דברי שאול - עדות ביוסף - א פד

בפסול מקרי אמנם באמת התוס' דף מ"ג תירצו על קושיא הלז דתחלתו בפסול דכאן אין פסולו בגופו רק בממונו וא"כ זה שייך גם בזה דכל שאין פסולו בגופו רק בממונו לא מקרי תחלתו בפסול ול"ד לקרוב ונתרחק דהיה פסולו בגופו ובזה י"ל דגם המרדכי כוון לחילוק זה דכל שיכול לסלק עצמו בכל רגע הרי אין פסולו בגופו ובזה יש ליישב קושית התומים בסי' ל"ד על המרדכי מהא דהיה יודע לו עדות כשהיה חתנו ואח"כ מתה אשתו דפסול ואמאי לא יוכשר דהא בידו לגרשה ולפמ"ש אתי שפיר דכל שפסולו בגופו פסול בתחלתו בפסלות וז"ב ובזה מיושב היטב קושית הש"ך ס"ק ל"ב דאמאי לא הקשו על שותפין דמעידין זה לזה דהא הוה תחלתו בפסלות ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת זה ידעו התוס' גם בקושייתם דכיון דיכול לסלק עצמו בכל עת לא מקרי תחלתן בפסול ורק כאן הוקשה להם דהא גם לאחר סילוק ג"כ נוגעים הם ולא שייך סברת המרדכי וע"ז תירצו דאין פסולו בגופו רק בממונו וכמ"ש וז"ב ודו"ק ועיין בשיטה מקובצת לב"ק דף ל"ג במ"ש בשם תוס' הרא"ש דנגזל שהקדיש דבר שא"ב לכשיבא לידו אח"כ מהגזלן הוה למפרע הקדש ע"ש וא"כ ממילא גם לענין סילוק הוא כן וכמ"ש: סי' ל"ח סעיף א' שנים שהעידו רבינו בפי"ח מעדות הלכה ב' כתב ומה בין הכחשה להזמה ההכחשה בעדות עצמה וכו' וההזמה בעדים עצמן ואלו העדים שהזימן א"י אם נהיה הדבר או לא נהיה כיצד והנה בביאור דברי רבינו נחלקו המהר"י בי רב והרלב"ח בתשובותיו סי' קל"ו ודעת הרלב"ח דאם הי' שם הזמת העדים והכחשת המעשה דלא מקרי הזמה ע"ש ובאמת שכן נרא' פשטת הענין וכמ"ש המהרי"ט חא"ה סי' ל"ז ודעת המהרי"ט דעיקר תלוי במה שנרא' כוונת העדים דאם מתכוונים להזמה אף שגם מכחישין הדבר הוה הזמה אבל אם כוונתם להכחישם מכל וכל בזה לא מקרי רק הכחשה ע"ש שהאריך. ובאמת שבזה מיושב קושית שארי הגאון מוהרח"י הובא בתומים כאן שהקשה דא"כ היאך אמרו בפלוני רבעני לאנסי נאמן הא הוה עדות שאי אתה יכול להזימה דאם יזים שלא הי' שם, א"כ נתבטל גוף הענין וכן הקשו האחרונים מהך דהן שלוחיו והן עדיו והא בעי עדות שאתה יכול להזימה וכאן אי אפשר דיתבטל הדבר ע"ש. אמנם לפמ"ש אתי שפיר דכאן עיקר כוונתם להזימם רק שממילא נתבטל הדבר בכה"ג מקרי הזמה. אמנם בכ"ז גוף דברי רבינו תמוהין ועקבותיו לא נודעו דמאין לו זאת. אמנם כשאני לעצמי נלפענ"ד בכוונת רבינו דהנה באמת עדים זוממין חידוש הוא מה דמאמינים לאחרוני' טפי מראשונים ואף לפמ"ש הטור וכן הוא ברמב"ן על התורה משום דהם מעידין על גופן של עדים יהיה כמעידים שחללו השבת דשני עדים נאמנים עכ"פ זה דוקא על גופן של עדים אבל אם המזימים מעידים גם על גוף המעשה ומכחישים הראשונים בזה פשיטא דאינם רק כתרי ותרי נגד הראשונים דע"ז לא נתנה התורה הנאמנות לעדים אחרונים יותר מראשוני' והרי בעינן שתשקר גופה של עדות או שתסרה גופה של עדות כדדרשו במכות שם וכאן לא כשקר ונסרה גופה של עדות שהרי לענין המעשה עדיין לחלוחית העדות של הראשונים קיימת ואי תפס לא מפקינן מיני' ובשלמא אם העדים אינם מעידין רק שהעדים הראשונים לא היו באותו מקום ונמצא נשקר גופה של עדים דמה שמזימין ע"ז העדים האחרונים נאמנים ועדות הראשוני' כשקר ונסרה כלו ועל גוף המעשה באמת לא העידו אבל אם מעידים על גוף המעשה ואפ"ה לא נאמנים ע"ז הרי לא נוסר ונשקר גופן של עדים הראשוני' בזה ולכך לא מקרי רק הכחשה והמעיין בפיהמ"ש לרבינו שם דף ה' יראה שכוון למ"ש וז"ב נכון, ולפ"ז זהו דוקא באם הם ענינים נפרדים הזמה וההכחשה שפיר יש לומר כיון דעל הכחשה לא האמינתם התורה ועדיין לא נוסר גופן של עדות לכך לא מקרי הזמה אבל בפלוני רבעני או בשליח נעשה עד דהמעשה תלוי בגוף הזמה וכל שנזמו א"א שתהי' המעשה כלל א"כ ע"י עדותן נוסר גוף הדבר ג"כ וממילא מקרי הזמה מעליא משא"כ היכא דהם ענינים נפרדים והמעשה אפשר שתעשה אף שהראשוני' לא ראו א"כ ע"ז לא האמינם התורה לגמרי א"כ לא נוסר גופן של עדות בזה וז"ב ומעתה ל"ק מהך דמיפך והזמה דשם על אותו היום שהעידו הראשוני' נזמו והוסר לגמרי רק שהם אמרו ביום אחר היה המעשה להיפך ופשיטא דמועיל וכ"כ הלח"מ ובלא"ה יש לחלק בין היכא דהכחשה והזמה נפרדים ואפשר להמעשה אף בהזמה ובין היכא דהמעשה מקושר עם העדים והזמה והכחשה יתלכדו ולא יתפרדו כגון בפלוני רבעני וכדומה אלא שע"פ מ"ש הדברים מבוארים בטעמם והיא נקודה נפלאה לפענ"ד בכוונת הרמב"ם ודו"ק: ברמב"ם פ"ב מעדות ה"ג והג' אמר איני יודע הלח"מ הקשה דבש"ס דף מ"א ע"א מוקי למתניתין דלא כר"ע ובין לפירוש רש"י דהכוונה לר"ש או לפירוש התוס' דהכוונה לר"ע הא אנן קיי"ל כר"ש וכר"ע כמ"ש רבינו בפ"ה ובפ' עשרים וא"כ איך פסק כאן דלא כוותיה והנרא' בזה דהנה לכאורה צריך להבין לפירוש התוס' דהכוונה דלר"ע כיון דאמר אחד איני יודע דעדותו בטלה הו"ל נמצא אחד מהם קאו"פ דעדות כלם בטלה ואמאי יפסול הא בשעת ראיה היו כשרים דבשעת ראיה היה יכול לידע באיזה יום ובאיזו