דברי שאול - עדות ביוסף - א ח

בעיבורא דירחא ולפ"ז מוכח דרובו של חדש עד ט"ז וט"ז בכלל וגם הוסיף הרב החריף ש"ב תלמידי מו"ה אברהם נ"י בטעמו של הרמב"ם משום דבעינן והצילו העד' ומקילינן דכל דהוי רק יום אחד אחר חצי החדש בודאי לא טעו והעדות בטיל' אמנם לפ"ז בד"מ דלא שייך והצילו העד' גם אחר ט"ז לחדש עד כ' העדות קיימת אבל בסמ"ע סי' ל' ס"ק כ"ד אינו מבואר כן ועיין בש"ך ס"ק ט"ו שהסכים להסמ"ע וכתב שכן הוא ברמב"ם הלכות עדות ולפמ"ש אין ראיה דהרמב"ם איירי בד"נ ומ"ש ראיה מהרא"ש כלל מ"ה סי' כ"ה אין ראיה דשם מיירי בעשרים לחדש גם מ"ש ראיה מהג"א פרק ג"פ דף קע"א אין ראיה דשם כתב סתם שכבר עבר רובא דירחא ויוכל להיות שכבר עבר עשרים וכמ"ש רש"י והר"ן בחידושיו לסנהדרין: שם אעפ"י שכוונו שניהם יום אחד. כוונת רבינו למ"ש רש"י בפסחים דף י"א ע"ב ד"ה אחד והתוס' בסנהדרין דף מ"א ע"ב ד"ה שכתבו כיון דשיילינן באיזה יום ומכוונין ליום אחד ש"מ זה ידע בעיבורו של חדש וזה לא ידע וזה שחידש רבינו דלאחר שכבר עבר רוב החדש אף שכוונו ליום אחד והי' לנו לומר דטעו בעיבורא דירחא מ"מ לאחר רוב חדש בטל העדות. איברא דגוף דברי התוס' בסנהדרין צריכין ביאור במה שהקשו מה אילו דייקינן בהני סהדי דתרוייהו ידעי בעיבורו של חדש והוי עדות מוכחשת ואיך נקטול מספיקא ומה קושיא הא דייקינן מכאן סנהדרין דף ס"ט דאזלינן בתר רובא בד"נ ורובא טעו בעיבורא דירחא וכמ"ש התוס' בעצמם אח"כ אמנם נראה דניהו דרובא דאינשי טעו בעיבורא דירחא היינו היכא דהם אומרים דטעו אנו מאמינים להם אבל מהכ"ת לתלות בטעות דלמא לא טעו וע"ז תרצו כיון שכוונו היום בודאי יש לתלות בטעות וע"ז הקשו דאל"כ היכי דייקינן שם דאזלינן בתר רובא בד"נ דלמא שאני הכא דכוונו שניהם ליום אחד וכתבו דא"כ הו"ל כחוזר ומגיד אמנם ש"ב תלמידי מוה' אברהם הנ"ל הקשה דא"כ באחד אומר בב' שעות הדרא קושיא לדוכתה דמה אילו דייקינן דלא טעו בשעה ושם לא שייך תירוצים דכוונו ליום אחד והשבתי לו דע"כ צ"ל דבשעות עבידי אינשי דטעו ואף אם יאמרו ברי לי לא נאמני' דעבידי אינשי דטעו בהכי וזה מכוון בדברי הש"ס בפסחים דרבא אמר מה אילו דייקינן בהני סהדי וכו' והיינו דלאביי דאמר דלר"מ אין תולין טעות אלא משהו א"כ לא עבידי דטעו ושפיר דייקינן בהני סהדי ואיך יקטול מספיקא וע"כ דעבידו אינשי דטעו ואביי דאמר עדות מסורה לזריזין ופירש"י דבקיאי בשעות צ"ל דאביי לא חש להך קושיא דרבא ומה אילו דייקינן וכו' ובזה מדויק היטב