דברי שאול - עדות ביוסף - א צח

שיעבור על הראשונה אבל אם אינו מוכר א"כ מסתמא לא היה דעתו שימכור כדי שלא לסתור שבועתו הראשונה וזה שכתב הרא"ש דהשני' ש"ש שהרי הנשבע לפרוע גם למכור הי' בכלל שכך הדין והיינו כיון שכן הדין א"כ מסתמא הי' דעתו ע"ז וזהו כשאכן אומרים לו למכור אבל אם אין אומרים לו למכור א"כ לא היה כוונתו ע"ז ולא הוה ש"ש וא"כ אינו עובר על שום שבועה ומ"מ הוה ש"ש דניהו דהיה בדעתו למכור רק בסתם שיפרע אבל כל שאינו פורע הרי לשוא היתה דהרי אינו פורע אבל לא היתה לשוא בשעה שנשבע דאפשר שיהי' לו מזומן ולמכור לא הי' דעתו מכח השבוע' ראשונה ובאמת אינו עובר על שבועה ראשונה אבל אם נצוהו לעבור על הראשונ' א"כ ממילא היתה כוונתו בעת שנשבע לפרוע גם למכור והיתה לשוא בעת ההיא ונמצא עובר על שבועת ביטוי ועל ש"ש אבל כעת אינו עובר רק על ש"ש לחודא וז"ב. [ובזה מיושב גם מ"ש הרא"ש דאם מתוך אימת המלקות יתחרט וימצא פתח לשבוע' הראשונ' יתירוהו לו וימכור ויקיים שבועה שניה וכתב דאין זה פותחין בנולד שהרי הי' יודע שאם יעבור ילקה והקשה הדרישה דמה פתח ימצא]. והנה הח"ץ הקש' עוד על הש"ך דאיך שייך כולל דאם נשבע שלא יתחייב תו אינו חל בכולל דזה אינו בכלל דהא כבר נתחייב לשמעון ולפענד"נ דהנה הכנה"ג פירש דהא דאם קדמה השבוע' לחוב שמעון דחל השבועה הוא משים דהוה כולל בין לנכרי בין לישראל דאל"כ לא חל השבועה דנשבע לבטל המצוה דפריעת בע"ח מצוה וע"ז הקשה דא"כ גם אם חוב שמעון קדם הו"ל כולל לישראל ולנכרי ע"ש. אמנם לפענד"נ דכיון דהפקעת הלוואתו שרי בנכרי א"כ עכ"פ לא נתחייב ולא נשתעבד משעה שהלוה דהא אי בעי לא פרע ליה וא"כ עכ"פ כשנשבע שלא לפרוע לשום חוב אינו חל דהא חוב שמעון קדם וא"ל דחל בכולל ע"י חוב לנכרי דזה אינו דאינו בכלל דהא הוא נשבע שלא לפרוע שום חוב שנתחייב ולנכרי לא נתחייב כלל עד שיפרע דהא אי בעי שלא לפרע הרשות בידו ואיך שייך כולל וז"ב. ומעתה להס"ד של הש"ך דגם חוב של ישראל לא נתחייב מקודם עד זמן שיפרע וא"כ שפיר הקשה דחל בכולל והיינו כולל לחוב נכרי וע"ז מחלק הש"ך דשאני כאן דכבר הגיע החוב ונשתעבד מעיקרא או דהגיע זמן פרעון וא"כ ממנ"פ אם כשבע שלא יתחייב לא חל על פרעון שמעון שכבר נתחייב ואם נשבע מה שכבר נתחייב ג"כ לא חל דהא החוב של כותי עכ"פ לא נשתעבד עד שיגיע זמן פרעון דעכ"פ נכסיו לא אשתעבדו עד זמ"פ דהא אי בעי הי' פוקע הלואתו וז"ב. ובזה מיושב קושית אא"ז הח"ץ שמקשה על הש"ך דהוא נגד כל הפוסקים כמ"ש לעיל ולפמ"ש א"ש דעיקר כוונת הש"ך הוא דכיון דכבר חל החיוב א"כ ל"ש כולל וכמ"ש אא"ן הח"ץ בעצמו ובלא"ה יש לומר דעיקר כוונת הש"ך דכיון דכבר הגיע הזמן פרעון או שנשתעבד מעיקרא לא שייך כולל דזה כבר נתחייב ושאר החובות לא נתחייב עדיין וכמ"ש אא"ז הח"ץ לחלק וגם זה נכון וז"ב ודו"ק. והנה התומים כתב דמדברי הש"ע כאן שכתב דאם מתוך אימת המלקות יתחרט יתירו לו השבועה ראשונה משמע דלא כמ"ש המהרש"א בגיטין דף ל"ג דאם החכם יודע שעבר על השבועה לא יתירו לו להנצל ממלקות ע"ש ולפענ"ד ש"ה דחיישי' שמא באמת לא יתחרט רק מתוך אימת המלקות מתחרט משא"כ הכא דחזינן שנתחרט באמת דהרי כבר נשבע להיפך שימכור ואני אמרתי סמוכין להמהרש"א דהנה בהא דהקשה בתוס' דנזיר הו"ל התראת ספק באמרו אל תשתה ואל תשתה והקשה מדוע הקשה דוקא מאל תשתה ואל תשתה אמנם לפמ"ש המהרש"א א"ש דהנה לכאורה קשה מדוע הוה התראת ספק הא כבר כתבו ביבמות דף פ"א דהיכא דאגלאי מלתא למפרע לא הוה התראת ספק וא"כ גם כאן הא לא הוה התראת ספק דאגלאי מלתא למפרע אח"כ שלא שאל ומדוע לא שאל אמנם זה דוקא בשתיה ראשונה אבל אח"כ חיישינן דלמא נתגלה שעבר ולא הספיק לו למצוא חכמים שלא ידעו ולכך שתה ובאמת הוה התראת ספק דשמא ימצא חכמים שלא ידעו ויתירו לו וכמ"ש המהרש"א ול"ש אגלאי מלתא למפרע וז"ב. ובלא"ה נראה לפמ"ש התוס' בכמה מקומות דבעינן שגם להמותרה יהיה התראת ספק ולפ"ז ל"ש התראת ספק דהא חזינן דלא בעי לשאול על נדרו דאל"כ למה לא התירוהו לו העדים בעצמם ויצרפו עוד אחד ואחד לבד פשיטא דמזדקק ליה אבל באם כבר שתה דאז אותן העדים לא יתירו דהם יודעים שכבר עבר א"כ שפיר הוה התראת ספק ולא שייך לומר דלמה לא שאל דדלמא לא מזדקקי ליה תלתא וכעין זה מחלקינן בשבת דף מ"ג דמי יימר דמזדקקי ליה תלתא משא"כ אחד וז"ב ודו"ק (אחר כמה שנים מצאתי סברא זו דמי יימר דמזדקקי ליה תלתא בריטב"א בחידושיו על הלכות נדרים לרמב"ן בדף י"ח ע"ש) והנה המהרי"ט בתשובה ח"ב סי' מ"ד כתב דהרא"ש בתשובה כלל ל"ג שכתב דאותן שכותבין בכתובה ע"מ שלא ישא אשה אחרת עליה דלא הוה מתנה עמ"ש בתורה משום דצריך לגרשה ולתת לה כתובתה ע"כ חולק על הריב"ש סי' צ"ח דאל"כ בלא"ה לא הוה מתנה עמ"ש בתורה דחל בכולל נשים עקרות וזקנות והשיג אא"ז בעל שער אפרים דבמתנה על מ"ש בתורה לא שייך כולל דהרי במתנה ע"מ שאין ליך עלי שאר כסות ועונה תנאו בטל ולא חל בכולל ועיין בקצה"ח כאן.