דברי שאול - עדות ביוסף - א צג

מצוה הא מסתמא מלוה לעכו"ם בריבית דל"מ לשיטת הרמב"ם דס"ל דמ"ע להלוות לכותי בריבית אלא אף להחולקים עכ"פ מסתמא מלוהו בריבית וא"כ אית ליה הנאה ובפרט לשיטת הרמב"ם דמקיים מ"ע וא"כ פטור באותה שעה מלמיתב ריפתא לעניא וצ"ל דע"כ לא כתב הסמ"ע דנעשה ש"ש בשביל הריבית רק לשיטת הרשב"א דס"ל דסגי במה שבעת הלואה פטור מריפתא ועי"ז נעשה ש"ש לעולם א"כ גם כאן נהנה במה שלוקח ריבית אבל לשיטת הרא"ש דס"ל דמשום שיטוח וניעור מתחייב א"כ הכא שבשעת הלואה נהנה שפסק לו כך וכך ריבית אפשר דלא הוה ש"ש לעולם בשבי. זה ובשביל שהלוה לכותי ליכא למחייבו דהרי הסמ"ע כתב דוקא היכא דמחייב בדיניהם והרי התוס' בפסחים דף ל"א ע"ב כתבו דכל הסוגיא מיירי דלא קיבל אחריות וא"כ פטור בדיניהם אבל הסמ"ע מיירי בקיבל אחריות. והנה התומים הקשה דהא אין דין שומרים בעכו"ם וכן הקשה בהך דחמץ ע"ש ולפמ"ש דמיירי כאן בקיבל אחריות א"כ חייב בדיניהם וכבדיניהם דיינינן ליה ועיין בח"י סי' ת"מ שהרגיש ג"כ בזה וכתב ג"כ דמיירי בקיבל אחריות או דכיון דחייב מחק המלך הו"ל חמצו ע"ש ועיין במ"א שם ובסי' תמ"ח והנה לענין עיסקא כתב התומים דהו"ל שמור לי ואשמור לך דגם המקבל עיסקא נתחייב באונס מחצה המלוה ומחצה דפקדון והוא נתחייב כנגדו בשמירת המשכון הו"ל שמיר לי ואשמור לך דפטור. הנה אם כי דפח"ח אבל מאד תמהני דמלבד דבכל מלוה על המשכון מהראוי להיות שמור לי ואשמור לך דהוא נתחייב בהמשכון והוא נתחייב באונס כל המלוה ועכצ"ל דאין ענין שמור לי ואשמור לך לכאן דהוה כשמור לי ואשאול לך דמבואר לקמן דפטור ומטעם דהוא אינו עמו במלאכתו והכלים השאולים והשמירה הכל ביד השואל וכן להיפך בהשאילני ואשמור לך ואף להחולקים בסי' ש"ה מודים כאן דש"ה דעכ"פ הכלים נשאלים לו אבל כאן הוא צריך לשמור המשכון והמעות שהוא נותן צריך הלוה לשמור ואינו דבר מסוים ואיך שייך לקרות בעליו עמו דמעות להוצאה ניתנה וניהו דפלגא הוא פקדון אבל עכ"פ מותר לו להוציאם וגם דהוא אינו שומר רק למחצה והוא שומר בכלו וע"כ נראה ברור לפענ"ד דזה לא נקרא שמירה בבעלים וז"ב: שם ס"ג בהג"ה ראובן שנתן לשמעון וכו' הסמ"ע והש"ך הביאו תשובת הר"ן בראובן ששאל ספר משמעון ונתן לו משכון ספר אחר ושללו שניהם לימים החזירו לראובן הספר הממושכן והשיב שצריך להחזירו לשמעון ואף דשמעון היה שואל מ"מ כיון דכל הנאה אינו שלו שגם ראובן היה לו הנאה פרוטה דר"י שעשה מצוה בהשאלת ספר לאו שואל מקרי. ולכאורה צריך להבין הא קיי"ל מצות לאו להנות נתנו וא"כ המשאיל לא נהנה פרוטה דר"י דהרי מצות לאו להנות נתנו ולא חשיבא הנאה וצ"ל דהו"ל הנאת הגוף בהדי מצותה דקי"ל דבכה"ג מצות להנות נתנו. ובזה י"ל דזה דוקא לר"י דס"ל דחשיב ש"ש בשביל זה אלמא דשוה פרוטה א"כ מקרי בכה"ג מצות להנות נתנו אבל לרבה דלא חשיב ליה ש"ש ניהו דגם לגבי השואל אין כל הנאה שלו דגם להמשאיל יש הנאה רק דלא הוה הנאת פרוטה כמ"ש בתוס' ב"ק דף נ"ו וב"מ דף כ"ט אבל בכה"ג עכ"פ לא שייך הנאת הגוף בהדי מצותו דבאמת הך הנאת הגוף דאינו שו"פ פשיטא דנגרר אחר הנאת המצוה ואיך ניזל בתר איפכא דנימא בשביל הנאת הגוף שאינו שו"פ ימשך הנאת המצוה ואדרבא מהראוי דניזיל בתר הנאת המצוה כל שאין בהנאת הגוף שו"פ. ובזה ניחא מ"ש הש"ך דלדידן דקיי"ל כרבה הו"ל שואל גמור והקשה הקצה"ח דגם לרבה אין כל הנאה שלו דלהמשאיל יש לו הנאה רק שאינו שו"פ ולפמ"ש אתי שפיר דבכה"ג עכ"פ אין לו הנאה מקרי דהא מצות לאו להנות נתנו וז"ב. אמנם נ"ל דבלא"ה יש ליישב מה דהקשיתי על הר"ן דהא מצות לאו להנות נתנו דזה אינו דכל הטעם דשואל חייב באונסין הוא משום דכל הנאה שלי וכאן השואל ג"כ אין לו הנאה דמצות לאו להנות נתנו וכיון דזה לא נהנה כל כך א"כ הדר חייב המשאיל להחזיר ולא שייך לחייבו מטעם שואל דממנ"פ אי חשבת ליה הנאה לשואל מה שנהנה גופו בהדי מצותו דא"צ לקנות לו ספר אחר בעד דמים א"כ גם המשאיל נהנה ואי לא חשיב הנאה גם המשאיל לא נהנה. ובזה מיושב מה שהקשה הקצה"ח ס"ק ל"ז דת"ל דשואל לא הוה דמצות לאו להנות נתנו ולפמ"ש א"ש דהיה מקים לומר דיש לו הנאת הגוף בהדי מצותו דמשתכר המעות שהיה צריך לקנות לו הספר או דהיה נותן פרוטה אם לא היה מוצא מי שישאיל לו בחנם וכה"ג כתב המ"א סי' תמ"א ורק דהר"ן אתי עלה מכח ממנ"פ דאם חשוב הנאת הגוף בהדי מצותו א"כ גם המשאיל נהנה ואם לא חשוב הנאה א"כ בלא"ה פטור דאין כל הנאה שלו וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית הקצה"ח שם דלדברי הר"ן דאיכא הנאה בשעה שמשאיל דעשה מצוה ופטור מלמיתב ריפתא א"כ הא דאמרו בקידושין דף מ"ז לאונסין כ"ע לא פליגי דלא גרע משאלה והא כאן המלוה מצוה קעביד במה דמשאיל וא"כ אין כל הנאה של שואל. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת יש לומר דמצות לאו להנות נתנו ואף דאיכא הנאת הגוף בהדי מצותו הא לרבה לשיטתו ליכא הנאה של פרוטה ונגרר אחר המצוה. ובזה י"ל הא