דברי שאול - עדות ביוסף - א ו

אדם מעולם לשיטת החולקים על הרמב"ם דל"מ רק שבע חקירות והכחשה בגוף לא מקרי חקירה א"כ אדטרחי בגמרא למצוא שאלות אטריפה הוה או שלם הוה דהא באמת תימה דהא אזלינן בתר רוב ואינן לא חקירות ולא בדיקות ועיין בתוס' שנדחקו שם וגם הקשו בע"ז ושבת מא"ל טפי הי' להם לומר ששואלין אותו במה הרגו או בסייף או בארירן שבזה ג"כ אם היה שקר הי' מכחישין זא"ז ובשלמא לשיטת רבינו ניחא דכולם היו שואלים את זה והוא בכלל החקירות ולא היה רבותא דר"ט ור"ע אבל לשיטת החולקים עליו קשה ולדידהו צריך למדחק כיון שאמרו לא נהרג אדם מעולם משמע דלא משכחת כלל שיהרג ועל שאלות אלו יכול להיות שיתכוונו שניהם לדבר אחד וגם דהרי רשב"ג אמר אף הם מרבין שופכי דמים בישראל ופירש"י שלא ייראו מב"ד וא"כ ע"כ שהיו שואלין אותם בדבר שא"א לעדים לדעת דאל"כ ל"ש אף הם מרבים שופכי דמים דהא אם אמת יהי' הדבר שפיר יתייראו מב"ד דהא העדים יכוונו עדותם כמו שראו ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו בע"ז וחילול שבת מא"ל ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת יהיו יכולים לשאול אותם בחקירות באיזה מעשה רק דעל שפיכות דמים דאמר רשב"ג אף הם מרבין שופכי דמים אצרכי לאשכוחי דבר שא"א לעדים לדעת כלל אבל בע"ז ומחלל שבת שפיר סגי במה ששאלו היאך עשה המעשה ומה דאמרו בבועל את הערוה אם ראו כמכחול בשפופרת הוא ג"כ חקירה בגוף המעשה דהרי יש נ"מ לענין אם הוא חייב מיתה וכמש"ל. וזה דאמרו רבנן היכי דייני כשמאל וזה תימה דזה אינו ענין להמשנה ולפמ"ש אתי שפיר דהש"ס קמ"ל מה דהם חידשו להוסיף בחקירות כמכחול בשפופרת משום דמצד הדין היה סגי משיראה כדרך המנאפים והיה כבר שיעור חיוב המעשה והם הוסיפו לשאול בדבר שא"א לידע ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק. הנה הטור כתב בח"מ סי' ו' אע"פ שא"צ דרישה וחקירה אם הכחישו זא"ז בדו"ח עדותן בטילה וכו' כיצד א' אמר בניסן לוה הימנו והשני אמר לא כי אלא באייר או שאמר אחד במקום פלוני והשני אמר לא כי אלא במקום פלוני עדותן בטילה וכן אם אחד אמר חבית של יין הלוה לו ואחד אמר חבית של שמן עדותן בטילה והב"י הבין שס"ל כשיטת רש"י אבל לכאורה נרא' שס"ל כהרמב"ם שגם זה מעיקר החקירות וכ"כ הב"ח והמהר"י בירב ז"ל בתשובה הובא בכנה"ג בהגהת הטור אות ט' וכשאני לעצמי נלפענ"ד דברי הב"י נכונים דמלבד דמלשון הטור משמע דכלל אותם ביחד וסיים על החקירות עדותן בטילה ואח"כ וכן וכו' עדותן בטילה וגם לא סיים בזה שהרי הוכחשו בדרישה כמ"ש הרמב"ם בזה ע"כ דאין טעמא בשביל דהוה מכלל החקירות רק כמ"ש רש"י דאין כאן עדות שהכחישו זא"ז, אמנם בלא"ה לפמ"ש מהר"י אדרבי ז"ל בסי' א' דלכך דקדק הרמב"ם וכתב שהשני אומר של שמן היתה להורות דדוקא בעינן שיאמר היתה דמשמע דקאי דע"ז שהעד הראשון אמר של יין אומר זה של שמן היתה ולכך מקרי הכחשה בחקירות כמ"ש בחקירות הזמן והמקום לא כי ולפ"ז הטור שהשמיט זאת ולענין חקירות כתב לא כי ע"כ לא מטעם הכחשה אתי עלה אלא משום דאין כאן עדות ולכך שפיר כתב הב"י דצריך שבועה משום דכיון דאין כאן הכחשה צריך שבועה נגד העד. ובא וראה שהב"י נתכוין לזה שהרי כשהעתיק בש"ע בסעיף ב' לשון הרמב"ם העתיקו בשלימות ולא כתב שצריך שבועה וע' סמ"ע ס"ק ט' וע"כ משום דהרמב"ם חשבו מכלל החקירות ולכך הוי הכחשה כמו שנרא' מלשון היתה ולכך לא צריך שבועה ובאמת בש"ס ליתא תיבת היתה והרמב"ם הוסיף כאן מה שאין דרכו בכ"מ לשנות לשון הגמרא ומזה ראיה ברורה לדברי מהר"י אדרבי וכ"כ הט"ז בסי' ל' וראיתי בבעה"ת שער ס"ו ח"ב אות ה' בג"ת הביא דברי מהר"י אדרבי הנ"ל ודחה דבריו דא"כ גם בחקירות הזמן והמקום הי' לרבינו לכתוב לשון היתה ולמה כתב לשון ל"כ לפענ"ד דהרמב"ם דקדק בנועם לשונו ובצחות הגיונו כדרכו דהנה לפמ"ש בביאור כוונת הרמב"ם ההבדל לבין חקירת המקום והזמן לבין חקירה בגוף המעשה הוא שבעצם ואיכות החיוב זה הוי חקירה בגוף המעשה משא"כ בזמן ובמקום אינו באיכות המעש' והחיוב ומעתה המבין בלשון עבר ידע כי בזמן ובמקום שייך להכחיש בלשון ל"כ ולא לשון היתה שהרי בגוף המעשה אינם מחולקים איך היה רק על הזמן והמקום הם נחלקים מתי ואנה הי' אבל כשנחלקו באיכות המעש' והחיוב שייך לשון היתה שזה אומר כך הי' הויות המעש' וזה אומר כך הי' הויות המעשה וז"ב. גם קושייתו השניה יש ליישב ולא נפניתי כעת. והנה בהא דמבואר באהע"ז סי' י"ז סעיף ט' דעד אומר מת ועד אומר נהרג אף שמכחישין זא"ז הואיל ושניהם מודים שאינו קיים הרי זו תנשא והח"מ האריך בזה וכתב דלשיטת הרמב"ם דזה מכלל החקירות מהראוי שיהי' עדותן בטילה והב"ש כתב בס"ק כ"ה דכיון דכאן די בע"א והרי יש כאן עכ"פ ע"א שמת ול"ד לד"מ דבעי שנים והדבר תמוה דהא גם בד"מ לענין שבועה סגי בע"א ואפ"ה גם לענין שבועה פסולים ונשאלתי בזה מתלמידי ש"ב מוה' אברהם כי' והראיתי לו שכבר קדמו הגאון בנוב"י מהד"ק חלק אעה"ז סי' מ"ו מ"ז ולפענ"ד דהנה כבר נודע מ"ש הריב"ם בתוס' ב"ב דף ל"ד גבי נסכא דר"א דע"א הרי הוא כשנים כ"ז שלא מכחישו ע"ש והנני יוסיף דאף שמכחישו רק שאינו מכחישו מכל וכל התורה האמינה