דברי שאול חלק לשבעה כב

לא מהני רק כשתתן לבעלה אם לא שיש לה קרקע שנתנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות וכן הוריתי במעשה שבא לידי וגם שם שלחו לעיר אחרת ועשו כח הרשאה שלא בפני המורשה ולדעת הרמ"א. סי' קכ"ג סט"ו והסמ"ע לא מועיל. אמנם הש"ך כתב שם דמועיל ועיין בכנה"ג בהגהת הטור שם שכתב דאם אין בעיר הלז מותר לעשות כח הרשאה שלא בפניו ועיין בר"ן ס"פ השולח גט ודו"ק:

(סי' ל"ו) (ב) כתב הנ"ש דאם המתנה הם מטלטלי צריך לקנות אג"ק ואם הם צבורים דעת הרמב"ם פ"ג ממכירה דל"צ אגב ובשו"ת שב. יעקב חו"מ סי' ט"ו הקשה דא"כ מאי פריך הש"ס בקידושין וקתני כל הני ולא קתני אגב והא יש לומר דמיירי בצבורין ע"ש ותמהני דכבר קדמו בלח"מ שם ותירץ דעיקר קושית הש"ס הוא מקנה השטר ע"ש ואני מוסיף דלפי שיטת הרא"ם דעמו הוה אגב עיקר קושית הש"ס היא מאחרניתא כמ"ש בב"י שם. ובלא"ה יש לומר דהרי באמת צריך להבין האיך דחי הש"ס לא לדמי וא"כ יקשה דלמה לו לאטרוחי כולי האי להחליף על מעות לקני' באגב דלכ"ע לא בעי צבורין אך יש לומר דשם ס"ד דאגב בעי צבורין ומעתה לפי מה דמסיק דלא בעי צבורין ממילא אי אפשר לאוקמי בצבורין דא"כ יקשה למה לי צבורין הא באגב סגי ולמה לו הטירחא וגם אמאי אמרו אין לו תקנה אחרת ודו"ק:

(סי' ל"ז) (א) ששלח הנ"ש האריך אמאי לא ניחוש לשיטת הרא"ש שמא יכתוב דסתם קנין לכתיבה עומד ול"ק דבש"מ לא חששו לגזירה זו כמ"ש כולם דבש"מ משום טירוף דעת הקילו וז"פ:

(ג) ולכתוב ולחתום הנ"ש האריך דא"כ היאך כותבין דמת מחמת זה א"כ הוה קנין לאחר מיתה וגם היפוי כח לא מהני כשנכתב לאחר מיתה ע"ש ואינו מוכרח דאפשר דכל השטר כתבו מחיים ורק זאת שמת כך כתבו אח"כ ובלא"ה אם מצוה שיכתוב ביפוי כח אפשר דאף אם כתבו לאחר מיתה מועיל כיון דמכל מקום הוא כוון ליפות כחן ועיין במלמ"ל פ"ח ממתנה ודו"ק:

מ"ש הנ"ש דאף אם נתן מקצת א"צ קנין רק לענין אם עמד. והאריך אין צורך לאריכות דכל הדבר מפורש בש"ע שם סעיף ז' והוא מהרמב"ם ובסעיף ט' חזר וכתב לשון הטור כמ"ש הסמ"ע וא"כ ע"כ כוונתו כן:

(סי' ל"ח) (א) וקנו ממני ע' בסי' ר"נ סעיף י"ז ברמ"א והנ"ש הקש' דהוה קנין דברים ומ"ש דלפמ"ש הרמב"ן דקנין בשטר אלים הנה לפמ"ש הסמ"ע בסי' רי"ב בכוונת הרמב"ן דכוונתו דמסתמא עשה קנין כדינו א"כ אין ראיה משם. אמנם גוף הדבר ברור דבשכ"מ בקנין מועיל ומ"ש מסי' רנ"ג אין ראיה דשם מיירי בלא קנין:

(סי' ל"ט) (ג) הנ"ש הביא שו"ת ש"י סי' כ' לענין אבנים טובות ובחנם האריכו דלא קימ"ל כר"י כמבואר בטוש"ע סי' רל"א באונאה דקי"ל כרבנן וגם לר"י דוקא עד הכפל כמבואר בש"ס ב"מ וע"כ הדבר פשוט דשייך אונאה ושוב ראיתי בש"י עצמו שהביא שר"ח פסק כרש"י ואנן לא קיי"ל כן וגם טעם זה דהוא יותר מכפל יש אונאה ע"ש:

(סי' מ) (א) לענין שטר עיסקא בשו"ת ש"י סי' ל"ה האריך בדבר שכותבין ח"כ ואחריו כותבין שזה בתורת עיסקא ודעת השואל כיון דאפשר שיחתוך הנשאר וישאר רק הח"כ בלבד א"כ הו"ל כהאי דסי' קע"ז סעיף כ"ד והוא השיב דהוא גופא תמוה בעיניו דהרי מבואר בסי' קמ"ט דאם המלוה טוען על השטר שעשה היתר דנאמן והרי עכ"פ עשה מלוה על עצמו ע"ש. ובאמת לפענ"ד יש לומר דמיירי דהמלוה טוען שהיה עדים בשעת התנאי ועתה מתו דבכה"ג שרי ולפענ"ד עיקר האיסור של הרא"ש הוא רק מחמת שמא ימות ויגבה היורש דמחיים אפשר דמהימן ליה שלא יקח מאתו ואמאי לא יוכל לכתוב רק דהחשש הוא רק מחמת שמא ימות ויגבו היורשים ולכך אסור וכן מורה פשטת לשון הש"ע שכתב ע"ז הטעם שמא ימות ובזה ממילא ל"ק מה שהקשה בשב יעקב שם דלמה אמרו בש"ס הטעם שמא ימות ת"ל דאף מחיים אסור ליקח. ולפמ"ש א"ש דכיון דבש"ס אמר דמהימן ליה לכך צריכי לטעם שמא ימות ובחנם נדחק בזה הש"י והשואל שם ומה שהקשה על ראיית הרא"ש מרב עיליש משום דמהכ"ת לומר דהיתר הי' בע"פ. הדבר פשוט כמ"ש לו השואל דאמאי לא נימא כן דעשה כן כדי שיהי' מותר ואף אי לא יכול לפרש דהכוונה פלגא באגר ותרי תלתי בהפסד וגם הוא נרגש מזה וכתב דא"ה מאי פריך דלמא טבל בציר הוה הא גם זה לא נכתב בשטר לפענ"ד הכי כוונת הרא"ש דכל טעמו דלא מועיל בע"פ הוא שמא יכפרנו ויגבה ריבית או יורשיו לא ידעו ויגבו ולפ"ז שפיר הוכיח דא"כ גם שם כיון דלא נכתב בשטר אף דעשה בע"פ אכתי עושה איסור שמא יכפור המקבל וע"כ דהכוונה מבוארת בשטר דפלגא באגר ותרי תלתי בהפסד ומעתה שפיר פריך דלמא טבל בציר הוה וא"כ כיון שלא עשה איסור ושפיר יגבה הריבית א"כ לכך לא צריך למכתבי' בשטר וז"פ וגם מה שהאריך בכוונת הט"ז הדברים פשוטים למעיין בט"ז ועיין בח"ד באופן שהדין ברור דאסור: