דברי שאול חלק לשבעה טז

כ"כ ובכה"ג הרא"ש מודה וכמ"ש הש"ך בסי' סמ"ך שם:

(ע') מן ר' משה בר' אברהם חתן דנן במהרי"ל כ' מר' פלוני חתן דנן ב"פ מטעם דלא נחשוב דחתן קאי על אב אבל המהר"ם מינץ כתב דאין להקפיד ובודאי קאי חתן על החתן דכך מבואר שאול בן קיש מלך ישראל וקאי אדסמיך לי' ע"ש ובאמת המהרי"ל לשיטתו דפוסל בגט כמ"ש בא"ע סי' קכ"ט אמנם העיקר כמהר"ם מינץ וכמ"ש הש"ך חו"מ סי' מ"ט לענין שלי"ט דמסתמא קאי השבח על האיש המדובר בו ובפרט דגם בגט אינו פסול בדיעבד וגם הנחל' שבעה הכריע דיש לכתוב כן:

(ע"א) במנא דכשר ואם לא כ' במנא דכשר אף דכתב וקנו ק"ג פסול כ"כ הנ"ש בשם הת"ה סי' ס"ו בפסקיו והנה הש"ך בסי' מ"ב ס"ק י"א הקשה דהיכא דהשטר בטל לא אמרי' יד בעהש"ט על התחתונה ע"ש והנה לא ביאר הא הביא ראי' מהמרדכי וגם שם הי' בטל כל השטר אמנם מצאתי במלמ"ל הלכו' מכירה שהקשה קושיא זו ג"כ וכתב דבמרדכי שאני דשם אינו מבואר בשטר כלל הקנין וצריך לה ו' קנין חדש משא"כ כאן וע"כ חלק עליו והביא שגם הב"ה בב"י חולק על הת"ה וע"כ נראה דהעיקר דבכה"ג כשר בכתובה ובלא"ה כיון שבכתובו' כותבין בח"ח ובשד"א בודאי כשר ועיין בת"ה בפסקיו שם ודו"ק ועיין בט"ז בסי' מ"ב שם ומ"ש אא"ז הח"צ שם:

וקנינא מיני' פ"א הייתי בחופה והיה קשה לי על מ"ש וקנינא והא בעי שני עדים ונזכרתי במ"ש הט"ז או"ח סי' תרי"ח דנא הוא לשון רבים ע"ש ודו"ק:

(א') במחודשים מ"ש דסעוד' שנהגו באשכנז בליל לפני מילה מקרי סעודת מצוה לענין נדר המ"א בסי' תר"מ חולק עליו ע"ש ובא"ר:

מ"ש בשם הב"ח בסי' קע"ד לומר סברי בנשואין והביא בשם רבינו יוסף הטעם דאומרים סברי דכל היכא דהוא מצוה צ"ל סברי דצריך ליטול רשות משא"כ בדבר רשות א"צ לומר סברי כי אם ברשות וכוונתו דאף דהוא דבר רשות צריך ליטול רשות עכ"פ דלמה יאכל קודם רק סברי א"צ לומר דלא שייך תנו דעתיכם ע"ד רשות משא"כ בדבר מצוה שייך לומר תנו דעתיכם ולכך צ"ל סברי וז"פ בכוונ' דבריו והנ"ש נתקשה בזה וכתב דהסברא להיפך ולפמ"ש הדברים ברורים וראיותיו אינם למעיין אמנם על מה דלא נהגו בפולין כן כתב הנ"ש משום דכבר נטל רשות על סידור הקידושין וא"צ לנטיל' רשות ולא הבינותי דאטו נוטל רשות על הקידושין על הכוס הוא נוטל רשות וגם למה לא יאמר סברי דהיינו תנו דעתיכם על זה. אמנם העיקר כמ"ש המ"א בסי' קע"ז דהיכא דא"צ לומר ברשות גם סברי לא יאמר וכוונתו דבשלמא בתוך סעוד' תקנו במקום ברשות סברי משא"כ בנשואין לא תקנו לומר ברשות ולכן גם סברי לא יאמר. ולדעתי נראה בלא"ה דלכך לא יאמר סברי משום דכיון דמברך ונותן להחתן וכלה לשתות והוא אינו שותה למה יאמר הוא ברשו' ומי ששותה צריך ליטול רשות והוא אינו רק מוציא בלבד וז"ב. וכפי הנראה לא ראה הנ"ש דברי הב"י סי' קס"ז שכתב בשם הש"ל כדברי הר"י הנ"ל. וגם מעיני הרר"י כנראה שנעלם דברי הב"י הנ"ל ועיין בעט"ז ובמדרש תנחומא פרשת ויקהל ומהתימה על הב"י והד"מ שלא הביאו:

ברכת אירוסין בכוס אינו רק רשות והפ"י בק"א הקשה דא"כ היאך מוציא הא ברשות א"י להוציא אמנם לדעתי נראה דבודאי אם מברך הוא מצוה רק שהוא רשות אם אינו רוצה וגם הא תקנו כדי שלא לבייש את מי שאינו בקי ודו"ק. והנה גם בברכת נשואין כתב הח"מ דמשמע מהרמב"ם פ"י מאישות דאינו מעכב הכוס וכתב שכ"כ המגיד והב"ש תמה דהמגיד לא כתב כן רק באירוסין ולא בנשואין ותמהני דלא ראה רק ראי' אחת בפ"ג מאישו' אבל גם פ"י מאישו' כתב ה"ה כן לענין נשואין וצ"ע בזה דשם נזכר בשינוי לשון ודו"ק:

(ח') ומה נקרא חופה הנ"ש האריך לדחות דברי המ"ב שכ' שיש ליחד בתולה אחר החופה שכן משמע מדברי הרמ"א סי' נ"ה ע"ש והנה נסתבך בדבר אחד וע"כ בא לכל הקושיו' דע שיש יחוד דחזיא לביאה ויחוד דלא חזיא לביאה. והנה מדברי הרמ"א משמע דאלמנה סגי ביחוד דחזי לביאה ולא ביאה ממש וממילא בבתולה סגי אף ביחוד דלא חזי לביאה אמנם כ"ז היכא דלא צריך לקנו' בזה אבל בע"ש דצריך לקנו' כדי שלא יהא כקונה בשבת ממילא בעי יחוד דחזי לביאה ומעתה כל דברי המ"ב נכונים דמה שהקשה הנ"ש הא בבתולה חיבת חופה קונה היינו דלא בעי יחוד דחזי לביאה ומה שהקש' הא לא מצריך יחוד לבתולה רק בע"ש זה אינו שם יחוד דחזי לביאה בעינן משא"כ בכל בתולה לא בעי רק יחוד לבד ועיין בב"ש סי' נ"ה וסי' ס"ד תראה אמיתת דברי ובטול כל דברי הנ"ש ודו"ק:

והנה לענין ברכת נשואין פחות מעשרה כתב בשו"ת מיימוני דבדיעבד אין הברכות מעכבו' וכתב דכלה בלא ברכה אינו רק בלא חופה אבל הברכו' לא מעכבו' ופירש דהא דאמרו בכתובו' אף בבית אירוסין וביהודה שאני היינו משום דהיחוד זה הוה כחופה ועיקר תלוי בחופה וראיתי בשב יעקב אהע"ז