דברי שאול - עדות ביוסף - א עה

עצמות של התרא' להבחין בין שוגג למזיד וזה לא שייך בזה וז"ב ופשוט והנה הראב"ד כתב זה הטעם לא ידעתי ואם מפני הטעם שאמר הכתוב תורה אחת יהי' לכם לעושי בשגגה א"כ מגדף לדעת חכמים לא יהי' צריך התראה. וכפי הנרא' הבין הטעם דאין בו מעשה היינו שהוא רק דיבור בעלמא ואין בו מעשה לכך הקשה ממגדף. אבל דבריו תמוהין דהרי גדולה מזו מצינו בגיטין דף ס"ז דדיבור שעל ידו יבא לידי מעשה חשוב מעשה ע"ש בתוס' במ"ש דיבורא מקרי ואמרו מ"ש בזה וא"כ מכ"ש עדות דודאי יבא עי"ז לידי מעשה למה נחשב לדיבור והנרא' דכוונת הראב"ד כיון דחיוב של עדים זוממין הוא רק כל שלא עשו אבל כשעשו לא כדדרשו כאשר זמם ולא כאשר עשה וא"כ כיון שעיקר החיוב הוא רק כאשר זמם א"כ הו"ל אין בו מעשה דכל שיבא לידי מעשה שוב יהי' כאשר עשה והתורה פטרה ולפ"ז מגדף אין בו מעשה כי מה עשה כביכול להש"י בגידופו ואם רשעת מה תפעל לו מהראוי שלא יהי' צריך התראה ועיין בסנהדרין דף ס"ה ע"ב בתוס' ד"ה הואיל מ"ש דעיקר הקושיא היא מעדים זוממין דע"י דיבורם נעשה מעשה ע"ש והוא כמ"ש וע"ז תירצו שאני עדים זוממין הואיל וישנם בראיה וערש"י דראייתם לא חשוב מעשה והיינו כמ"ש דכל עיקר הזמה הוא רק כאשר זממו ולא היה בו מעשה רק שאמרו שראו וזה ל"ח מעשה וז"ב וע' תומים סי' ל"ח מ"ש בזה ובמרכבת ולפענ"ד מ"ש בכוונת הרמב"ם הוא נכון והנה לפמ"ש רש"י במכות דף ט' שכל שא"צ התראה אפי' שוגג חייב לכך גר תושב שהרג נהרג אפי' בשוגג לפי שב"נ א"צ התרא' ע"ש א"כ כאן בלא"ה כל שעדים זוממין א"צ התראה שוב לא שייך בעדים זוממין שגגה וא"כ למה ליה להרמב"ם הטעם שאין בהם מעשה אמנם באמת הרמב"ם כתב בפ"י ממלכים ה"א דב"נ ששגג פטור בד"א בשגג אחת ממצות בלא כוונה כגון שסבור שהיא אשתו והיתה אשת חבירו אבל מי שידע שהיא אשת חבירו רק שסבור שמותר הרי זה קרוב למזיד הרי דלא ס"ל כרש"י ושוגג באמת פטור אף שא"צ התראה וע' בלח"מ שביאר בהדיא דלא ס"ל כרש"י וביאור הדברים של רבינו עפמ"ש העקיד' פ' בלק על פסוק חטאתי כי לא ידעתי ביאר בשם ספר המדות דמי שהכה את אביו ולא הכירו שהוא אביו פטור אבל מי שהכה אביו וחשב שמותר זה לא חשוב שגגה ואני הראיתי בתשובה שכתבתי להרב מו"ה עזריאל נ"י אבד"ק אייזינשטאט וכעת הוא אבד"ק ברלין דכך מבואר בהוריות דף ד' דנעלם דבר ולא שעוקר כל הדבר יעו"ש דמבואר דכה"ג לא חשוב עוקר וא"כ גם כאן לא חשוב שגגה דזה היה לו ללמוד ולא למד וז"ב ודו"ק. ובזה יש