דברי שאול חלק לשבעה יז

סי' כ"ד שכתב דא"כ למה מברכין אח"כ בנשואין הברכו' פעם שנית וכבר ברכו לפענ"ד אין כאן קושיא דכבר כתב בחידושי הריטב"א שם בכתובו' דלא גרע מפנים חדשו' דמברכין והא דכתב שם בשו"ת מיימוני דלא יברך פעם שנית בחנם היינו משום דברכו כבר בנשואין משא"כ הכא דלא ברכו בנשואין גמורין בפרהסיא ומ"ש במיימוני שם ראי' מהא דקרי לי' אשתו בחופה בלבד והקשה רש"י הא בביאה לבד נמי קונה לירושה ולכ"ד ואפ"ה אסור בלא חופה כמ"ש הרב המגיד שם. הנה לפמ"ש הר"ן דאם בא ונתכוין לשם נשואין מותר אף בלא חופה ועיין בב"ש סי' נ"ה ל"ק משם. ובזה יש לישב מ"ש התוס' דביהודה חששו שמא יבא עליה שלא לשם חופה ולכך ברכו ולא נודע כוונתם ועיין בשו"ת ש"י שם ולפמ"ש א"ש דבאמ' אם נתכוונו לשם נשואין היה שרי כמ"ש הב"ש שם ס"ק א' ולכך צריך לברך דמסתמא אם יברך יתכוון לשם נשואין כמ"ש הב"ש שם אבל אי לא מברך חיישי' שמא לא יתכוין לשם חופה וז"ב. ובזה יש לישב מה דמביא במיימוני ראיה מארוס וארוסתו דמבואר שם דאמרה דאין לי כתובה ולא הזכירה מהברכה וכתב הש"י די"ל דברכו ברכת אירוסין מקודם בעת אירוסין כמבואר ברמ"א בסי' נ"ה שם בשם המרדכי ולפמ"ש א"ש דהנה טעמו של המרדכי היא דחיישי' שמא יתייחדו לשם נישואין והקשו האחרונים מהכ"ת לחוש דיתיחדו לשם נישואין והא אסור בלא כתובה ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אמנם אי נימא כדעת הרא"ש והטור בסי' נ"ד דארוסה יש לה כתובה א"כ יש לה כבר כתובה ושפיר חיישי' שמא יתייחדו ולכך צריך לברך בשעת אירוסין. ומעתה שם דמבואר דלא הי' לה כתובה וע"כ דס"ל כמ"ד דאין לארוסה כתובה ועיין במהרש"א בח"א שם וא"כ ממילא מסתמא אדרבה לא ברכו בעת אירוסין כדי שלא יתייחדו וז"ב ודו"ק:

וראיתי בשו"ת נוב"י סי' נ"ה שהביא ג"כ ראיה דאינו מעכב בדיעבד מהא דכללו במשנה במגילה ברכת חתנים תוך שאר דברים דבעי עשרה והנה מבואר בירושלמי דאם התחיל בעשר' ויצאו מקצתן גומר אלמא דאינו מעכב ולפענ"ד אין מזה ראיה דשאני התם שכבר התחיל ואזלי' בתר התחלה ושם בודאי בעי עשרה ואפ"ה אינו מעכב גם הראיה השניה שם מעבד כנעני שכתבו התוס' שם בשם הירושלמי דמטעם גזירה סגי בשלש' ואיך יכול לבטל דברי תורה דמן התורה בעי עשרה כדיליף לה מקרא לפענ"ד דגם זה אינו רק אסמכת' ומדרבנן הוא ולכך הם אמרו והם אמרו דבעבד לא בעי עשרה:

ובמהרש"א בח"א בגיטין גבי הך מעשה דארוס וארוסתו הקשה ג"כ למה לא קאמרה מחמת הברכות וכתב דאפשר שהי' שם עשרה ישראלים דיכול לברך בפניהם וכפי הנראה אשתמיטתי' הך תשובת מיימוני הנ"ל ולפי דבריו למה לא כתב לה כתובה ג"כ והעד עדים ואפשר משום דשבוי הוה וקנה גוי הכל כמ"ש המהרש"א שם אבל הוא דחוק:

לענין תענית חתן ביום חופתו דעת הנ"ש דמיד אחר חופתו יש לאכול אף אם הטעם משום דיוה"כ שלו כמו דביוה"כ אוכלין אחר נעילה כי מובטחין שמוחל עוונות וה"ה כאן וע"כ חולק על הב"ח שכתב דצריך להשלים ולפענ"ד דבריו לא נהירין דאטו ביוה"כ בנעילה תלוי וא"כ אם יתפלל נעילה יאכל בעוד יום וח"ו לומר כן וא"כ ה"ה הכא ניהו שכבר הוא חופה אפ"ה יומא הוא דקא גרים והרי באם התענו על גשמים וירד להם אחר חצות אפ"ה צריכין להתענות ומכ"ש הכא:

אלמן שנשא אלמנה ולא אכלו עד הלילה מברכין שבע ברכות נ"ש בשם הש"י והנה הביא הדבר בפשיטות ובאמת הח"מ והב"ש נחלקו בזה בסי' ס"ב ועיין בט"ז שם ואכ"מ להאריך ועיין בסידור הגאון מוהר"י מ"ש בזה:

כתובה דארכסא סי' י"ג (ה') וכדו ארכס מ"ש הנ"ש בדברי הרמ"א והאריך. הדבר פשוט דכוונת הרמ"א על גוף הכתובה אם צריך לכתוב מחמת חר"ג וכן הוא בד"מ אבל אם כבר נכתב רק שנאבדה בזה פשיטא דצריך לכתוב דאם לא כן יטעון פרעתי וז"פ. ועיין בח"מ וב"ש ומה שהקשה הנ"ש איך פורע הכתובה דלמא תמצא הכתובה והאריך. הדבר פשוט דל"ח משום דחזקת כרקום שאבודות הכתובות כמ"ש המהרי"ק וכן הוא בחו"מ סימן מ"א:

(ח') וחותמין ב' עדים הנ"ש האריך אם צריך ג' עדים בכתובה משום דהיא כמעשה ב"ד והנ"ש כתב דהיא כמעשה ב"ד ולא ב"ד ממש והביא דברי הש"ס גיטין דף י"ח ע"א ולכאורה רציתי לומר הטעם דהוי כמעשה ב"ד שהרי בעת החופה צריך שיכתוב הכתובה קודם דאל"כ הוה חופה דלא חזיא לביאה כמבואר באהע"ז סי' ס"א ברמ"א וא"כ לכך הוה כמעשה ב"ד דע"כ צריך לשעבד הכתובה דאל"כ הוה חופה דלא חזיא לביאה ושמואל לשיטתו דס"ל אין אופה לפסולות ועיין ביבמות דף נ"ו אמנם באמת אנן לא קי"ל כן וצ"ע:

(סי' י"ד ב') שהי' ברביעי בשבת הנ"ש הקשה למה אין כותבין וקרענו הכתובה הראשונ' ע"ש ואפשר דמכאן ראי' למ"ש הב"ח בחו"מ סי' מ"א דאם כותבין שובר לא אכפת לן רק דשמא לא ירצה בשובר ע"ש וא"כ הכא שהוא מרוצה שפיר יקח שובר ודו"ק דלא בש"ך שהשיג שם עליו ועיין בתשב"ץ ח"ב סי' ר"ך נמצא קצת ואפס מזה וכתב