דברי שאול - עדות ביוסף - א פא

ששכח אתרע לה רובא וע' בפ"י בסוגי' דזמן בגיטין שכתב דחזקת כשרות הוא ג"כ חזקה דאתי' מכח רובא ע"ש. ולפענ"ד זה חזקה בפ"ע דפשיט' דבשעה שנולד לא עשתה עבירות ועבירות דקטנות לא מקרי עבירות ואיכ' חזקת כשרות כנלפענ"ד: וע"ד הפלפול יש ליישב קושית התומים כאן דהנה עוד הקשה התומים דאמאי יפסול אף משעה שראו חתימתן ולא נימא דאחרוהו וכתבוהו ומה שאמרו דבזמנו כתבוהו זה שקר ובאותה שעה שקרו אמנם נראה דבאמת מה"ת לתלות באיחור ולמה לא נימא דלא שדי איניש זוזי בכדי ופשיט' דבשעה שנתן המעות בודאי רצה שיחתום השטר וע"כ דלוה אח"כ והשטר מוקדם אך כ"ז שלא נתקיים השטר רק על פיהם פשיט' דנאמנים לומר שאחרוהו כיון דהשטר כשר ויש להם מגו דאי בעו אמרו לא חתמנו ומעת' באם יש עדים המכירים חתימתם א"כ מאותה שעה אינם נאמנים לומר שאחרוהו דהרי א"צ לעדותם ולכך ממיל' נפסלו מאותה שעה דמה"ת לתלות באיסור וז"ב ומעתה ממיל' מיושב קושי' זו דלמפרע פשיט' דלא נפסל דהא לא יצאו מחזקת כשרות דאימור אחרוהו וכתבוהו ולמפרע פשיט' דיש לתלות בזה וז"ב ודו"ק: שם סי' וי"א דבאבק ריבית וכו' התומים הקשה (וכן הקשה המהרש"ק בהגהת הט"ז אלא שלא ביאר כ"כ ע"ש) דא"כ מאי פריך על רבא דאמר לוה בריבית פסול דבמשנ' תני מלוה דמאי קושיא דהא התוס' כתבו דבמשכ' לא תני רק ריבית דרבנן ובלוה דוקא בריבית קצוצה פסול והביא מכאן ראיה לשיטת הנימוק"י דאף ברבית קצוצה לא נפסל המלוה רק מדרבנן ע"ש ולפענ"ד אף להתוס' בתירוצם דמפסל המלוה ברבית קצוצה מדאוריית' ל"ק דכל הטעם דפסול מה"ת אף דבאמת אינו רשע דחמס דהא מדעתו יהיב ליה וא"כ עכ"פ לא יעיד עדות שקר לגזול לאיש ורק דמלוה בריבית דעכ"פ אינו גוזל וצ"ל כיון דאנן קי"ל כאביי דלא בעי רשע דחמס דוקא רק כיון דהוא רשע פסול א"כ ה"ה במלוה בר"ק דהוא רשע גמור פשיט' דפסול אבל לרבא דסבר דבעי רשע דחמס פשיט' דהמלוה ברבית קצוצה אינו נפסל רק מדרבנן ושפיר אקשיה לרבא וז"ב ולפ"ז נ"ל דהא דקאמר בדף כ"ז אל תשת כו' חמס עד אלו מלוי בריבית ומוקי כרבא היא אסמכת' בעלמ' ואינו רק דרבנן דמה"ת לא פסול לרבא דאינו חמס ובלא"ה מלוה בריבית אינו פסול רק מדרבנן ולאביי לא פריך רק מהא דקרי ליה חמס דמשמע אי לאו דהוה חמס לא מפסל ובזה יש ליישב קושית המהרש"ק בסוף סי' ל"ד בהגהת הט"ז דלאביי מהראוי לפסול מה"ת אף דלא יהיה חמס דמ"מ רשע הוא ודו"ק: שם סי"א משום דסבר מצוה קא עביד לכאורה קשה דהרי מלוה בריבית קצוצה כתבו התוס' דנפסל מדרבנן אף דמן התורה אינו נפסל דלא משמע ליה שיהי' לאו כיון דמדעתי' קא יהיב ליה הרי אף דלא משמע ליה שיהי' עבירה אפ"ה פסול מדרבנן וא"כ ה"ה כאן ובקוברי המת יפסול עכ"פ מדרבנן וצ"ל דש"ה דעכ"פ מצוה ודאי לא עבדי וכאן עבדו מצוה וכיון דסבר מצוה קעביד הוה כאנוס וכשר אף מדרבנן ובזה יש ליישב קושית הב"ח והפ"מ סי' ק"ה דאמאי לא נפסלו עדי ר"ק עכ"פ מדרבנן כמו המלוה והלוה והתומים נדחק ולפמ"ש אתי שפיר דבעדים אם לא משמע להו איסור' סברי דמצוה קא עבדי להעיד אח"כ עדות אמת ולא יהיה לוה רשע ולא ישלם ולכך לא נפסלו וז"ב וע' מהרי"ק סי' קכ"ו שכתב דלרב' דלא סגי ליה ברשע לשמים וצ"ל גם רשע דחמס עכ"פ סגי בחמס כל דהו אבל לאביי דסגי ליה ברשע דחמס לבד א"כ צ"ל חמס גמור ובתשוב' הארכתי בזה. ובזה הנה מקום אתי ליישב קושית התומים והמהרש"ק הנ"ל דלרב' אפשר דמפסל אף בריבית דרבנן ושפיר אקשיה לרבא ויש ליישב בזה גם שאר קושיות המהרש"ק שהבאתי לעיל ודו"ק: שם סעיף י"ח בהג"ה אסור לו לקבלו לפענ"ד נראה דדוק' באם הוא דן בלבדו דאז נראה כקיבל שוחד מאוחר אבל אם יש עוד שם דיינים דבדיעבד בד"י בחד סגי פשיט' דלא נראה כשוחד דמתכשר ע"פ הנשארים. ובזה נראה דמיושב קושית הרא"ש מבר חמא דקיבל לכרגיה דר"פ ומ"ש הרא"ש דת"ח בלא"ה פטור הקשה הכנה"ג בסי' ט' דא"כ מאי טובתו דבר חמא ועוד דדעת הרמב"ן דמס פרטי על כל איש מחוייב אף הת"ח וא"כ קשה איך קיבל ר"פ ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דשם שלח ר"ג לר"א בר אבא דלעיין בדינא ושם לא הי' ד"נ ממש וכמ"ש רש"י והר"ן בחידושיו שם דכהיית עינים היה קנסא בעלמ' דבטל ד"נ וא"כ כשר ע"י הא' (בד"א) לחוד ובלא"ה לא זכיתי להבין קושית הרא"ש דשם אטו ר"פ פסק דין מדעתו דנפשי' וגילוי מלתא בעלמ' היא דסתם לן תנא כר"מ ופשיט' דלא נחשב עי"ז שוחד מאוחר וז"ב. שם סעיף כ"ב מומר שחזר בו וכו' עש"ך שכתב דה"ה במומר לשאר עבירות נמי כל שחזר סגי וכמ"ש המהרי"ק ראיה מהך דנודר ועובד יורד ומגרש ע"ש והתומים הקשה דמשם ראיה לסתור דש"ה דנודר אבל בלא הדרה לא ע"ש ובמחכ"ת לא נזכר ש"ס מפורש בבכורות דף מ"ו בעקומו מ"ש הכא דסגי בקבלה והתם בעי נדר הכא יצרו תקפו הרי