דברי שאול - עדות ביוסף - א עג

רבינו תמוהים דהלא במשנה מבואר דלמדנו מכאשר זמם לעשות לאחיו והרי אחיו קיים ולא אמרו משום כאשר זמם. ולא כאשר עשה וכן תמה בלוית חן על התורה פ' שופטים על רש"י וראיתי בחידושי ריטב"א על מכות דף ה' שהקשה דמהיכן משמע מלשון אחיו שעדיין קיים וכתב דלאו דוקא ורק דלמדו מלעשות ולא כאשר עשה וזה דחוק ובחידושי עה"ת כתבתי בזה וכעת נראה דהנה הצדוקים אמרו נפש בנפש עד שיהרג הנדון והקשו חכמים דהרי התורה אמרה כאשר זמם לעשות לאחיו ובשעה שזמם היה אחיו קיים ומיושב קושית הריטב"א דאמת דלשון אחיו משמע אף לאחר מיתה אבל כאן הרי זמם בשעה שהי' קיים וז"ב וע"ז אמרו דע"כ נפש בנפש היינו עד שיגמר הדין ומעתה ע"כ מוכח דוקא כאשר זמם דאל"כ יהי' נפש בנפש כפשוטו דאף שהרגו נהרג וא"כ מנלן להוציא מפשטיה וא"כ יתחייב גם שלא נגמר הדין וע"כ מדקי"ל מפי הקבלה דאינו נהרג עד שיגמר הדין וא"כ ע"כ נפש בנפש אינו כפשטיה וממילא ע"כ דהרגו אין נהרגין דאל"כ מנין לנו שצריך להיות גמ"ד ומעתה דברי רבינו מדוקדקים שאחר שכתב בה"א שם דבעי גמר דין שפיר כתב דאם נהרג אין נהרגין משום דהרי כתיב כאשר זמם לעשות ועדיין לא עשה דאם נימא דכאשר עשה ג"כ וא"כ נפש בנפש אתי גם לאחר שהרגו כפשטיה דקרא וא"כ מנלן דבעי שיגמר הדין וע"כ דנפש בנפש אתי על גמר דין וא"כ מנלן דלאחר שנהרג ג"כ יהרגו אותן וא"ל דלמדו מק"ו דהא אין עונשין מן הדין וא"כ ז"ש דדבר זה מפי הקבלה הוא דקרא דנפש בנפש הוא על גמר דין וא"כ ממילא כל שהרגו שוב אין נהרגין וז"ב. ובזה מיושב מ"ש הרמב"ם דבמלקות לוקין לאחר שנלקה ובכ"מ נדחק בטעמו וכן לענין ממון משום דבאמת מהראוי שיהי' כן רק דבמיתה כיון דהתורה כתבה נפש בנפש ומוציאין מפשטא דקרא ואמרו דקאי על גמר דין וא"כ ע"כ דהרגו אין נהרגין ואין לך בו אלא חידושו ודוקא במיתה ולא במלקות ודברי המשנה והרמב"ם מדוקדקים ועיין תוס' יו"ט פ"ק דמכות משנה ט' מה שהאריך בדברי רבינו דמנ"ל דמלקות חייב אף לאחר שלקה ולפמ"ש א"ש דדוקא במיתה הוא דפטור ולא במלקות וממון. עוד י"ל דהנה צריך להיות גמר דין בפני בע"ד וכל שזה נהרג לא יוכלו לקבל עדות בפני בע"ד ולכך הרגו אין נהרגין וכיון דכתיב נפש בנפש דבעי גמר דין וא"כ ממילא צריך להיות בפני בע"ד והרי אחיו כבר מת ואיך יגמרו הדין (שלא) בפני בע"ד וז"ב ומעתה במלקות וממון דיכולין לקבל בפני בע"ד ולכך מחוייבין אף לאחר שלקה ושילם וז"ב עי"ל דשאני מיתה דבאמת עדים זוממים חידוש הוא דהרי תרי ותרי נינהו ומה חזית וע"כ דהתור' האמינם על גוף העדות וכעין מ"ש בשטמ"ק כתובות פרק שני דף כ' בהא דאמרו תרי ותרי נינהו התורה האמינה לאחרונים וכתב דכל דמת אינם באים לבטל העדות רק השטר וע"ז לא האמינה התור' לאחרונים ולפ"ז גם כאן בשלמא כשזה חי א"כ באים לבטל רק עדותם וע"ז האמינם התורה אבל כל שזה כבר נהרג וא"כ עיקר עדותם שיהרגו את העדים וע"ז לא האמינם התורה וא"כ זה במיתה שא"א להשיב הנדון ואינו חי עוד אבל במכות ומכ"ש בממון דאפשר בחזרה וע"ז האמינם התורה ודו"ק. וראיתי בספר עיר הצדק שנדפס מחרס מהרב מו"ה שמואל פריינד נ"י מפרג שבסי' ק"י נסתפק אם אמדוהו למלקות שלא יוכל לקבל רק י"ח וכדומה וב"כ וב"כ הוזמו העדים איך הדין אם יתחייבו מלקות ל"ט או רק כפי שיעור שזממו ע"ש ולי הדבר פשוט דאף אם נימא דאף שכבר לקה לוקין אבל עכ"פ כאשר זמם ודאי לוקין והרי זממו מתחלה על ל"ט מלקות ולא ידעו שהוא לא יוכל לקבל רק י"ח א"כ זממו לחייבו ל"ט מלקות ולמה יפטרו וז"פ וברור. ובמ"ש נתיישב מה דק"ל טובא לפי מה דאמרו בסנהדרין דף יו"ד דמלקות במקום מיתה עומד וא"כ למה במלקות ילקו אף שלקה זה והא הרגו אין נהרגין ומלקות במקום מיתה היא כמ"ש רש"י דזו ג"כ מיתה ולפמ"ש א"ש דגם במיתה הי' מהראוי להיות נהרגין רק דחזינן דהתורה עקרה הך נפש בנפש מפשטיה וכמ"ש וזה לא שייך במלקות ודו"ק היטב: והנה רבינו כתב דדוקא בד"נ כאשר זמם ולא כאשר עשה אבל במלקות וממון אף כאשר עשה חייב והכ"מ תמה דטעמא מאי ובעש"ק תצא תרכ"ח אמרתי בזה עפמ"ש בשו"ת מיימוני לסדר נזיקין סי' ט"ו דלכך במסור אם כבר מסר פטור משום דמסור הוה רודף וכל שכבר מסר אין כאן רודף ע"ש ובטור וש"ע סי' שפ"ח ולפ"ז גם בעדים בעת שרצו להרוג אין לך רודפים גדולים מזה שרדפו אחר נפש להרגו עפ"י עדותו ולכך כל שעשו ליכא שוב רודף ופטורים ןזה בד"נ אבל בד"מ דל"ש רודף דדוקא ברודף ממש אף ד"מ הוה כתוא מכמר אבל מה שמעידים בב"ד התורה רצתה לחייבם מה שעשו לו היזק אבל רודף ליכא וא"כ מכ"ש כאשר כבר עשו שנתחייבו וז"ב ודו"ק. והנה במרדכי הביא בשם מהר"ם מרוטענבערג וכן הובא ביתה יוסף סי' שפ"ח מ"ש להרשב"א ראי' מהרי"ף דלא ס"ל כהרמב"ם מדכתב הרי"ף ראיה דממון מסור אסור לאבד ביד דאל"כ מה מבעיא להש"ס ס"פ הכונס אי עשו תקנת נגזל במסור והא אפי' לאבד בידים מותר וע"כ דאסור ואי נימא כשיטת הרמב"ם דכל דכבר מסר אסור לאבד משכחת לה דכבר מסר ושייך תקנת נגזל במסור ולפענ"ד נראה דהנה בים התלמוד הקשה ס"פ הכונס לשיטת הרי"ף דמיירי דהעדים מעידין שמסר אבל א"י כמה בזה אבע"א לן אי