דברי שאול - עדות ביוסף - א ע

חזקה ומה קושיא דלמא הכי מקשה הש"ס דלמה לי שני עדים אפי' קטן וגדול עמו סגי דהו"ל דבר גלוי ופרסום וצ"ע: שם שהמקום הוא בית הפרס עכ"מ מ"ש בשם הר"ן פי' הראב"ד בזה דאפי' על בית הפרס גופא נאמנים שנדוש לגמרי משום דב"ת הפרס אף שלא דדוש אינו רק מדרבנן ומה שנקרא בית הפרס היינו שהיא טומאה קלה כלומר כבר הוקלה טומאתו וצ"ע בנדה דף ד' דלטומאה קלה דרבנן קרי טומאת מדף והוא מלשון עלה נדף וכאן קראו בית הפרס וע"כ כפירוש הרמב"ם וצ"ע: פרק טו הלכה א כל עדות שתבא הנאה ממנה וכו'. מעשה בא לידי בשנת תרח"י עש"ק חיי באה אשה אחת שבעלה זה עשרה שנים ויותר שהלך נדוד למדינת אמעריקא והיא נשארה עגונה והנה בא איש אחד מפה שהיה שמה והביא גט עמו מהבעל וגוף הגט לא ראיתי אמנם הוא אינו רוצה ליתן עד שתתן לו מאה ר"כ עבור הגט הזה והיום ער"ח כסליו נתתי אל לבי כיון דהשליח צ"ל בפנ"כ בפנ"ח והאמינוהו כשנים לענין שאינו מזויף ולענין שהבעל עשאו שליח ואיך מותר להעיד ויש כאן שתי פסולים ובקטן נתחיל דיש חשש מטעם דנוטל שכר להעיד ואף דאינו מחוייב לטרוח וללכת לאמעריקא לקבל גט מ"מ אחר שכבר קיבל גט מחוייב להגיד בלי שכר וע' בחו"מ סי' ל"ד סח"י בהג"ה ובט"ז שם וציינתי על הגליון עיין מחנה אפרים הלכות שכירות פועלים סי' י"ז ועיין הגהת מלמ"ל סוף הלכות עדות הנדפס בטעות ושייך להלכות סנהדרין והארכתי בזה בכמה מקומות ואף דמבואר באהע"ז סי' ק"ל סכ"א בהג"ה דיש היתר לעדים החתומים על הגט משום דאסורין לישא האשה וא"כ ה"ה לשליח דאסור לישא האשה הלז. אמנם הא ליתא דדוקא שם דאף אם לא יחתמו אותן העדים היו עדים אחרים שחתמו וא"כ הפסידו לעצמן ולכך מותרין ליקח שכר אבל כאן האשה היא עגונה ובחזקת א"א קיימא וא"כ מה מפסיד השליח בזה הא בלא"ה לא יוכל לשאנה וכעין זה מבואר בשו"ת נוב"י מהד"ק חאהע"ז סי' כ"ט וסי' למ"ד יעו"ש באורך. אמנם מלבד כל אלה יש כאן פסול תורה דהרי נוגע הוא ופסול מה"ת שהרי זה ודאי שאשה לא תתן לו מעות עד שיעיד שבפנ"כ ונחתם והוא גט כשר שעל חספא בעלמא לא תתן לו וא"כ אין לך נוגע גדול מזה וכבר האריך כעין זה בשו"ת משאת בנימין סי' צ"ח והנוב"י שם ובסי' כ"ז ומה שחידש שם לא שייך כאן וכמדומה שבספר ב"ש אחרון לש"ב הגאון מוהר"ש מפוזנא יש בזה הענין תשובה מגדולי האחרונים ואינו תחת ידי והנה מצד נוגע נלפענ"ד דכאן כשר שהרי בעדות אשה האמינו וכל הפסולים כשרים חוץ מרשע דאורייתא וא"כ נוגע ג"כ כשר וכ"כ הנוב"י סי' כ"ז וסי' כ"ט ולמ"ד שם בזה וה"ה לענין גט דג"כ כשר ע"א ואפילו אשה והיא עצמה שהביאה גיטה נאמנת ואין לך נוגע גדול מזה וא"ל דש"ה דהוה מלתא דעל"ג משא"כ כאן דז"א דכאן בודאי על"ג דנכתב לאמעריקא והבעל יגיד שלא גירש ולא שלחו וא"כ כשר ולא שייך נוגע. אמנם מטעם נוטל שכר להעיד דאינו רק פסול דרבנן בזה נלפענ"ד ג"כ כיון דבאמת טרח שם עד שהביא הגט עד הנה וגם טרח עד שבא להבעל ודיבר על לבו שיתן גט א"כ בודאי שמותר לקבל שכר עבור טרחתו וגם אם האשה בעצמה היתה טורחת עד שבאתה לשם היה עולה הוצאתה יותר הרבה וגם אי אפשר בשום אופן שתגיע לשם אשה לבדה לארץ מרחק בימים ונהרות מקום סכנה וגם היא ענייה וע"כ נראה ברור דכשר הגט ודו"ק. והנה מצאתי בשו"ת מהריב"ל ח"א כלל ג' דף כ"ג דפוס אמשטרדם שכתב דכל שהוא נוגע פסול לעדות אשה ובמחכת"ה לא כן אבי דכל הפסולים כשרים חוץ הפסולים בעבירה וכאן אינו פסול בעבירה והרי גם בשליחות הגט כשרים כל הפסולים רק פסול בעבירה של תורה הוא דפסולים וכמ"ש באהע"ז סי' קמ"א סל"ו וא"כ לא הוה נוגע והנת הקצה"ח סי' ל"ז ס"ק ה' האריך לחלק דנוגע דפסול מן התורה אינו רק במעיד לעצמו בזה פסול מן התורה אבל מי שמעיד לאחרים רק שמגיע לו הנאה זה אינו פסול רק מדרבנן דהוה כנוטל שכר להעיד ע"ש ויפה דיבר בזה. וראיתי בשב שמעתא שמעתא ו' פ"ו שהאריך ג"כ בזה וכתב דנוגע כשר לעדות כל שאינו מעיד לעצמו אמנם חידש שם דבעדות אשה פסול להעיד ומטעם דהרי באומרת התירוני לנשא ותנו לי כתובתי אף לינשא אין מתירין אותה ואף אם יש לה ע"א כל שתובעת כתובה אין מתירין אותה וכמבואר בסי' י"ז סי"ג והב"ש ס"ק קל"ב דחיישי' שמא מחמת חימוד ממון לא דיוקא וה"ה כאן כל שיש חשש חימוד ממון י"ל דא"נ הע"א ע"ש ולפענ"ד במחכת"ה לא דק בזה דשם אין החשש שמא מחמת חימוד ממון לא תדייק שפיר ותנשא בזה ורק שמא אינה רוצית להנשא וכן מצאתי בהדיא בש"ע שם ואני אמרתי זאת מסברא דנפשאי וא"כ זה דוקא שם שתובעת הכתובה אבל כאן שמעיד לאשה בשכר והיא אינה תובעת הכתובה שוב לא שייך לומר שיעיד שקר בשביל חימוד ממון דהרי האמינו רבנן לע"א כשנים בעדות אשה ול"ח למשקר ומה גם לפמ"ש הט"ז בטעם דחייש הרמב"ם לשמא שכרתו דהיינו משום דדיבור מקרי ואמר והוא אינו