דברי שאול חלק לשבעה יט

אבל קודם שהתחיל מועיל וא"כ הי' תקנה לכתוב קודם אירוסין והתוס' לא כתבו רק שם דהיא ארוסה ובזה מדוקדק לשון התוס' ודו"ק:

ובזה מיושב גוף קושית הר"ן דלמה לא נקט קודם אירוסין ולפמ"ש קודם אירוסין הי' מועיל בתנאי ולכך קאמר בכותב לה ועודה ארוסה ודו"ק. אמנם שבתי וראיתי דדברי הנ"ש ניהו דבדברי הר"ן אי אפשר לפרש כדבריו וגם ראייתו נדחית דשאני התם דהית' מברח' ולא הכניס' לו מכל מקום גוף דבריו כפי הנרא' מהמרדכי בשם המהר"ם בהכותב שם גבי קניית בית וכן בשו"ת ב"ח החדשו' סי' קכ"ד כתב דמועיל קודם אירוסין ועיין בא"מ ובמלמ"ל פכ"ג מאישות ועיין ש"ך חו"מ סי' ס"ו שכתב בהדיא דלא מועיל סילוק לדידן ועיין במהרי"ק סי' י"ב הביא שם שטר סילוק שעשו קודם החופה והרי בזמה"ז אינו מועיל סילוק וע"כ צ"ל כמ"ש ועיין ט"ז חו"מ סי' ר"ט ומשם יש ראיה להנ"ש ודו"ק ועיין בבאר יעקב מ"ש בזה בסי' צ"ב:

(סי' כ"א ד') ליוצאי חלציה. דעת הנ"ש דיש לכתוב י"ח סתם ומטעם המבואר בח"מ סי' רפ"א והקצה"ח תמה שם דע"כ לא כ' רמ"א רק דאם כתב כן יתן גם להבנו' אבל לכתחל' ברתא במקום ברא לא תירות ומהראוי לכתוב יורשי' וגם הקשה דאיך יכול לחייב נגד היורשים שאינם בעולם ע"ש והנרא' בזה כיון דמבואר שם ברמ"א דעושין שטח"ז בדרך חיוב כדי שיגב' אף בדבר שלב"ל א"כ יכול לחייב א"ע גם נגד אינן בעולם ולפ"ז ממילא לא שייך בזה ברתא במקום ברא לא תירו' כיון דבא בתור' חיוב וז"ב גם בשו"ת שב יעקב נתעורר בקושיא זו ע"ש ועיין ח"מ סי' ס"א ס"ד ובאו"ת שם:

והנה הנ"ש האריך שם דלא מועיל שטח"ז מטעם דאומדנא הוא שלא כתב רק ע"מ שתהנ' בתו וכתב כיון דהוא בדרך חיוב לא שייך אומדנא ודחה זאת דהרי כתב הת"ה דאף בזקפן עליו במלו' שייך אומדנא כמבואר בסי' נון וע"ז פלפל בדברי ת"ה עצמו והקשה עליו ויש ליישב הרבה קושיו'. אמנם בעיקר קושייתו באמת ביאר המהרי"ו בהדיא דבהודא' לא שייך אומדנא והביא ראי' מהירושלמי והב"ש הקשה מ"ש מנדוניא דלא מועיל אף בשטר ע"ש והנה בדבר הזה נתחבטו גדולי הדור בשב יעקב סי' כ"ו וחילקו חלוקים. ובאמ' ששערי תירוצים לא ננעלו ויש מקום לחלק כיון דנחי' כאן להתנו' שאם תעדר היא ותשאר זרע יהי' להזרע א"כ מהראוי הי' שיתנ' גם ע"ז אם ימו' הזרע ג"כ ומדלא התנה לא אמרינן אומדנא משא"כ שם דלא התנה כלל והיא כעין חילוק השבו' יעקב שם אלא שהקושיו' שהקש' עליו לא קשה ובלא"ה יש לחלק מכמה טעמים:

(ו') חוץ מספרים ע' בנ"ש דהטעם הוא משום דהוה ע"נ שתסוב נחלתו שהוא דבר מסויים למטה אחר ע"ש ויש לפקפק מהא דכתב בש"ע סי' רפ"א התנה שלא יהא לבתו חלק בספרים והא בלא"ה אין לה חלק בזה ואפשר כיון דכל הטעם משום ע"נ א"כ לא שייך בספרים שהם בידו במשכון דאינו דבר המסויים ולא ניכר שהם שלו ממש ולכך כתב התנה ודו"ק ועיין ב"ש סי' קי"ג מה שהביא בשם שו"ת ש"י בזה לענין שטח"ז ועיין בשו"ת חוט השני סי' כ"ב וכ"ג לענין עידור חלילה ובסי' ל"ב ועיין בשו"ת שב יעקב חח"מ לענין שטח"ז:

סי' כ"ב א' בחנם ברמ"א בסי' קס"ה מבואר תקנ' קהילו' דאם נתרצו בחליצ' יחלצו והנ"ש האריך דאם כותבין שטר חליצה בחנם תו א"צ לתת חצי נכסים דא"כ למאי כתב השח"ל והמהר"ם מינץ כתב דהוא כדי שתוכל לכופו על החליצ' והוא האריך דבזה לא הועיל דהו"ל מתנה עמ"ש בתורה וע"ז הביא תשוב' המהר"י בי רב דבכה"ג לא הוה נשבע לבטל את המצו' ולא ידעתי למה הוצרך למהר"י בי רב הא הוא דין ערוך ביו"ד סימן רל"ט בשם תשוב' הרא"ש כלל י"א ע"ש דבדידי' תלה רחמנא ובלא"ה אין כאן קושיא דהנ"מ הוא לענין דעושין לו הרחק' כמ"ש הב"ש שם ס"ק י"א ומה שהקש' על הרמ"א סי' ק"ס שכתב דמדינא דש"ס משמע שהיבם יורש את היבמ' והוא כתב דמשם משמע איפכא כן הקשה ג"כ הט"ז שם והקש' עוד דדברי רמ"א סותרין דבסי' קס"ה כתב דלמ"ד מצו' חליצה קודם אין היבם יורש ועוד כמה קושיו' לפענ"ד העיקר דכ"ז שלא חלץ היבם יורש משום דהנכסים באחריותו אבל כל שחלץ וה"ה במקום דא"א לחלוץ אין היבם יורש ועיקר הוא האב:

ובזה מיושב הרבה קושיו' מקושיותיו וגם הוא נרגש מזה ודחה בגילא דחיטתא אבל העיקר הוא כמ"ש ועיין ב"מ סי' קס"ה ס"ק יו"ד ובזה יתיישב מה שהקשה דהת"ה דייק איפכא מהש"ס שם ולפמ"ש אתי שפיר דהרמ"א דייק משומר' יבם ושפיר דייק והת"ה דייק לענין אם כבר חלץ וז"ב וביתר הקושיו' הקשה הב"ש ג"כ בסי' ק"ס וקס"ה ובמק"א אברר אי"ה וגם המהרי"ו סי' מ"א כתב דמפרק האשה שנפלו נראה דשייך ליבם:

(ב) היבמה תלך אחר היבם כן יליף לה הש"ס מזקני עירו ולא עירה וכתב הנ"י אף דבכ"מ קי"ל הלך אחר ב"ד יפה בכאן כתיב זקני עירו וכוונתו אף דהנ"י בעצמו סובר דבחליצה בעי דיינים ממש ולא סגי בהדיוטו' אפ"ה שאני הכא דגלי קרא זקני עירו