דברי שאול חלק לשבעה יד

וזה לא מצינו הנה נמצא בסמ"ג שכתב בהדיא דעונה דרבנן והנך ק"ו דרבנן [וכ"כ ביראים מצוה קצ"ב] וכ"כ המזרחי פרשת משפטים ועיין בדרך מצותיך ח"ב ובלא"ה לפמ"ש הפ"י בדף נ"ח שם דאף למ"ד מזונות מדאורייתא היינו רק לקיים נפש כמ"ש הספרי הק"ו לקיום נפש וממילא עונה מה"ת מהק"ו:

ובזה מיושב קושית. התוס' שם דף מ"ה שהקשו כמאן מתוקמא הא דתקנו מזונות תחת מעשה ידיה דמשמע שהוא רק דרבנן ומ"ש הנ"ש דבש"ס דף נ"ח הגיהו מעשה ידיה תחת מזונות א"כ יש לומר דמזונו' מן התורה הנה לא תיקן לר"ל דלדידיה לא אצטריך להגיה כמ"ש התוס' שם דף מ"ז ולזה ציין הה"מ בפי"ב מאישות ול"ק קושית הלח"מ עליו ע"ש ודו"ק. אך לפמ"ש אתי שפיר דבאמת אתיא כראב"י ורק דמה שיותר על קיום נפש אינו רק דרבנן וז"ב. עכ"פ דברי הנ"ש לא ברירין. וע"כ העיקר דאפלח ואיזון כפשוטו דקאי על מזונות ותליא בפלוגת' הר"א ור"ת ומ"ש דלמה נכניס נפשינו בפלוגתא תמהני הלא זה נוסח הקדמונים עד שר"א ור"ת הביאו ראי' מהם וא"כ למה נשנה הנוסח ומ"ש דלמה לא מזכיר עונה אדרבא משם ראי' דזה לא צריך להזכיר דע"ז נשאת כמ"ש התוס' דנלמוד מק"ו וגם הוא פשוט משא"כ בזה דבין למר ובין למר עכ"פ צריך לתת לה כל יום כמ"ש הרמ"ה וחידוש גדול הוא ומ"ש מהרמב"ם דאנן לא קי"ל כוותי' וא"צ להוציא כשהוא עני ואין לו אין לו ענין לזה דבאין לו לא חייבו התורה או חז"ל דאנוס הוא אבל כשאפשר לו הוא מחויב לעשו' כל טצדקי דאפשר וז"פ ובזה מיושבין כל קושיותיו ודו"ק:

(כ) ואפרנס כתב הנ"ש דאין מלבושים בכלל מזונות רק בכלל פרנסה כמבואר בסי' קי"ד והקשה הא מבואר בסי' ס"ט דאם אינה ניזונית גם כסות אין לה דהוה בכלל מזונות ע"ש מה שתירץ ודבריו תמוהים דמאי ספק שייך בזה. אך הדבר נכון דניהו דהוא בכלל פרנסה אבל בכל זאת תקנו זאת ג"כ תחת מעשה ידיה כמו המזונו' דשייך איבה וע"כ כתב הר"ן דאם אמרה איני ניזונית גם כסות אין לה דמסתמא מחלה גם זאת וגם אינו מחוייב ליתן לה דהרי אינה נותנ' לו המעש' ידיה וזה תחת מ"י ואף דכסות מה"ת ולא שייך דתקנו בעד מ"י ז"א דהרי גם מזונות להרמב"ם מן התורה ואפ"ה יכול לומר איני ניזוני' ואם כי מדברי הב"ש שם ס"ק א' לא נראה כן אמנם העיקר הוא כמ"ש וגם דברי הב"ש יש לפרש באופן שיסכים לזה ואכ"מ ודו"ק ועיין בשאלתות פ' משפטים ובשאילת שלום שם:

(לב) דחזי ליכי מדאורייתא דעת ר"ת דכתוב' מן התורה והרא"ש כתב דכתוב' מדרבנן ורק הכסף הוא של צורי וכתב הב"ח דלר"ת אם לא כתב דחזי ליכי מדאורייתא לא תגבה רק כסף מדינה ולהרא"ש גובית צורי אף דלא כתב לה והנה לכאורה מהראוי להיו' איפכא. אך ביאור הדבר דלר"ת דהוא באמת מן התורה ממילא אי לא נכתב מסתמא איכא ריעותא ולהך אינה גובה רק מדינה משא"כ להרא"ש דאינו מה"ת וכמ"ש דלא הפסיד אם כותב כן משמע דא"צ לכתוב וכיון שא"צ לכתוב ממילא שפיר גובה וז"ב ופשוט. והנ"ש נתקש' בזה וכתב דכוונת הב"ח דלר"ת כיון דהוא מן התורה יכול להתנו' עליו משא"כ להרא"ש דהוא דרבנן ועשו חיזוק ע"ש וז"א דגם להרא"ש יכול להתנו' במידי דממון ורק בכתוב' עשו חיזוק כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציא' וז"פ וכן מצאתי בהדיא בירושלמי כתובו' פ"א תטמין כתובת' ותגבה מן צורי עוד שם מאי דמפיק גובה ע"ש הרי דמצי מחלה בזה:

והנה הנ"ש כתב על קושית הדריש' דלכתוב גם באלמנה דחזי ליכי מן התורה וכתב דגם רשב"א ס"ל כתוב' מן התורה מקרא דכמהר ורק דלרשב"ג מבואר בהדיא בקרא דכמהר דהוא חמשים שקלים ע"ש שהאריך. ולפענ"ד נעלם מעיניו דברי ר"ן בכתובו' בסופו שכתב דלרשב"ג אינו מבואר רק דיש לכתובה עיקר מה"ת אבל המאתים הם מדבריהם ע"ש שמכריח זאת מכח קושיא. וראיתי בירושלמי כתובו' פ"א שכתב לא למדנו כתובה אלא מאונס ומפת' והיינו לענין שיהי' הכסף של תור' דהיינו צורי אבל לא עד כמה תהי' השיעור וז"פ והמפרש בק"ע בחנם נתקש' מזה על דברי הר"ן הנ"ל וזה ג"כ כוונת הגהות מרדכי בכתובות שם והיינו כתירוצו של הירושלמי ולא כק"ע שם גם מה שהקשה שם על התוס' שכתבו דמטבע היוצא היינו יותר מכסף מדינה והקש' דא"כ מאי סיוע לרבא מדלא תני כתובה בהדייהו הא שם הוא מטבע היוצא יש ליישב ודו"ק. עכ"פ הדבר ברור דגם לרשב"ג אין חיוב מאתים בתורה ולא כנ"ש וממילא למ"ד כתוב' דרבנן אין לכתוב' עיקר כלל וראי' מהא דאמרו יצא כסף קנסה בכתובתה טעמא מאי תקינו רבנן כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ואם איתא עכ"פ צריך ליתן כתובת התורה פרוטה עכ"פ וע"כ דזה אינו. ובגוף קושית הדריש' כתב הב"ש דבאלמנה בודאי אין גובה כסף צורי והאחרונים התפלאו עליו דמבואר בכמה מקומות דגם אלמנה גובה כסף צורי וכן מבואר בירושלמי שם דיה לאלמנה מחצה משמע דגובה כסף צורי מיהו בלא"ה ל"ק קושית הדריש' דגם בכתוב' אינו רק לא הפסיד בלבד ולכך לא נהגו באלמנ' כן כנלפענ"ד:

ומה שפליג הב"ש על הב"ח דרק לר"מ גובה בבינוני'