דברי שאול חלק לשבעה יב

הס"ד] ומעתה לפי המסקנא דמדינא הקידושין הדרי ורק מחמת שלא יאמרו א"כ ממילא בנשואין דלא שייך ה"ט הקידושין הדרי וממילא לא שייך ה"ט תנו לי בעלי ואשמח בו דלא עדיף מאילו היתה נשואה וכנ"ל וז"ב [ש ודו"ק:

משפטי הכתובה סי' י"ב [עיין תשב"ץ שם נמצא ביאור על כל נוסח הכתוב' והוא בח"ג סימן ש"א]:

(א) ברביעי בשבת הנ"ש הביא שבאשכנז גם האידנא אין נושאין רק ביום ד' ובפולין נוהגין להנשא ביום ו' וכמ"ש הכלבו והג"ה אלפסי דכיון דלא שייך כעת טענת בתולים לכך נהגו ביום ו' והנ"ש נדחק בטעם אשכנז שלא נהגו להשיא ביום ו' ובאמת שטעמם פשוט משום דביום ו' יש חשש שמא ישחוט. בן עוף וכבר כתב הרמב"ן והר"ן דמנהג בורו' הוא מה שנהגו להנשא בינם ו' והב"י והד"מ חתרו למצוא טעם למה שנהגו בפולין להנשא ביום ו' ולא חשו לגזירת בן עוף. ולפענ"ד נראה לישב המנהג דהנה לכאור' צריך ביאור היאך שייך גזירת בן עוף והא חז"ל תקנו דטורח ג' ימים בסעודתו וא"כ בודאי לא יצטרך לחילול שבת וכי אין די בג' ימים מקדם וא"ל כיון דאם רצו למחול רשאי כמ"ש הח"מ לכך חיישי' דזה אינו דממנ"פ אם מחלו בודאי לא יטרד וכפי הנראה זה טעם דעה שניה דמתירין ולזה נראה דכוון הש"ע בסי' ס"ד שכתב וכן פשט המנהג לישא בע"ש והוא שמטרח שלשה ימים ומה שייכות וקישור יש לזה להקודם ולפמ"ש אתי שפיר דלכך לא חיישי' משום דטרח שלשה ימים מקודם עכ"פ לאותה דיעה האוסרת וכן הש"ס דקאמר חשש זה קשה והנראה בזה דאם כבר כנסה לחופה קודם זה רק שבועלה בזה בודאי שייך חשש דכיון דעושין סעודה בעת הבעיל' כמבואר מהתוס' דף ה' ד"ה מה ועיין ברש"ל שם ובכאן בודאי יטרוד דזה שכבר הכין כבר הלך לו בעת הכניס' לחופה ושפיר איכא חשש בבעיל' וז"ב. ומעתה בש"ס קאמר שם דלא יבעול לא בע"ש ולא במ"ש וע"ז שפיר קאמר הטעם משום בן עוף והיינו בכה"ג דכנסה קודם ובזה מיושב קושית הפ"י שהקש' על הא דקאמר בש"ס השתא דאתי' להכי בע"ש נמי גזיר' שמא ישחוט בן עוף וכי כעורה טעם דחבור' וא"ל דמסקינן דמותר לבעול בשבת וליתא לטעם זה א"כ ממילא גם טעם בן עוף ליכא כמ"ש התוס' שם דאל"כ לתסר ולפמ"ש אתי שפיר דהנ"מ לענין אם כבר כנס קודם דאז איכא משום בן עוף והא דהתירו לבעול בתחלה מיירי בלא כנס דאז ליכא חשש דבן עוף דהרי יטרח ג' ימים. ובזה מיושב היטב הא דקאמר הש"ס ר"ה אמר בי"ט שרי בשבת אסור אמר לי' ר"פ לר"ה מאי דעתיך וכו' והקשה המהרש"א דלמא הטעם משום בן עוף דבשב' אסור בי"ט מותר. ולפמ"ש אתי שפיר דלר"פ משמע לי' דאוסר בשבת אף בלא כנס מקודם דומיא דיו"ט דמותר בתרוייהו וא"כ בזה לא שייך הגזיר' ומעתה בפולין דאין עושין סעודה בעת בעילה ממילא ליתא לחששא דבן עוף ואפשר דבאשכנז עושין סעודה בעת בעילה לכך לא נהגו לעשו' נשואין בשבת משום לא פלוג וז"ב ודו"ק. ובזה מיושב הא דקאמר הש"ס בדף ב' ותנשא באחד בשבת וכו' משום שקדו והקשו לימא ג"כ משום בן עוף. ולפמ"ש אתי שפיר דאדרבא משום דשקדו לא שייך בן עוף והתם על גוף הנשואין פריך והיינו גם על כניסה לחופה והא דאמרינן משום בן עוף לא קאי רק על הכניס' ומיירי בשכבר כנס' וכמ"ש ועיין בברטנורא מ"ש שמפני תקנ' עניים השיאו ביום וא"ו ע"ש פ"א דכתובו' משנה א':

(ו) וארבע מאות וכו' אם דילג לבריא' עולם או כתב רק הפרט קטן לבד ודילג האלפים והמאות כשר אבל אם כתב האלפים והפרט קטן ודילג המאות פוסל המהרא"י לענין גט וכתב דאם ניסת צריך גט שני ולענין שאר שטרו' דעת הב"י להכשיר בדיעבד והש"ך בסי' מ"ג הסכים כן וכתב משום דראיו' המרא"י יש לדחות דמ"ש מהא דכתב הרא"ש שאם דילג לב"ע כשר משום דתלינן בדילוג סופרים ואי לא כתב הפרט נמי כשר ומייתי ע"ז ראי' מש"ס ואמאי לא קאמר דמסתמא לא נכתב שטר זה לפני כמה שנים וכתב הש"ך דכוונת הרא"ש דלמא לא מנה רק למספר אחר והוא מאוחר ע"ש ולא זכיתי להבין דהרא"ש לא כתב זאת רק אם דילג לב"ע וכן הוא בבה"ת וא"כ כיון דכבר שמעינן דלא תלינן במאוחר דלמה יפסיד לשטר בחנם א"כ כיון דע"כ הוא לב"ע א"כ מסתמא לא הי' מוקדם כ"כ וזה שכתב מהרא"י ומייתי ראיי' אחרת' ע"ז ומה נ"מ בזה וע"כ דעיקר קושייתו היא מזה. וגם באם לא כתב רק הפרט קטן יכול להיות דקאי בכתב לב"ע וא"כ לא שייך דכתב למספר אחר וג"כ ראייתו השני' שפיר דייק המהרא"י מהא דכתב המרדכי דאע"ג דהי' לי לומר מיעוט אלפים שנים וע"ז שפיר דייק מהכ"ת לומר כן ולקדמו כ"כ וע"כ דתלינן במוקדם. והש"ך הבין דדייק מאם הי' כתוב אלפיים בשני יודין