דברי שאול חלק לשבעה יא

דלפי דברי הב"י שם שכתב דגם הרמ"ה מוד' להרא"ש היכא שניזוני' על שלחנו דלא ישנ' מכל ב"ב ורק באם אוכל' בפ"ע הוא דפליג הרמ"ה א"כ לכך כותבין כאחד משאר אוכלי שלחנו כדי להורו' דוקא כשנזונו' על שלחנו הוא דהדין כן. מיהו לפמ"ש הד"מ שם אתי שפיר דברי הנ"ש וכותבין כן אף דלא תרצה לאכול על שלחנו דבזה הרמ"ה פליג וע' בב"ח וח"מ וט"ז וב"ש שם:

(יב) דירה בביתו כתב הנ"ש אף דלא אמר הבי' לדור בו ל"א הוה קנין דברים מאחר שקיבל עליו בחרם ובת"כ צריך לקיים שבועתו עכ"ל והנה לפמ"ש המהרי"א בפסקיו סי' קע"ג דהיכא דהקנין אינו מועיל גם השבוע' בטיל' א"כ ה"ה כאן כיון דהקנין הוה קנין דברים מה מועיל השבוע'. אמנם לפענ"ד נראה כיון דמבואר בסי' רי"ב בהג"ה שם שטר שכתוב בו שנתן לו לדור בביתו וקנו ממנו ע"ז יש לפרש שהקנ' ממנו בקנין המועיל וכ"ש אם החזירו הקנין למטה ע"ש וא"כ הכא דכותבין לבסוף וקנינא מני' על כל הנ"ל א"כ בידאי קנו באופן המועיל וא"ל כיון דבשטר כתוב דירה בביתו א"כ מסתמא הי' הקנין כן דזה אינו דמסתמא הקנ' באופן המועיל כנ"ל ומצאתי בתשוב' הב"ח סי' מ"ט שהאריך בדין זה ואין העת מסכים לעיין בדבריו ואי"ה שמור למועד מהד"ב ועיין בב"י חו"מ סי' קצ"ה מה שהביא שם דברי הרשב"א:

(טו) ומחמת העידור בנ"ש האריך על מה לא כותבין בפירוש בתנאים הראשונים תקנת השו"ם דבשנה שני' יחזור החצי דבשלמא בשנה ראשונ' הוא מן הדין אבל לא בשנה שניה שאינו מן הדין ואף שנוהגין כן אפשר שסברו דאף בזה הוא תקנ' השו"ם ולכך יש לכתוב בפירוש ע"ש. אמנם באמת כבר מבואר ברמ"א סי' נ"ג דהמנהג פשוט במדינו' אלו דגם בשנה שני' מחזירין החצי וכתב הח"מ דאף אם לא נכתב בתנאים הי' כאילו נכתב מאחר שכך נתפשט המנהג ואף ביתומ' הדין כן וכ"כ הב"ש משום דכל הנושא ע"ד המנהג הוא נושא מיהו לפמ"ש הש"ך בח"מ סי' מ"ב וסי' ס"א וסי' ע"א דצריך לדעת שאותו המתחייב יודע מנהג זה א"כ ה"ה הכא צריך לדעת זאת ועיין בסי' קי"ח בח"מ וב"ש:

(טז) בשנה ראשונ' הנ"ש האריך כאן וכתב דאותן ת"ש הנוהגין לכתוב דבשנה ראשונ' אם יעדר תחזיר האשה כל מה שהכניס ובשנה שני' החצי הוא טעות דא"כ תקח לפעמים יותר מכתוב' ותוספ' שלה אם הרויח בנדוניא ויהיו כחה עדיף מכחו וע"כ כתב הוא שיכתוב שתטול מה שהכניס' בלא כתובה ותוספ' אף תוספת שליש ע"ש שהאריך. ובאמת בדבר זה אי אפשר לברר הדבר מצד הדין כי אינו רק תקנו' בעלמא:

