דברי שאול - עדות ביוסף - א סח

שמקורו היא בירושלמי ר"ה פ"ג ה"א כלשון רבינו ממש ובחנם נדחק הלח"מ והכוונ' היא דכל דהעידו עדים אף שהוזמו כיון דהזמ' חידוש הוא והם קדשו כבר החדש והרי אתם אפי' מוטעים וא"כ שוב לא גרע מאם טעו הב"ד ואין לך טעות גדול מזה שבאמת הזמה חידוש היא ומה חזית דציית להני ובכה"ג ל"ש זאת ובאמת לדבריך לא היית צריך לכ"ז שהרי הרמב"ם כתב בהדי' שאפילו קדשו את החדש עפ"י עדים זוממין וע"כ כמ"ש ובזה כתבתי בתשוב' זה רבות בשנים ליישב מה דק"ל בספ"ק דר"ה דפסלו את בנו וקבלו אותו ואת עבדו וקשה הא הו"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול דהרי נצטרפו בשעת ראיה ובעת הגדה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת זה ודאי חידוש הוא דלמה יפסל כשיהי' אחד מהם קא"פ ועיין תומים סי' צ' וא"כ בקידוש החדש ודאי כשר ודו"ק. ומ"ש להסתפק באם עדים העידו שזה חייב לצאת ידי שמים והוזמו אם חייבים אי נימא כיון דחייב לצי"ש אי תפס לא מפקי' מיניה שוב חייבין דהתפיס' דבר קל וכמ"ש הכ"מ לענין הפיל שינו וסימא עינו יעו"ש וע"ז הבאת דברי הריטב"א שכתב בריש מכות גבי כופר כיון דאין ממשכנין אותן ל"ש הזמה והנה יש לחלק בניקל דשאני התם דאין ממשכנים משום דלכפר' אתי ולא משהו ליה א"כ לא רצו לחייב אותו כלל אבל לצי"ש אפשר דישלמו דלמא ירצה לצי"ש אבל העיקר כדבריך דכל דפטור בד"א ובדיני שמים ג"כ אינו חייב רק אם ירצה לצי"ש וא"כ שוב לא שייך כאשר זמם דהא לצי"ש הוא דחייב וע"כ ל"ש לחייב לעדים לצי"ש רק בממון שהגיעו כבר נזק אבל לא בזה שלא חסרו עדן ממון ואינו רק קנס והרי בעינן אשר ירשיעון אלקים והרי אינם חייבים רק לצי"ש והיה מודה בקנס דפטור ושאני מיפך והזמה דהוה ספיקא דדינא ואם נימא דחייב חייב מצד הדין הנה בגוף הדין צדקת אבל א"צ אריכות דברים והדבר פשוט דכל דלא רצו לחייבו רק לצי"ש לא מקרי כאשר זמם לעשות דמי יימר שישלם לצי"ש וא"כ לא חייבו אותו כלל וז"ב ופשוט. והנה בשנת תרי"ז שבת ויחי י"ד טבת הוגד לי בשם הרב הגאון המנוח מוה' הירץ ז"ל סאחסטוב ראב"ד פה"ק לבוב ת"ה שאמר במ"ש רשב"ם ב"ב דף ל"א ע"ב ד"ה רב חסדא אמר בהדי סהדי שקרי ל"ל ולא יעידו בשום עדות בעולם דאוקי ממונא אחזקתי' ולא הוציאנו מספק שמא העדים פסולים והקשה דדברי הרשב"ם סותרים דבתחל' כתב שלא יעידו בשום עדות בעולם ומשמע בין שמעידין להוציא ממון ובין שמעידין להחזיק ממון ואילו אח"כ כתב דאוקמא ממונא אחזק' ולא תוציאנו מספק ומשמע הא אם מעידים להחזיק ממון נאמנים ואמר הוא דהנה התומים הקשה דעדי שובר יהי' עדות שאילה"ז דהו"ל באשר עשה שכבר פטרו אמנם באמת ל"ק דאם נימא דלא יהיו נאמנים ויהיה הוא הולך ומשלם לחבירו שנית שוב ע"ז יהיו נאמנים שפרע שנית וע"ז יהי' כאשר זמם ולא כאשר עשה דהרי הם מעידים שחייב זה להחזיר ולפ"ז כאן דהם סהדי שקרי ולהוציא אין נאמנים שוב גם להחזיק פסולים דהו"ל כאשר עשה והתירוץ לא שייך כאן דע"ז לא יהיו נאמנים עכ"ד ודפח"ח אבל באמת אינו נכון דלשיטת הפוסקים דאמרי' עביד איניש לאחזוקי דיבוריה שוב יהי' פסולים לחזור ולהעיד וא"כ שוב הדרא קושיא דהו"ל כאשר עשה. אמנם דקדוקו על הרשב"ם הוא דקדוק עצום ובאמת שבתוס' ב"ק דף ע"ב מבואר בהדיא דלר"ח אינם נאמנים רק להוציא ולא להחזיק שלא כמשמעות הרשב"ם אמנם סברת הרשב"ם נראה דבר חדש דכמו דקי"ל דבר ולא חצי דבר והיינו שהעדים צריכין להגיד דבר שלם ולפ"ז נראה לפענ"ד דבשעת הגדת העדות בעינן שהי' ראוי להיות עדות למלוה ולהלוה לזה כמו לזה וכל שאינו ראוי להעיד רק להלוה דהיינו להחזיק ולא להוציא זה לא נקרא רק חצי דבר ואין תורת עדות עליהם ועוד דמה נעשה אם זה יתפוס מזה שוב לא יהיו נאמנים וכל כה"ג אין שם תורת עדות עליו ולשיטת התוס' ישנים בכריתות י"ב דצריך שיכוונו להעיד א"כ כל כה"ג שהם פסולים להגיד רק לטובת מי שהממון בידו א"כ לא יכלו לכוין בשעת מעשה להעיד דלמא יתפוס זה מזה ביני וביני ולא יוכל להגיד ובכה"ג שוב אין שם עד עליו ובלא"ה לפמ"ש בגיטין דף ס"ז דבורא מקרי ואמרי מעשה לא עבדי וכתבו בתוס' דדיבור שנגמר על ידו מעשה ג"כ חשוב מעשה ולפ"ז בשלמא כל עדי שובר מקרי מעשה דאף שזה יתפוס ממנו יצטרך להחזיר אבל כאן דאם יתפוס יהי' נאמן שוב לא מקרי מעשה רק דיבור בעלמא ואינו בגדר עד כלל כנלפענ"ד: (השמטה מפי"ב הלכה ב') ל' הלוה בריבית עש"ך סי' ל"ד ס"ק כ"ח מ"ש דהרמב"ם ג"כ מסכים להמרדכי והשיג שם על הריב"ש וכ"כ בזה בכמה תשובות וכעת ער"ח כסלו תרח"י אמרתי לרשום מה שצל"ע על הש"ך במ"ש דל"ש פ"ד כל שהוא נוגע בעדות דחיישי' דלמא בשביל עצמו הוא מעיד ע"ש ולא זכיתי להבין דכל דאנו אומרים פלגינן דיבורא והיינו דעל עצמו אינו נאמן שלוה לו בריבית רק שאוזיף בריבית לבד אבל לא לו א"כ מה טובה יוכל להגיעו בזה ושוב אינו נוגע ואף אם נדחוק דסוף סוף הוא חשוב שיאמינו לו שהלו' בריבית ויחזירו לו וטעה בדין סוף סוף כל שלא תבע לו הריבית א"צ להחזיר כמ"ש