דברי שאול חלק לשבעה יג

וע"ז שפיר השיב אבל המעיין במהרא"י יראה דדייק לה ממ"ש ושפיר דייק. אמנם עכ"ז נראה העיקר דבשאר שטרות כשר וכמ"ש הב"י והש"ך והמהר"ם מינץ וא"כ ממילא גם כאן בכתוב' כשר:

(טו) להדא בתולתא הנ"ש האריך אם היא אנוסה היאך כותבין אם כותבין בעולתא כדי לפרסם שהיא זינתה והביא דברי הרמ"א בסי' קנ"ו שכתב וי"א אפילו בזונה אחרת המיוחד' לו והנה מ"ש דזה קאי אף לדעת הרמב"ם שמודה בזה דבמיוחד' שדינן בתר דידי' זה נכון מאד כמ"ש הרא"ש בהדיא בכלל פ"ב הובא בטור שם אך מ"ש דהרמ"א הוציא זה מדברי המגיד כאשר נרשם שם במ"מ ז"א דבמגיד לא מבואר מזה רק דבלא דיימא מעלמא תלינן בזה אף באינה מיוחד' אבל מחוורתא כמ"ש הב"ש שם דהמ"מ טעות ועיקר צ"ל ברא"ש ואף דכתבו בלשון אפשר אבל בודאי מודה הרמב"ם בזה דהרי לענין תרומה דעת הרמב"ם דנאמנת ואף דחילקו בין א"ד לדרבנן כמ"ש הב"ח והב"ש שם אבל עכ"פ במיוחד' בודאי הרמב"ם מודה היכא דמודה שהוא ממנו ומ"ש בסי' ד' דאף במיוחד' אינה נאמנת היינו באינו מודה כמ"ש הנ"ש וכן פירש הב"ש שם דלא כח"מ ובזה כל פסקי הש"ע נכונים אלא שעוד נשאר דברי הש"ע סי' ג' כהן שבא על הפנוי' ומודה שהוא בנו הבן כהן לכל דבר והוא מהרא"ש ולהרא"ש לשיטתו אבל לדידן קשה דכאן הוא א"ד לישא כפיו ולהרמב"ם חיישינן בזה וכבר נתקשה בזה הב"ש סי' ד' והניח בצ"ע:

אמנם לדעתי נראה העיקר כמ"ש הח"ץ סי' מ"ד ליישב דברי הרמב"ם דדוקא לגבי תרומ' מועיל חזקת הולד לאמו משא"כ ליבום דחזק' הולד אינו מועיל לאשה אחרת לפוטרו מיבום וא"כ ממילא אתי שפיר הך דסי' ג' דלגבי הולד מועיל החזק' והאי דסי' ד' דחיישינן שמא זינתה עם אחר היינו דשם הוא להקל דזה שהוא מודה הוא ממזר ודאי לכך כתב הרמב"ם דאינו פסול בודאי דחיישינן שמא זינתה היא עם אחר אבל להיפך להכשיר עי"ז בודאי מועיל חזקת הולד לאמו וז"פ והא"מ נתקשה בזה אבל על חנם נתקשה והדבר ברור כמ"ש ומעתה אתי שפיר כל פסקי הש"ע עכ"פ לענין הדין הדבר ברור דאם מיוחד' לו כשר כמ"ש הרא"ש וז"ב ועיין במהרי"ט חלק אהע"ז סי' י"ז מ"ש בדברי הרמב"ם האלו:

והנה הנ"ש כתב דבאשת כהן שאומרת שזינת' באונס דאינה נאמנת דאם מת הכהן דאסור' לכהן אחר כמ"ש הרמב"ם בזה אם נשאת לאיש אחר צריך לכתוב בעולתא דשמא ימות גם הוא ותהי' אסורה לכהן אחר ע"ש. ולפענ"ד נראה דא"צ דהנה דעת הב"ח שם וכן הסכים הב"ש דלכתחל' היא דאסור' להנשא לכהן אחר אבל אם נשאת לא תצא א"כ למאי ניחוש הא לכתחל' בלא"ה אסורה להנשא לאחר דהיא קטלנית ורק דאם נשאת לא תצא כמבואר בסי' ט' ובדיעבד גם בזה לא תצא ולשמא יגרשה לא חיישינן דא"כ בלא"ה אסורה לכהן משום גרושה וכותבין מתרכתא ולשמא ימות השני בדבר או במגפ' לא חיישינן דל"ש וגם לשמא מאמין לה לא חיישינן ודו"ק. ומחזיר גרושתו עיין נ"ש כמה נוסחו' ועיין ח"מ וב"ש סי' ס"ו וצ"ע על הב"ש שלא הזכיר כלל דברי הנ"ש בשם גדולים:

(טז) בילא הנ"ש האריך וכתב דיש לדקדק בכתובה בכל דקדוקין הצריכין לגט שהרי מספר כתובה נלמוד לענין גט ע"ש והנה בשו"ת זקני השער אפרים כתב דיש לכתוב בגט השם שנכתב בכתוב' דאל"כ יש חשש לעז וראיתי לזקני הגאון מוהרמ"ז שחלק עליו וכתב שהרי אם נשתנ' שם העיר כותבין כשם של עכשו וכן פירש"י בשבת גבי בבל בורסיף ע"ש אבל אין זו קושיא דבודאי אם נשתנ' אי אפשר לכתוב השם הקודם דלא נדע כלל אבל אם לא נשתנ' פשיטא דיש לכתוב כמו שיכתוב בגט כמו קיצור השם אף שא"צ כדי שלא יהי' זלזול. (יח) כדת משה וישראל הנ"ש האריך בפירוש זה מהו כדת משה וישראל והנה הביא בשם מטה משה דהפירוש הוא שיהי' הזיווג כדת משה וישראל והיינו לא בעת נדתה וכוונתו דהביא' תהי' בעת כשרותה ולא בעת נדותה וז"פ והנ"ש התפלא עליו בחנם אמנם באמת עכ"ז פירושו דחוק ומה שפירש בו הנ"ש ג"כ דחוק מאד דוישראל קאי על הדת של ישראל ולא על מנהגם. אמנם באמת נעלם מעיניו מ"ש הרשב"א וריטב"א הובא בש"מ כתובו' דהא דאמרו כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש היינו לפי שאמרו כדת משה וישראל והיינו אם יסכימו דת חכמי ישראל ע"ז ולכך כל שלא נעשה כרצונם בטלו הקידושין וא"כ הרי פירושו מבואר וכן הוא העיקר ולכך כותבין גם בכתובה שהי' כדת משה וישראל והיינו שנעש' כרצונם וכן כתבו התוס' בכתובו' דף ג' דלכך אומרים כדת משה וישראל:

(יט) ואפלח ואיקור ואיזון. הנ"ש האריך כאן אמאי כותבין ואנא אפלח הא איכא פלוגתא אי מחוייב להשכיר את עצמו כפועל בשביל מזונות אשתו וע"כ הוא מפרש דקאי על שאר כסות ועונה שהוא מוזהר מן התורה ואנא אפלח היינו עונה ובאמת פירושו זר ותמוה מאד והיאך מצינו לשון זה דפלחן יהי' קאי על שימוש המטה ולמה נכניס בפרצה דחוקה כזו ובפרט שר' אליהו ור"ת פירשו פלחן עבודה על מזונות כמשמעו ואינהו בקיאי טפי מינן גם מ"ש להשיג על הה"מ שכתב דלראב"י מזונו' דרבנן א"כ יהי' גם עונה דרבנן