דברי שאול - עדות ביוסף - א סז

שם הלכה ה' עידי קינוי וסתיר' שהוזמו לוקין הכ"מ לא ציין מקורו ויגעתי ומצאתי מקורו בירושלמי פ"ק דסוטה הלכה א' ח"ל עדי קינוי נמצאו זוממין לוקין עדי סתיר' שנמצאו זוממין אתה אמרת לוקין מהו שישלמו לא מכחן היא מפסדת כתובת' או ייבא כיי, דמר ר"ב בשם ר"י שם שמואל אין למדין דבר מדבר בעדים זוממין ואף כאן כן ועיין במה"פ שם שרמז ג"כ שמזה הוציא רבינו דינו אבל גוף דברי הירושלמי תמוה דהיאך אמר דלוקין וגם משלמין והא כדי רשעתו כתיב ולפענ"ד כוונת הירושלמי דהנה במכות דף ד' נחלקו ר"מ ורבנן במעידין איש פלוני שחייב לחבירו מאתים והוזמו שר"מ מחייב שתים דהיינו לוקין ומשלמין שלא השם המביאו לידי מכות מחייבו בתשלומין ורבנן ס"ל שמשלמין ואינן לוקין שכל המשלם אינו לוקה ואנן קי"ל כרבנן דר"מ והנה כאן מבעי' לי' אליבא דרבנן דקי"ל כוותיה ואף דס"ל דמשלמין ואין לוקין היינו כשהעידו על ממון והפסידו בבירור ממון אבל כאן באמת ראוי שילקו וישלמו והטעם דבאמת אינו מן השם הזה והמלקות היא מלא תענה והממון הוא בשביל שרצו להפסיד' כתובת' ואף שכל המשלם אינו לוקה היינו כשחייבו ממון בבירור שבפירוש רבתה תורה עדים זוממין לתשלומין אבל כאן אינם מחייבין עדיין בבירור עד שיבא עד טומאה וא"כ הרי לא הפסידו עדיין בבירור וא"כ הרי באמת מלקות חמור מתשלומין ועכ"פ אינו בדין שידחו המלקות שהן בבירור מהממון שמשלמין שאינו רק גרמא בעלמ' וכיון שע"כ לוקין שוב מהראוי שישלמו ג"כ דהא אינו מן השם כדאמר ר"מ וכדי רשעתו ל"ש שהרי הממון אינו עדיין רשעתו בבירור והמלקות הן בודאי רשעתו ויתכן יותר לפמ"ש הפ"י בב"מ דף ס"ב דלכך רבתה תור' עדים זוממין לשלם משום דכל שהוא ענין הפסד ממון חסה תור' על ממונו של זה וכעין מ"ש התוס' בכתובות דף ל"ב ולפ"ז כאן שאין ההפסד עדן ברור בודאי המלקות חמירי וע"כ לוקין וא"כ שוב יכולין לשלם וע"ז אמר או דלמא אין למדין דבר מדבר בעדים זוממין והיינו כיון שעיקר החיוב אינו ברור שוב אין מהראוי שישלמו דהא עדים זוממין חידוש הוא ומה חזית וא"כ פשיט' דכל שלוקין בודאי אינן משלמין ואפילו ר"מ מודה בזה שאינו חיוב גמור דודאי לא שייך הזמה בזה ואינן חייבין ממון כנלפענ"ד ברור אבל בבא ע"א שזינת' ודאי משלמין ולא לוקין ומיירי שבאו בב"א עדי קינוי וסתיר' ועד הטומא' וידעו בבירור שע"י עדותם תפסיד הכתוב' וז"ב איברא דלכאור' צ"ב דהא הו"ל כאשר עשה לענין הכתוב' דתיכף שהעידו הו"ל כאשר עשה דמפסדת כתובת' תיכף והו"ל כעדי שובר. אמנם ז"א דמלבד מ"ש לעיל חלוקים הרבה בענין כאשר עשה ועפ"י אותן חלוקים יש ליישב כאן ג"כ אבל בלא"ה לק"מ כיון דעפ"י עדותן בלבד הפסדת כתובה אינו ברור ועדן צריך לעד הטומא' פשיט' דלא יצא מכאשר זמם דעכ"פ לא נגמר הדבר וז"ב ומה שנדפס כאן ברמב"ם דאם נמצא אותו עד זומם משלם כתובת' לפענ"ד יפה עשו שנרשם בשני חצאי לבנה דהא בע"ז ל"ש תורת הזמה כמ"ש הרמב"ן במלחמות בסנהדרין בסוגי' דעדי גניבה ועדי מכירה בנפש ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב ובקצה"ח סי' ל"ח וא"כ יפה עשו שנמחק אמנם אי קשיא הא קשיא אמאי בבא עד טומאה עם עדי קינוי וסתיר' משלמין והא הוה חצי דבר וצ"ל כיון דעכ"פ נאמנים לענין השתיה דשותית על פיה לא מקרי חצי דבר ולכל השיטות לא שייך חצי דבר בזה: והנה ביום ד' פקודי כ"ח אדר ראשון תרט"ז הגיעני מכתב מש"ב נד"ז הרב החריף מוה' אברהם נ"י ראטענבערג וכתב לי טעם על מה שלא שייך דין הזמה בעדות החדש משום דהוה כאשר עשה דהא אתם אפי' מזידין ואפילו מוטעין וא"כ תיכף שהעידו הוה כבר נעשה המעש' ואף ששיטת הרמב"ם דאף כאשר עשה חייב במלקות וממון ע"ז חילק דדוק' במקום שהועיל עדותם לאיזה דבר כמו אם הרג בשוגג הי' חייב גלות וע"י עדותם נפטר מהגלות שייך כאשר עשה דעדותם הועיל לזה אבל במלקות לא שייך כאשר עשה דמה הועילו בעדותם דבלא עדותם ג"כ פטור המכה חבירו אבל כאן דהועילו בעדותם למנות על ידם החדש אין לך כאשר עשה גדול מזה עכ"ד והנה אשאלך והודיעני לפי הבנתך מה שייך בזה כאשר זמם בעדות החדש למי הפסידו ומה עשו בזה ומה נעשה להם ואם תרצה לומר דיהי' כדין ב"ג וב"ח דילקו מוהיה אם בן הנה שוב מה שייך כאשר זמם הא לא הוה מתורת כאשר זמם בב"ג וב"ח כמ"ש התוס' ריש מכות בזה בד"ה מעידין וגם תמהני למה לא יהי' שייך כאשר זמם ולא כאשר עשה הא אף אם העידו כל שלא אמרו ב"ד מקודש לא נתקדש החדש וב"ד הוא דמקדשין להחדש כמ"ש הרמב"ם פ"ב מקה"ח ה"ח שאין הראיה מקדש אלא הב"ד שאמרו מקודש הם שקובעים וא"כ הוה כאשר זמם ולא כאשר עשה וגם תמהני ניהי דהוה כאשר עשה אבל מ"מ מהראוי שתתבטל העדות והרמב"ם כתב בפ"ב מקידוש החדש ה"ב ד"ת שאין מדקדקין בעדות החדש שאפילו קדשו את החדש עפ"י עדים ונמצאו זוממין בעדות זו הרי"ז מקודש וא"כ על זה לא שייך כל דבריך דניהו דאינו בגדר הזמה והוה כאשר עשה היינו לענין הדין תשלומי' או חיוב כאשר זמם אבל שלא יפסול העדות בודאי לא שייך בזה ועיקר הטעם היא כמ"ש בגליון הרמב"ם שלי