דברי הש"ס תרגמה אביי אליבא דרבא עדות מסורה לזריזין ורבא אמר לאו היינו טעמי' דר"י וקשה מדוע נאיד מתירוצו של אביי ולפמ"ש אתי שפיר דלרבא א"א לומר דבקיאין בשעות דא"כ קשה למה תולין בטעות מה אילו דייקינן ובזה מיושב מה דקשיא לי לר"מ דחייש למיעוטא א"כ אמאי לא פליג באחד אומר בשתי שעות ואחד אומר בשלש דאף אם נימא דגם בשעות רובא טעו כמו בעיבורא דירחא מ"מ לר"מ דחייש למיעוטא יבטל העדו' ובשלמא בהך דטעו בעיבורא דירחא ל"ק לר"מ דהא שם כוונו עדותן ביום א' עכ"פ שפיר מצטרפין להרוב ולא חיישינן למיעוטא אבל בשעו' קשה ולפמ"ש א"ש דכא דעבידי אינשי דטעו עדיף מרוב ולא שייך לדקדק כלל וז"ב ובזה מיושב מ"ש בחו"מ סי' ל' סעיף ט' דכל דאיכא למתלי דטעו בעיבורא דירחא חיישינן ורמז הש"ך למה דאמרו דבד"נ אזלינן בתר רובא וכוונתו דבממון דלא אזלינן בתר רובא לא שייך לתלות דטעו בעיבורא דירחא ולפמ"ש אתי שפיר דשם דכוונו היום עדיף מרובא ובלא"ה אמר תלמידי ש"ב מוה' אברהם נ"י דכאן דכוונו היום ואם נאמר דלא טעו יהיו משקרים פשיטא דחזקת כשרו' שלהם מצרפינן לרובא ומוציאין ממון ע"פ משא"כ בד"נ דבעינן והצילו העדה מיהו התוס' בפסחים דף ד"ה זה הקשו קושיא זו בדרך אחר ואין להאריך ועיין פ"י וצל"ח בפסחי' שם: שוב אחר כמה שנים בשנת כת"ר למדתי מס' ערובין ובדף י"א ע"ב אמרו ומי מצית אמרת הכי והכתיב ביום ששה עשר לחדש הראשון וכו' ולכאור' מאי קושיא דלמא אעפ"כ לא נודע שהוקבע החדש בזמנו אך לפמ"ש כאן דאחר רובו של חדש נקבע והכל יודעי' א"כ שפיר מקשה דהא הי' בששה עשר וכבר עבר רובו של חדש ופשיטא דהיו יודעים ודו"ק שוב ראיתי דזה אינו דהרי אמרו שם דכבש הבא עם העומר קמבעיא לי' אם הוקבע ר"ח בזמנו וקשה הא כבר נודע דהוא רובו של חדש וקושית הש"ס היא בפשיטו' דאחר דהי' ששה עשר איך שייך לשאול על עולת ר"ח אבל מה שהקשיתי קשה: מה שנתחדש לי בבבא בתרא דף נ' ע"ב ושייך להלכה זו בתוס' בד"ה וספק נפשו' להקל פי' בקונטרס משום דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה ואינו נרא' דבלא"ה נמי לא קטלו מספיקא דאפילו ממונא לא מפקינן מספיקא עכ"ל התוספו' ונפלאתי מאד דמה קושיא הא חזינן דממונא חמור מד"נ דבממונא לא אזלינן בתר רובא ובד"נ אזלינן בתר רובא ואף דבסנהדרין דף ג' אמרו מה בד"נ אזלינן בתר רובא ד"מ לא כ"ש הא הקשו התוס' שם ע"ז דהרי באמת לא אזלינן בתר רובא ומה שתירצו בזה נלאו המפרשי' ועיין בג"פ ובקונטרס הספיקו' בזה ועכ"פ אין רבותא כ"כ לומר