ליישב מה שהקשה דו"ז הגאון מו"ה שאול ז"ל אבד"ק אמשטרדם בס' בנין אריאל מהא דאמרו בב"ק דף צ"ב מכאן לב"נ שנהרג על שהיה לו ללמוד ולא למד והא אבימלך לא ידע כלל שהיא אשתו ולמה יהרג ועיין במפרשי הים ס"פ החובל מ"ש בזה ולפמ"ש כעת א"ש דכל שהיה לו ללמוד אכסנאי שבא לעיר מה שואלין אותו א"כ לא חשוב שוגג גמור וזה לא חשוב שוגג וע' במכות שם מ"ש רבא התם כדאהדרו ליה ועתה השב וכו' ועיין תוס' שנדחקו ולפמ"ש י"ל דזהו באמת קושית אביי לרבא דשם היה שוגג גמור וע"ז השיב דלא הוה שוגג גמור דעכ"פ אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין וא"כ לאו שוגג גמור וכמ"ש בשם עקידה שביאר כן בשם ספר המדות דכל שאינו שוגג גמור חייב דלא מקרי שוגג וה"ה כל שהיה לו ללמוד ד"א לא מקרי שוגג גמור ודו"ק היטב ולפמ"ש למעלה לפרש דברי הרמב"ם דלכך ל"צ התראה בעדים זוממין שכל התראה היא להבחין בין שוגג למזיד וכל שאין להם דין שוגגין לפי שאין בו מעשה לכך לא צריך התראה א"כ נם לרש"י עיקר דלא בעי התראה לפי שלא שייך שוגג בזה א"כ א"א לעשות מהמסובב סבה דהרי אדרבא נימא דיש שגגה וצריך התראה ודו"ק היטב: פרק כב הלכה ה ויראה לי שאם באו עדי השטר והעידו הן בעצמו על כתב ידן גובין בו ולפענ"ד הכוונה עפמ"ש הר"ן בספ"ג דכתובות שם דאפי' העדים מעידים על כת"י כל שאינם זוכרין ההלואה לא מגבינן ביה דעבידי סהדי דטעו בהא ולפ"ז לשיטת הרמב"ם יש להבדיל בין אותם עדים לעדים אחרים דעדים אחרים אינם באים רק על הקיום ובודאי לא מהמני דיש לחוש לזיוף אבל העדים עצמם דעל מנה שבשטר הם מעידין ולשיטת הרמב"ם כל שאינם זוכרים גוף הלואה רק ע"י השטר מקרי מפי כתבם א"כ שוב מהראוי להאמין ולא ניחוש דשמא מ"מ השטר מזויף ולא הוה רק מלוה ע"פ דהרי כל שמעידין על הלואה ל"ח לזה כמ"ש הר"ן כן אמרתי בראשית ההשקפה בלמדי בשנת כת"ר ב' כסלו דברי הר"ן שם ועיינתי בכ"מ וראיתי שהוא כפי פי' השני שלו דמיירי כשזוכרין ההלואה אבל לא ביאר ע"פ דברי הר"ן אלו דבאמת הר"ן כתב לפי דעת החולקים על הרמב"ם דא"צ להעיד על מנה שבשטר שפיר חשש לזיוף אבל כל שזוכרין ההלואה לשיטת הרמב"ם ודאי לא חיישי' לזיוף וכמ"ש וראיתי בש"ך חו"מ סי' ס"ג שגם הוא נדחק בדברי הרמב"ם אלו והבין שהר"ן חולק על הרמב"ם ונפלאת היא בעיני שלפענ"ד הדבר ברור דהרמב"ם לשיטתו שפיר כתב וע' מלמ"ל מ"ש בזה בשם בעה"ת ומ"ש הוא והנלפענ"ד כתבתי וע' תומים סי' ס"ג שם: ועיין בשאילת יעב"ץ ח"א סי' קכ"ז שהקשה דאמאי