דברי שאול - עדות ביוסף - א סו

ברי היזיקא דדלמא לא יתנו לו כלל וא"כ מכ"ש הכא דאין החיוב לתת לו רק אם יתפוס לא מפקינן מיני' וא"כ עכ"פ לא ברי היזיקא ולמה יתחייבו לשלם. אמנם נראה דבאמת כל הטעם דאינן חייבין לשלם כל שאינו ברי היזיקא הוא משום דבאמת התורה חייבה כאשר זמם להפסיד לחבירו וא"כ כל דבאמת הם באו לעשותו ב"ג וב"ח וא"כ יכלו לומר לפסלו מעבודה באנו וכעין דאמרו מתוך שיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו והיינו מטעם דהתורה חייבה כאשר זמם והרי יכלו לומר דלא זממו ע"ז כלל כמ"ש התומים סי' ל"ח וה"ה בזה הא באמת יכלו לומר דלא באו להפסידו מ"כ ואף שכתבו התוס' בסנהדרין דף ט' דכל שתלוי זה בזה ל"ש זאת זהו דוקא כשהחיוב ברור אבל כאן שאין החיוב ברור ודלמא לא יתנו לו א"כ שוב יכלו לומר דלא זממו לחייב זאת וז"ב. ולפ"ז כאן דע"כ באו להפסידו דמי עינו דאל"כ לאיזה צורך הגידו זאת דלהוציאו לחירות די בהפיל שינו לבד ומדהעידו על עין ושן ע"כ דרצו להפסידו דמי עינו אם יתפוס ושוב שייך כאשר זמם וז"ב. שוב מצאתי בשיטה מקובצת בב"ק בסוגיא דמיפך שבועה והזמה שכ' בסוף הסוגי' וז"ל מתוך הסוגיא אנו למדין שכל שהעידו בדבר שאינו גובה על פיהם אלא שאם תפס אין מוציאין מידו הרי הוא נדון בדין עדים זוממין כאילו העידו על דבר שגובה מהם עכ"ל. והנה מבואר דברי רבינו וכמ"ש הכ"מ והלח"מ והנה המלמ"ל הקשה למה ישלמו דמי העבד לרבו והא כל שנגמר דינו של עבד הרי הוא תפוס בעצמו והו"ל כאשר עשה ולכאורה לק"מ דהא עדן מחוסר גט שחרור והו"ל כאשר זמם. אמנם נראה דהרי המלמ"ל כתב דמה דמשלמין דמי העבד לרבו אף דצריך גט שחרור משום דזה דוקא להתירו בבת ישראל אבל הפקעת שעבוד של הרב סר מעליו וא"י לשעבדו עוד והו"ל כתפוס בעצמו א"כ שוב הו"ל כאשר עשה דלענין מה שהפסידו לרבו הרי לא נשאר כלום והו"ל כאשר עשה אמכם י"ל דלא אמרי' דאף דמחוסר גט שחרור מ"מ נפקע שעבודו של האדון דוקא באם באמת אינו מחוסר רק גט שחרור אבל כאן הרי האדון ידע באמת שלא הפילו שינו ועינו וא"כ ידע היטב שיבאו עדים ויזימו שוב לא הוה גמר בדעתו כלל לתת לו גט שחרור ועדיין הוא עבדו ולא מקרי כאשר עשה כלל דלא עשו כלום דזה יודע האמת ששקר הם דוברים ויבאו עדים ויזימום ול"ד לכל שאר כאשר עשה אף שזה יודע שהם מעידין שקר דמלבד די"ל דכאשר עשה דשם הוא באופן שזה לא ידע אם החזיק זה בשדה או לא אלא אף נימא דזה ידע מ"מ שם אינו מחוסר שום דבר אבל כאן כל דמחוסר גט שחרור וזה יודע שבודאי שקר דוברים