דברי שאול - עדות ביוסף - א עט

דאסור לו להעיד עמו אעפ"י שהעדו' אמת וכמ"ש הש"ך שם בס"ק ב' טעם הדבר דהתור' פסלה העדות כל שנצטרף עד פסול א"כ ה"ה הכא וא"ל דשאני הכא דמעולם לא נעשה פסול כל שלא נפסל בשני' ובסי' ל"ד מיירי דיודע שנפסל כבר עפ"י עדים רק שאותו הב"ד אין מכירין ברשעו דזה אינו דזיל בתר טעמ' דכל הטעם שם משום דכאיב אל תשת ידך עם רשע וכאן ג"כ הוה רשע והוא יודע שהעיד שקר ועבר על לאו שבתור' ופשיט' דנפסל לעדו' ואיך יעיד עמו ולפמ"ש בגליון הש"ך שם דבהגהת סמ"ק מפרש לה דמיירי דוקא בשאמר שראו שניהם הוא דאסור ל"ק אבל אין הלשון משמע כן ובשלמ' מחמת נמצא אחד מהם פסול אין לפסול כל. שלא נודע פסולו בב"ד אבל עכ"פ רשע בודאי מקרי ואיך יצטרף עמו להעיד ומיהו אפשר לומר דניהו דאסור להעיד אבל אם העיד עמו לא נפסל וצ"ע בזה. אמנם העיקר נרא' לי דכל הטעם דאסור להעיד כתב הש"ך דהוה כנמצ' אחד מהם קרוב או פסול והרי בסי' ל"ו מבואר דבנמצ' אחד מהם קאו"פ ולא נצטרף בשעת ראיה דכשר ולפ"ז י"ל דמיירי כאן שכבר ראו אותו העדו' קודם שהכחישו זא"ז א"כ הי' כשר באותו פעם ובודאי מותר להצטרף עמו. ובזה ממיל' נסתר ראיית הש"ך מדברי הר"ן בכתובו' דאוקמי דפליגי בזה אמר קרוב לו וזה אומר קרוב לה וע"כ דאף חד בחד נפסל ולפמ"ש אין ראיה דכבר כתב הש"ך בסי' ל"ד שם דהיכ' דהתור' גזרה שיהי' שני עדים אף שהענין אמת כגון בקידושין אז פשיט' דפסול כשמכיר ברשעו וא"כ שם לענין א"א דבעי' שני עדים אף שהענין הוא אמת א"כ שפיר מקשה הר"ן דהא הכחישו זא"ז ואיך אפשר לצרפם שתהי' בחזקת א"א. והנה לפענ"ד נרא' דאף לחכמי בריסק זה דוקא לר"ה דס"ל דזו באה בפני עצמה ומעיד' ומטעם דכ"א מוקמי' בחזק' כשרות ורק כשבאו להעיד אחד מכת זו ואחד מכת זו דאז ודאי איכא פסול הוא דפסול בזה י"ל דבחד בחד אף ביחד מותרין להעיד דלא שייך אתרע חזקת כשרו' א נפסל עפ"י אחד ולכך כשרי' להעיד אבל לר"ח דס"ל בהדי סהדי שקרי ל"ל אף דתרי ותרי נינהו ומהראוי לאוקמ' כ"א בחזק' כשרו' אפ"ה כל שיש ספק אם כשר או פסול תו פסול להעיד ומדמה להך דסי' ל"ד סעיף כ"ח והב"ח והט"ז והח"ץ שם כ"א חלקו דל"ד להך דר"ה אבל לר"ח אה"נ דמדמי לה לשם וא"כ כיון דבתרי ותרי אף דאיכ' ג"כ חזקת כשרו' אפ"ה פסול מספק א"כ גם בחד ניהו דיש לאוקמ' בחזק' כשרו' מ"מ כל שיש ספק פסול וז"ב: ובזה מיושב הא דפריך הש"ס בשבועו' דף מ"ח מאחד אומר ג' ואחד אומר ה' והקשו כלם דהא שם הוה חד בחד ואף להצטרף ביחד שרי לר"ה וא"כ כ"ש לר"ח להצטרף עם אחר ולפמ"ש אתי שפיר דלר"ח דסובר דבהדי סהדי שקרי ל"ל וס"ל דכל שיש ספק פסול א"כ אף בחד בחד ולהצטרף עם אחר פסול כיון שיש ספק פסול וז"ב. ובאמת לולא רש"י הייתי מפרש שם דמיירי להצטרף ביחד לא עם אחר והקושי' גם לר"ה ואף דהוה חד בחד מ"מ הקושי' דאיך מותר לכתחל' לצרף דהא הוא מכיר ברשעו וכמ"ש הש"ך בסי' ל"ד דלהצטרף לכתחל' ודאי אסור. ובזה מיושב דברי רבינו פ"ב מקה"ח שהעתיק דמצטרפין לעדות אחרת כר"ח והקש' הכ"מ דלר"ה לא נצרך לשנויי סך ולפמ"ש אתי שפיר דאף לר"ה קשה דמשמ' ליה דמיירי שמותר לכתחל' להצטרף ביחד וע' בנימוק"י בב"ב פרק חזקת גבי נחלקו עדותן שהקש' כיון דזה אומר חמש וזה אומר שלש מכחישין זא"ז והם פסולין אף לר"ה הרי מבואר דלא כחכמי בריסק ויש לדחות דלאותו עדות בודאי נפסלין ולא נחלקו רק לעדו' אחרת ולפ"ז גם ראיית הש"ך יש לדחות ודו"ק: שם שהרי בודאי אחד מהם שקר דעת המשרים הובא בב"י דאם הכחישו זא"ז במקצת במאי דאתכחש אתכחש ובמאי דלא אתכחש לא אתכחש וכתב הכה"ג דכן מבואר בש"ס ב"ב דף ל"א דהאי אייתי סהדי דאבהתי' הוא ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכל' שני חזקה דאמרי' בחזק' אתכחש אבל אבהתא כדקיימי קיימי ולכאור' קשה, א"כ מאי מקשה הר"ן בכתובו' גבי אחד אומר נתגרש' ואחד אומר לא נתגרש' דתרוייהו בא"א קא מסהדי והקש' דהא מכחשי זא"ז והו"ל אחד מהם פסול והיאך נעשית א"א אפומייהו ומאי קושי' הא ניהו דאתכחש בגירושין אבל בא"א לא אתכחשי ותרוייהו בא"א קא מסהדי אך אחר העיון ש"ה דבעי' לצרף תרוייהו לאחזוקי בא"א דבעי שני עדים וא"כ פשיט' דכל שמכחשו בד"א א"א לצרף למה שלא נתכחש דהא לא הוה רק שני עדים משא"כ הכא דלמה שלא נתכחשו נשארו שני עדים כשרי' וז"ב ועיין בהג"א בב"ב שם ומיהו בלא"ה יש לחלק דע"כ לא אמרי' דלמאי דלא אתכחיש לא אתכחיש רק אם הם שני דיבורי' נפרדי' כגון התם בב"ב דאמרו דאבהת' וגם שני חזקה ואמרי' דניהו דאתכחשו בחזק' אבל הדיבור של אבהת' לא נתכחש אבל התם בהך דר"ן דלא נתחזק' בא"א כ"א במה שאומר נתגרש' ש"מ דא"א היתה וכיון שזה הדיבור נתגרש' אתכחיש ממיל' נתכחש בכולה דלא שייך כאן פלגי' דיבור' במה דלא נשמע רק מדיוק' דדיבור' דאתכחיש וז"ב והבן וע' בכתובו' דף י"ח לכל תירוצי התוס' גבי פלגי' דיבור' לא שייך כאן. ובזה מיושב ג"כ מה שהקש' בתומים. על המשרים מראב"ן