק משום דרק שליחות הוא והיינו דא"צ קנין כלל ודלא כנ"ש:

[ג'] קנה לך איהו וכל שעבודא דאית בי' דעת הסמ"ע סי' קכ"ג דבשטרות דילן א"צ לזה ע"ש:

(ד') ומחילתך כמחילתי. כתב הנ"ש דצריך לצוות ע"ש ועיין בש"ע שם ס"ה דאם כתב בין לתיקון ובין לעות פטור במחל ומ"ש הנ"ש בכוונת הרמ"א סי' קע"ו סעיף יו"ד כפי הנראה גם אגודת אזוב פירש כן ועיין בש"ך שם:

מ"ש הנ"ש לענין אם יכול למנות הנתבע מורשה עיין בש"ע סי' קכ"ד בסמ"ע ובש"ך שם ס"ק א' שכתב דבתובע אם נתן כח והרשאה מותר וכן נוהגין ועיין בש"ך שם ס"ק ד' מ"ש בשם המהרשד"ם וחלק עליו ע"ש:

(סי' מ"ה) (סדר הגט). באחד בשבת. כ' הנ"ש דלכך כותבין באחד ולא בראשון משום דכיון דאין שניהם ביחד שייך לשון אחד כמ"ש הרמב"ן בבראשית וכוונתו למ"ש גבי יום אחד ולא כתיב ראשון ועיין בט"ז או"ח סי' תרפ"א מ"ש לפרש המדרש וכי ראשון הוא וכבר קדמו בעקידה פרשת אמור מסכים ג"כ לדברת הרמב"ן ולא זכרוהו:

והנה הנ"ש כ' (לעיל סי' ה') דבחדש לא יכתוב בבי"ת דאז משמע בתוך הימים כמו בששת ימים בכל הששה ימים ע"ש ולא הבינותי דהרי כתיב באסתר באחד לחדש בשלשה עשר יום בו ונימא ג"כ דכל השלשה עשר היו כותבין וע"כ אין לדבריו מקום לפענ"ד ועיין ב"ש ועיין תשב"ץ ח"א סי' קנ"ג שם נזכר נוסח הגט ובבי"ת דלא כנ"ש:

ע' בנ"ש (שם אות ב') שכ' דבר"ח יש לכתוב באחד לחדש וגם הרמ"א לא פקפק רק ביום אחד ולא קאי על מ"ש המחבר בראשון והנה בזה דבריו נכונים ומ"ש במהר"ם בראשון הוא ט"ס כמ"ש הח"מ והב"ש. אמנם בגוף ראייתו לפענ"ד אינו מוכרע והעיקר כדברי אא"ז הב"ח לחלק בין ב' ימים ר"ח לאחד ומ"ש להקשות ע"ז מכמה מקראות לפענ"ד שאני גט כיון דעכ"פ יש מקום לטעות לכך צריך לכתוב לשון מבורר כמ"ש הרמב"ם וכל הפוסקים ומ"ש בסדר הגט ראי' מדברי המרדכי אינו ראיה שהרי כתב אח"כ המקום ספק וכן פירש הב"ח דעת הרי"ף ע"ש:

(שם ז') שמנה כ' הב"ש לזכר בקמץ ולנקיבה בסגול לבוש וד"מ אבל בתוי"ט בטהרות פ"ה כתב לנקיבה בקמץ כמו כי רועה היא עכ"ל ותמהני מדוע לא זכר דברי הנ"ש שהביא בס"ק הקודם ובאותו פרק הביא דברי התוי"ט ודחאם ודבריו עיקר אם כי המהרש"ל הובא בב"ש סי' מ"ד לא כתב כן מכל מקום העיקר כהנ"ש ומ"ש הנ"ש מדברי הש"ע סי' מ"ד דכתב שוטית באמת בטור כתב שוטה ושיטה ועיין ב"ש שם. ואם כתב שמונה בוי"ו כשר כ"כ הנ"ש בהם הרלב"ח סי' ק"ו ותמהני דכן מבואר שם ברמ"א ס"ד בשם הר"י מינץ וכ"כ בצהר התיבה בתיבת השמות אות י"ב ששמונה בקמץ הוא לזכר ובסגול היא לנקיבה והביא ראיה משמואל אי"ז ולו שמנה בנים וביחזקאל מ"ם ומעלות שמנה ומ"ש התוי"ט ראיה מהכתוב כי רועה היא עיין בצהר התיבה שם סעיף י"ז ותראה דאין ראיה מזה ודו"ק שוב מצאתי בא"ע שמות ל"ו פסוק ח' דשמנה בסגול היא לנקיבה ולזכר בקמץ ע"ש היטב:

אייר בשני יודי"ן עיין ב"ש סי' קכ"ז ס"ק ב' הקשה דלמה צריך לכתוב ר"ח כלל מידי דהוה באם כתב בשבוע דכשר דאהני לשבוע קמי' ויש ליישב ודו"ק:

אדר הראשון ואם כתב אדר סתם כשר והקשה הב"ח דהא יש לחוש למאוחר דשמא נטעה דהוא אדר שני. ולפענ"ד נראה דהא כל עיקר דמאוחר פסול לשיטת הרמב"ם כתב המגיד גזירה משום מוקדם וזה דוקא אם הוא באמת מאוחר אבל כאן באמת בזמנו נכתב רק שלא פירש היטב אבל יודעים היטב שאסור להקדים ולאחר ולכך כשר:

(ה') לירח מה שאנו כותבין הגט מקצתו בלשון ארמי ומקצתו בלשון עברי ע' ברמ"א סי' קכ"ו ובתשובותיו סי' קכ"ו ובש"ע או"ח סי' תר"ץ כתב דיש