שוב בודאי יעשה כל התאמצות ולא יתן גט שחרור והרי הוא מחוסר גמור ובודאי לא מקרי רק כאשר זמם ולא כאשר עשה אמנם אי קשי' הא קשיא בהא דמוקי אביי באפכינהו ואזמינהו בזה יקשה דהו"ל כאשר עשה דהא בזה גם הרב ידע שהעבד יצא לחירות וא"צ רק גט שחרור ושוב הופקע שעבודו והו"ל כאשר עשה לענין שעבודו של רב ומחוורתא כמ"ש למעלה כ"פ דכל שיש תועלת בעדותן של האחרונים והתורה האמינם שוב לא שייך כאשר עשה דהא ע"כ האחרונים נאמנים וא"כ לא שייך כאשר עשה דעיקר הטעם משום דהוה חידוש ומה חזית וכל שיש תועלת בעדותן והרי אלו נאמנים אף כאשר עשה מתחייב דהרי עונשין מה"ד והנה בקושית מהריב"ל דהוה הכחשה עם הזמה ביחד עיין בלח"מ פח"י לעיל מ"ש בזה וכ"כ לעיל הרבה בזה וכעת נראה דהנה על קושית הגאון מוהרח"י ז"ל מפלוני רבעני וכן על מה שהקשו דהיאך שליח נעשה עד והא הוה הכחשה והזמה ביחד לפענ"ד נראה כעת דבר חדש דע"כ לא אמרי' דכל שיש הכחשה בצירוף הזמה לא מועיל רק כל שאפשר לאשכוחי הזמה בלי הכחשה ע"ד שצייר רבינו לעיל פח"י שם דאטו לא משכחת לה הזמה בלבד שיאמרו לעדים עמנו הייתם אבל לא ידענו מהמלוה והלוה או מהרוצח והנרצח וכל שהוסיפו גם בעושי דבר אינם נאמנים אבל שם דא"א לאשכוחי שיהיה הזמה בלתי הכחש' והרי התורה אמרה שעל הזמה נאמנים והרי הם מזימין רק שעי"ז שוב לא משכחת לה הזמה שיהיה בלי הכחש' ג"כ בזה שפיר נאמנים ח"ב כשמש איברא דלפ"ז באפכינהו ואזמינהו דמשכחת לה הזמה בלי הכחשה שוב הו"ל הכחש' והזמה ביחד ולא מהני וע"כ צ"ל כתירוצו של הלח"מ דכל דהם בימים חלוקים ל"ש הכחשה והזמה והנני יוסיף דהרי הכחש' תחלת הזמה היא אלא שלא נגמר' א"כ לא גרע מה שהזימו והכחישו ביחד מאילו הכחישו מתחל' עדים אחרים ואח"כ הוזמו דמועיל ומכ"ש בזה ואף דאביי דמוקי באפכינהו ואזמינהו והוא ס"ל דהכחש' לאו תחלת הזמה היא מ"מ לפמ"ש הלח"מ פח"י שם אביי לשיטתו ס"ל דהכחש' והזמה ביחד ג"כ מועיל מיהו ז"א כמ"ש למעל' דא"כ אנן דקיי"ל כאביי ולמפרע הוא נפסל וא"כ לא משכחת לה לדינו של רבינו וגם גוף הסברא דלא גרע מהכחש' ואח"כ הזמה לא דמי דשאני הכחש' מעדים אחרים שאותן עדים שהזימו לא נפסלו ואף לא ספק פסול עליהם אבל כאן כל שהכחישו והרי לענין הכחש' התורה האמינה לראשונים כמו לאחרונים וא"כ שוב הו"ל ספק פסול ולא נאמנים גם לענין הזמה וכ"כ בנתיבות סי' ל"ח וכל אחרונים וע"כ חלוקו של הלח"מ לא תלוי בזה רק כיון דההזמה היא לבד ובימים מחולקים א"כ בזה שהזימו לא נצטרף הכחש' ולכך נאמנים ודו"ק היטב: