דברי שאול - עדות ביוסף - א צה

אמנם לפענ"ד החילוק פשוט דבאמת בלשון אחריות לא נכלל למזיק בידים וא"כ אם פוטר עצמו מאחריות אבל ממזיק לא פטר נפשיה אבל התם אטו אמר בהדיא ע"מ שלא אתחייב באחריות ואנן אמרי' דהוה כאילו אמר שאהרגנה בידים וכמו שפירש"י ולכך פטור אף במזיק ומהר"ם לא למד משם רק דלשון אחריות כולל אף פשיעה ואה"נ דשם אף מזיק בידים פטור אבל זה נמשך ממילא ואטו שם הזיק בידים וכוון להזיק רק דההיזק נמשך ממילא ובאמת שיש לפקפק בזה. אמנם העיקר נ"ל בזה דהנה המהרי"ט חח"מ סי' פ"א הקשה דמה מועיל אם נתחייב ע"מ שאינו חייב באחריות הא כל חיוב שאינו מתחייב עצמו באחריות לא מועיל החיוב ע"ש שדבריו בתירוצו סתומים וע' בבני יעקב דף צ' ובקצה"ח סו' ר"ג ובחידושי שם כתבתי דלא זכיתי להבין דבריהם הקדושים דבשלמא בהדיוט לא מועיל החיוב אם אינו מתחייב באחריות דהו"ל קנין דברים אבל לגבוה ניהו דלא מועיל מתורת קנין אבל אמירה לגבוה הוה כמסירה להדיוט דמועיל והרי באמר הר"ז עולה מועיל אף דאינו מתחייב באחריות וה"ה בזה ע"ש שהארכתי בזה לפרש דברי התוס' בר"ה דף ו'. ומעתה אתי שפיר דבאמת לשון אחריות אינו כולל רק פשיעה ולא מזיק בידים אבל התם כיון דבאמת מתורת חיוב אינו מועיל כיון דהתנה ע"מ שלא אתחייב באחריות וכמ"ש המהרי"ט ורק דמתורת אמירה לגבוה הוא דמועיל וכיון דאתה דן על האמירה הרי באמירה אמר בהדיא שאקריבה בבית חוניו וא"כ התנה שהקרבה יהי' בבית חוניו ואמירה מוציא מידי אמירה דבשלמא אם נתחייב באחריות שפיר פריך דאמאי יצא והא מקטל קטלה והיינו כיון דכבר נתחייב באחריות היאך מועיל אמירתו להוציא מידי מעשה החיוב שנתחייב אבל אם אין כאן רק אמירה הרי אמירה הוציא מידי אמירה וכעין זה כתב מוהר"ם אשכנזי בטעם דאין נשאלין על הקדש כשבא ליד הגזבר וז"ב ודו"ק וע' בש"ך סי' רנ"ה: שם סעיף י"ב הו"ל מחושואיל"מ ודעת הראב"ד דבלא הו"ל למידע לא הוה מחוישואיל"מ והש"ך ס"ק נ"א האריך להוכיח כדעת הרמב"ם מהא דאמרו בשבועות דף מ"ז דשבועת ד' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים מיירי כשאמרו חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דאבוה בכה"ג מחייב ולדעת הראב"ד גם אבוה בכה"ג לא מחייב היכא דלא הו"ל למידע ע"ש. ולפענ"ד נרא' דלפי מה שנראה מדברי הש"ך בסי' ע"ה ס"ק נ"ו דנשבעין שא"י מה"ת ודוקא יורשין פטורים מטענת א"י דקרא ממעט להו מדכתיב שבועת ד' תהיה בין שניהם וא"כ שפיר אמרי' דאבוה בכה"ג מחייב שבועה דא"י והם פטורים מזה. שוב ראיתי בש"ך שם ס"ק ע"ה שכתב לחלק דהיכא דהו"ל למידע אינו נשבע מה"ת שא"י אבל בלא הו"ל למידע נשבע שא"י וא"כ הכא דקאי באבוה כה"ג והיינו דלא הו"ל למידע ובכה"ג שפיר נשבע שא"י משא"כ היורשים דפטורים מקרא ואף דהש"ך שם בס"ק ע"ה קאי גם לגבי יורשים ואפ"ה כתב דנשבע שא"י הנה בזה סותר דבריו למ"ש בס"ק נ"ו דביורשים אינו חייב וכבר תמה בזה הקצה"ח אבל דבריו שבס"ק נ"ו עיקר ויש לו ראיה מן הש"ס כאן. ומ"ש הקצה"ח ראיה מהא דמקשו התוס' בב"מ דף צ"ד דליהמן במודה במקצת במגו דאי בעי טעין א"י הרי דבא"י לא חייב שבועה ע"ש אין ראיה דהיכא דהו"ל למידע באמת אין נשבעין בא"י ולרב שמואל דל"ל מתוך באמת פטורין והיכא דלא הו"ל למידע חייב לשבע שא"י ומ"מ יש קצת ראיה דא"כ יהי' חמור לרב ושמואל היכא דלא הו"ל למידע מהיכא דהו"ל למידע וצ"ע. עכ"פ בש"ך מבואר להדיא דהיכא דלא הו"ל למידע נשבע מה"ת שא"י וא"כ א"ש דברי הש"ס וכמ"ש ובזה י"ל לתת טעם חדש למאן דס"ל דברי ושמא ברי עדיף והיינו משום דבאמת כל הטעם דכ"ה פטור משבועה משום חזקה דאין אדם מעיז וא"כ בא"י שאינו מעיז מהראוי שישבעו שא"י וכיון שמן התורה אין נשבעין שא"י וא"כ הו"ל מחושואיל"מ ולכך ברי עדיף. ובזה יש להמתיק הדבר מ"ש התוס' בכתובות דף י"ב לחלק דע"כ לא מחייבי בברי ושמא רק בהו"ל למידע ולא בלא הו"ל למידע ולפמ"ש ימתק הדבר דבלא הו"ל למידע יכולין לשבע שא"י וכמ"ש הש"ך ולכך אין ברי עדיף ונשבע שא"י. ובזה ממילא מיושב קושית התוספות בשבועות שם ד"ה א"א שהקשו דלמאן דס"ל ברי עדיף היאך מתוקמא להאי קרא הא באבוה כה"ג מחייב ממון וליכא שבועה. ולפמ"ש א"ש דכיון דע"כ מיירי בלא הו"ל למידע דאל"כ לא הוה דומיא דיורשים וכמ"ש הש"ך וא"כ בכה"ג אביו נשבע דא"י ומפטר וביורשים פטורים ובאמת אני תמה על התוס' בכתובות ובכמה דוכתי שנדחקו בישוב הך קושיא דהיאך מוקי לקרא דשבועת ד' ע"ש ולא כתבו דלפי חילוקם דהיכא דלא הו"ל למידע לא שייך ברי עדיף א"כ מוקי לקרא בלא הו"ל למידע ובפרט דהקרא ע"כ מיירי דומיא דהיורשים דלא הו"ל למידע ואפשר דכיון דלשיטתם דהיכא דלא הו"ל למידע פטור הקשו להו קושית הש"ך דא"כ גם באבוה בכה"ג פטור ונדחקו כמ"ש הש"ך דקרא גלי ביורשים ודכוותייהו היכא דלא הו"ל למידע דפטור אבל באבוה ע"כ מיירי בהו"ל למידע ולכך הקשו שפיר. אך לפמ"ש א"ש ומיושב הכל כמ"ש ודו"ק. והנה בשו"ת מיימוני לספר קנין סי' י"ח הכריח דיש חילוק בין הו"ל למידע או