דברי שאול - עדות ביוסף - א ז

לעד הראשון כשנים ותבלין יש בדבר דהרי הטעם דע"א בהכחשה מהימן השנ' הוא מצד הסברא דכיון שזה עומד ומכחישו ואינו מתיירא שמא יבאו עדים רבים וכחשו בפניו יענו ע"כ שאמת בדבריו אבל היכי שמוד' בגוף המעש' רק שמכחישו בפרטי הדברים בזה אפשר שהראשון נאמן ועיין בש"ך יו"ד סי' קכ"ט ס"ק י"ד שכמה כרכורים כרכר להביא ראיה שע"א בהכחשה השני נאמן ולא כרמ"א ולבוש ע"ש ובמ"ש בגליון עכ"פ בכה"ג הראשון נאמן ולפ"ז כאן דבודאי ע"א נאמן כשנים כיון ששניהם אומרים שמת בודאי הראשון נאמן כל שאינו מכחישו לגמרי: פרק ב' הלכה ג' תתקיים העדות בשנים. דברי רבינו תמוהים כמ"ש הלח"מ דבש"ס אמרו דלא כר"ע ובין לפירש"י ובין לפי' התוס' הא רבינו פסק בפ"ה ובפ"ק כר"ע וכר"ש וא"כ הדברים סותרים ועיין בתומי' בסי' ל' ס"ק ג' שנדחק בזה. והנה בימי חרפי כתבתי בזה דלכאורה צ"ב לשיטת התוס' דמה דאמרו דלא כר"ע הוא כיון דאמר אחד א"י ועדותו בטילה הו"ל כנמצא אחד מהם קרוב או פסול דעדות כלם בטילה ואמאי יפסל הא בעינן שיצטרפו בראייה ובהגדה והרי כאן בשעת ראיה היו כשרים ובשעה הראיה היה זה ג"כ יכול להעיד באיזה יום ובאיזה שעה וגם מסתמא ידע בעת ההיא וא"כ אז הי' כשר ואמאי יפסל אח"כ ומה גם לשיטת הרי"ף דבעי שיכיר הכשר בפיסולו של זה וכאן לא הכיר הכשר בפסולו דדלמא באמת ידע והיא קושיא גדולה אמנם נראה דהדבר נכון דע"כ לא בעינן שיהי' פסול בשעת ראיה ושיכיר בפסולו רק לדידן דהרי ר"י אמר בד"א בד"נ אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר ופירש"י משום דכתיב בד"נ והצילו העד' ורבי ס"ל דפסול בד"מ משום דכתיב משפט אחד יהי' לכם ועיין בתוס' ד"ה אמר ובחידושי הריטב"א שם ולפ"ז יש לומר דבעינן שיצטרפו בראיה ויכיר בפסולו אבל לר"ע דפוסל מטעם דמקיש שלשה לשנים והרי בשנים בודאי פסול אף שלא נצטרפו בראיה דלא נשאר רק ע"א ואין כאן עדות וא"כ אף בשלשה כן דאין היקש למחצה ולדידיה בודאי פסול כל שנצטרפו אף בשעת הגדה לבד ולכך קאמר דלא כר"ע אבל לדידן דקיי"ל כר"י וכרבי ממילא לא שייך כאן נמצא אחד מהם קרוב או פסול כנלפענ"ד: והנה תלמידי ש"ב הרב החריף מוה' אברהם הנ"ל הקש' ג"כ קושי' זו טרם הראיתי לו מ"ש בימי חורפי והקש' אותה בדרך אחר דלשיטת התוס' בנמצא אחד מהם קרוב או פסול דבעינן שיצטרפו בראיה וא"כ קשה מה מדמה הש"ס הך לנמצא אחד מהם קרוב או פסול הא ממנ"פ תתקיים העדות בשאר אם ראה הוא עמהם ביחד רק ששכח אח"כ למה יפסל ואם לא ראה בזמן אחד וא"כ לא הצטרף עמהם כלל בראיה ותתקיים העדות בשאר כמ"ש התוס' אמנם הנרא' בזה דהנה אנן קיי"ל כריב"ק דהלוא' אחר הלוא' מצטרפת ולפ"ז יש לומר בד"מ דסגי אף בלא ראו כאחד א"כ מה בכך שנצטרף עמהם הפסול בעת הראיה הא הראיה לא מעלה ולא מוריד ודמי למ"ש הרמ"ה' והובא בטור סי' ל"ו דאם לא נתכוונו להעיד בעת הראי' רק שהעידו בב"ד בתכ"ד מצטרפין וא"כ בד"מ דל"ב הראיה כאחד צריך שיעידו תכ"ד ולא משכחת לה קרוב או פסול בד"מ אלא בהגד' כאחד ובזה מיושב קושייתו הנ"ל דהרי במשנ' סתמא קאמר בין בד"מ בין בד"נ וא"כ ע"כ דלא כר"ע דאי כר"ע הא בד"מ מצטרפין הם בעת הגדתם וכיון דהוא אמר על החקירות א"י בטל כל העדות וזה לא שייך רק בזמן שהי' דריש' וחקירה גם בד"מ אבל לדידן דבטלו דרישה וחקיר' בד"מ שפיר כתב הרמב"ם לענין ד"נ דתתקיים העדות בשאר אף דפסק כר"ע דבטל כל העדות בנמצא קאו"פ ועיין בב"י בסי' ל"ו דהרמב"ם לא ס"ל כשיטת הרי"ף בענין הראיה ע"כ דברי תלמידי ועיין בתומים סי' למ"ד ס"ק ג': שם הלכה ד' אחד אומר בעשרה בחדש והשני אומר בי"ז בחדש כן פירש רבינו הא דאמרו עד רובו של חדש דהיינו ט"ז אבל רש"י פירש כגון אחד אומר בכ' ואחד אומר בכ"א והקשה הלח"מ דפשטות הדברים משמע כדברי רבינו ולמה נדחק רש"י לפרש כן ותיתי לי דבעת לימודינו הרגשתי בזה ולפענ"ד דהדבר תלוי במה דאמרינן איסורא ברובא בטל אי בעי כפל ממש או סגי במשהו יותר ועיין בפר"ח יו"ד סי' ק"ט ס"ק ד' שהאריך בזה וגם אני הארכתי בזה בתשוב' ואפס קצהו נזכר בחיבורי יד שאול בהלכות חדש ולפ"ז כאן דמוזכר רובו של חדש יש ג"כ ספק הנ"ל אי הוי כפל ממש או יום יותר מהחצי החדש ולכך פירש"י עד עשרים ובכ"א דהרי בחדש יש ל' יום א"כ הוי ך' כפל אבל הרמב"ם פירש רוב משהו יותר דהיינו יום ט"ז ואף דכתב שם דבעינן כפל וכדדייק מוהרלב"ח כמבואר בפר"ח שם לפענ"ד עפמ"ש בגליון הש"ע או"ח סי' תכ"ו סעיף ג' שהביא בשכנה"ג בשם המאירי דגם י"ו מיום המולד הוא בכלל לענין שיכול לקדש הלבכ' ועיין פר"ח שם וכתבתי ראיה להמאירי מהא דאמרו אחר רובו של חדש לא טעו אינשי והטעם נרא' לפענ"ד דישראל מונין ללבנה לקדשה שלא יאחרו זמן הקידוש יותר מזמן שנתמלא פגימתה א"כ לפעמים יוכל להתאחר עד ט"ז אבל אח"כ בודאי ידעו הזמן ונזדרזו וקידשו הלבנ' ובפרט למאי דקי"ל דאין מברכין עד שיעבור שבעה ימים עלי' וא"כ מסתמא ידע