אמנם הב"ש כתב דהכוונה הוא דוקא אם לא הרויח הרבה אבל אם הרויח הרבה ודאי אינה נוטל' רק הכתובה ואם החצי עולה לשיעור כתובה ות"כ תטול ג"כ הת"כ ותוספו' שליש בודאי תטול כי כי הוא חוב גמור כמו הנדוניא ודבריו נראים עיקר לדינא ועיין בשו"ת שב יעקב סי' כ"ה לענין חודש העיבור וגם לענין הט"ק בסי' ל' שם:

(יח) הדין חוזר לסיני. עיין נ"ש שכ' דלמ"ד כתובה דרבנן איך שייך לסיני ובפרט לפמ"ש הרמב"ם דמצו' דרבנן אין לחשוב בכלל המצו'. ובמח"כ פטומי מילי בעלמא ואטו באנו כאן לומר דהוא מצוה תורה או דרבנן ועיקר הכוונה הוא שהוא אין לו דין התקנה עוד רק שחוזר לשאר דין והרי הוא סיני וכל דינים שהוא פסק החכמים כלם מקרי דאורייתא דמרועה אחד נתנו אפי' מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש והכל מקרי ד"ת ורק לענין כלל מצות ד"ת אינם נחשבים וכבר אמרו בכמה מקומו' דאורייתא אף מה שאינו רק מדבריהם ועיין בשבת דף י"ז:

(יט) טבעת קידושין הנ"ש האריך דלמה תחזיר בנשואין הט"ק הא קנתה אותה והוה נ"מ שלה וכתב כיון דמבואר בש"ע לעיל סי' ל"א דשואלין להעדים. דטבע' זו שוה פרוטה בטיב כדי שתדע שאינה מקודש' רק בפרוטה ממילא המותר שנותן אינו רק לכבוד וחוזר לו ע"ש שהאריך והנה לפמ"ש הח"מ שם דאף דמבואר בחו"מ לענין אונאה דהלוקח יכול לומר כיון שראיתי ששוה יותר סמכתי ע"ז מכל מקום בקידושין מתקדש' לחומרא ע"ש וא"כ עכ"פ לענין שיהי' שלה בודאי קנתה כיון דחזיא ששוה יותר. אמנם העיקר נראה כמ"ש המהר"ם מינץ הובא בב"ש דמה ששוה יותר מפרוטה הוה כנתן לה להתנאו' (ונראה שזה הטעם הוא של ב"ש לא מהר"ם מינץ שהרי לא נזכר שם ועיין בא"מ) וכ"כ הנ"ש שם ומה שדחאו משום דנימא דבפחו' מזה לא מקדשה נפשה לפענ"ד בזמן הזה לא שייך זאת דאין מדקדקין בשיוו הקידושין רק שיהי' שו"פ וסברה וקיבלה ובפרט שכ"ז שהוא חי הוא שלה ולאחר מכאן לא הקפידה והנה המהר"ם מלובלין כתב דמדינא במת הוא ראוי להחזיר הקידושין רק כדי שלא יאמרו ולכך בנשואין דל"ש ה"ט צריכה להחזיר ותמה הא"מ דאכתי שייך הטעם תנו לי בעלי ואשמח בו ע"ש והנראה דלכאורה צריך להבין היאך שייך תנו לי בעלי הא אף אם הי' נשואה היתה צריכה להחזיר לאחר מותו כמ"ש המהר"ם לובלין דשמין לה בכתובתה וא"כ לא עדיף ארוסה מנשואה וע"כ צ"ל דלפי הס"ד היה סובר דבנשואה בודאי הוא שלה ולא פליגי רק באירוסין משום דיכול לומר דאומדן דעת שלא נתן לה רק ע"מ לכנסה וע"ז שפיר קאמר תנו לי בעלי ואשמח בו והיינו כמו שפירש"י דמצדי לא יבצר (או דלפי הס"ד יכולה לומר אילו הי' חי אולי הי' מת הוא קודם ולא חזר לפי