דברי שאול - עדות ביוסף - א פב

דהנדר הוא רק לתוספת חיזוק בשביל דיצרו של עריות תקפו הא בשאר עבירות בקבלה בלחוד סגי ומ"ש עוד דש"ה דאינו נפסל לעבודה בשביל שנושא נשים פסולות מהך דטמא למת תיובתי' דשם פסול לעבודה בשביל זה ואפ"ה בקבלה בעלמ' סגי וה"ה בזה ועיין בש"ע או"ח סי' קכ"ח ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ל"א שכתב ג"כ כן ובפרט שכבר כתבו הפוסקים שאין להחמיר בקבלת בע"ת ועיין שו"ת חוט השני סי' ע"ה וע"כ נראה לפענ"ד ברור כהש"ך: שם שכ"ז שהלוה לי בריבית עש"ך מה שהאריך לחלוק על הריב"ש דמ"מ נוגע הוא ע"ש ובאמת לפמ"ש המהר"י בן לב דנוגע הוא מטעם קרוב וא"כ כיון דבע"ד הוא לא עדות פסול מקרי ופלגינן דיבור' א"כ גם בנוגע הוא כן דמטעם קרוב אתינן עלה וכ"כ הע"ש בסי' ל"ז ועיין בש"ך שם ס"ק א' ומ"ש דניהו דפלגינן דיבור' אבל מ"מ תחלתו בפסלות הוה הנה לפמ"ש הוא עצמו ס"ק ל"ג דבדבר עבירה כשר אף דאין תחלתו בכשרות א"כ ה"ה כאן בלדידי אוזיף בריבת' דהוה פסול בעבירה ואינו ענין לפלוני בא על אשתי דשם הוה פסול קורבא ובלא"ה ל"ק כיון דאמרינן פלגינן דיבור' א"כ לא אוזיף לו רק לאחר וא"כ מעולם לא נעשה רשע כלל וז"ב: שם סכ"ט חוזר לכשרותו כתב הש"ך דבפסולים מחמת עבירה לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות והתומים הקשה דא"כ היאך אמרו בכתובו' דף י"ח בשלמ' פסולי עדות מלוה גופא מידק דייק וכתבו התוס' דלרבנן אף מלוה ע"פ לא הוה דהוה תחלתו בפסול והרי הריטב"א פירש פסולי עדות דהיו משחקי בקוביא ועכשיו עשו תשובה דאל"כ אין אדם משים עצמו רשע וא"כ כל שעשה תשובה לא נפסל ע"ש ולפענ"ד נראה דהנה בסי' ל"ג סעיף י"ב מבואר דאם נפסק הדין כשהיה קרוב ואח"כ נתרחק לא מועיל עדותו דאמרינן עביד אינש לאחזוקי דיבוריה וכמ"ש הש"ך שם ס"ק ט' ולפ"ז מכ"ש כאן בתחלתו בפסול דבעינן שלא יעיד מקודם דאל"כ עביד לאחזוקי דיבור' ולפ"ז כאן דהיה בשטר ומה"ת כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי וניהו דרבנן אצריך קיום אבל עכ"פ עביד לאחזוקי דיבור' שייך בזה דכבר אמרו דהרי חתמו עצמם דלאו דוקא נפסק הדין כמ"ש הש"ך וא"כ שם פסול אף בהיה תחלתו בכשרות ונפסל בנתים כמו בקרוב ומכ"ש בתחלתו בפסול וז"ב מאד ומ"ש ראיה מהא דפריך בסנהדרין דף כ"ה גבי בר בניתוס לדידי אוזיף בריבת' דרשע הוא ואמאי לא יהיה נאמן לומר דאוזיף בריבתא ועשה תשובה ונאמן במגו דאי בעי אמר לדידי אוזיף סתם לפמ"ש הר"ן בב"ב דעד צריך להיות נאמן בעדותו ולא מתורת מגו וכמו בעד הצריך שבועה א"כ לק"מ. ובזה ל"ק ג"כ מר"י דף ט' דאמר דפלוני רבעני לרצוני דאינו נאמן דרשע הוא דהו"ל לחלק דאם אומר שעשה תשובה מהני ובמיגו דלאונסי ולפמ"ש לק"מ דבעד אינו נאמן במגו וז"ב ודו"ק. ובזה מיושב מה שהקשה התומים מהא דמבואר בתוספת' פ"ה מסנהדרין היה סוחר שביעית וראה עדות ואח"כ חזר פסול הרי דפסול דעבירה בעי תחלתו וסופו בכשרות ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דלא בעי תחלתו וסופו בכשרות הוא משום דבידו לחזור בכל שעה וכמו בממון וכמ"ש התומים וא"כ בסוחר שביעית דבעינן שיגיע שביעית וזה אינו בידו דתלוי בזמן ולכך פסול והיינו דנקט שביעית בתוספת' דוקא: והנה לכאורה צריך להבין דאיך אפשר להכשיר בפסול עבירה כשלא היה תחלתו בכשרו' והא עכ"פ בשעת ראיית עדות פסול היה וא"כ לא כיון לעדות והרי דעת התוס' בכריתו' דף י"ב דאם לא כוון לעדות הוה עדות פסול והוא פשיט' דלא כוון לעדות כיון שהיה רשע בעת ההיא ובלא"ה הוה מלתא דלא רמיא עליה דאיניש ולאו אדעתיה. אמנם צ"ל דהרי גם בנגיעת ממון קי"ל דלא בעינן תחלתו בכשרו' וקשה ג"כ כנ"ל וצ"ל כיון דהיה בידו לסלק בעת ההוא מנגיעתו אף הוא רמי אנפשיה ומדכר וה"ה כשהיה פסול בעבירה אמרינן דמסתמ' דעתו לשוב ורצונו לעשות רצון בוראו וא"כ בודאי כוון להעיד כל דבידו לעשות תשובה ולפ"ז עכ"פ צ"ל באופן דכוון להעיד בעת ההיא ועפ"ז מיושב היטב קושית התומים לטעם המרדכי דבידו לסלק בכל שעה דא"כ אמאי פסול בידע לו כשהיה חתנו ואח"כ נתרחק דמתה אשתו והא היה בידו לגרש אשתו ולסלק הקורבא והניח בקושיא ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דעכ"פ הוא לא היה בדעתו לגרשה דהרי באמת לא גרשה ולא עלה על לבבו שיגרש וא"כ מה מועיל מה שבידו לגרש סוף כל סוף לא כוון להעיד דהיה קרוב בעת ההיא וגירושין לא סלקא אדעתי' ולכך פסול וז"ב: ובזה יש ליישב קושית התומים ממשחקי בקוביא גבי פסולי עדות היינו דהרי שם ודאי לא היה בדעתו שיעשה תשובה דא"כ אמאי שחק כעת הא צריך להחזיר המעות ששחק כמבואר כאן סעיף ל"א בהג"ה וא"כ ע"כ דלא היה בדעתו בעת ההיא לשוב וא"כ לא מועיל עדותו. ובזה מיושב גם מה שהקשה מהתוספת' גבי סוחרי שביעית דשם ג"כ צריך להחזיר אח"כ וא"כ ע"כ לא היה בדעתו לשוב ולא כוון להעיד וז"ב ודו"ק ובזה ממילא מיושב מה שהקשה התומים דהא עבד נלמד בב"ק דף פ"ח מגזלן וא"כ יהיה גם בעבד כשר כשנשתחרר אח"כ ובאמת הוא פסול ולפמ"ש אתי שפיר דבעבד כיון