דברי שאול - עדות ביוסף - א סה

התורה האמינה לאחרונים והראשונים יוצאין להרג ואיך שייך לומר מה חזית דהרי ראינו שהתורה סמכה עליהם לענין מיתה וא"כ שוב גם לענין ממון מועיל עדותן ובזה מיושב היטב קושית הקצה"ח הנ"ל דשם אי נימא דישלם ולא ילקה שוב יהיה כאשר עשה ובזה לא נאמין לעדים האחרונים בשום דבר אמנם הרמב"ם לשיטתו דס"ל דבממון אפילו כאשר עשה ג"כ חייב שוב יקשה אמנם בגוף קושית הקצה"ח לק"מ לפענ"ד דע"כ לא אמרינן דריבתה התורה עדים זוממין לתשלומין רק מה דחייב מקרא דכאשר זמם וכדכתיב ועשיתם לו כאשר זמם יד ביד אבל כאן דאינם משלמין מכאשר זמם דהא כופר רצו לחייב ואינם משלמין כופר והמלקות בא מכח והצדיקו את הצדיק ובזה גילתה התורה בפירוש מלקות כדכתיב והיה אם בן הכות הרשע וכמו בבן גרושה א"כ א"א לחייבן ממון מכח כאשר זמם דהא כאן לא שייך כאשר זמם דהרי זמם לחייב כופר ג"כ ואפ"ה אינו משלם וז"ב ובתשובה הארכתי ואכ"מ: שם הלכה י' הרי אלו נחנקין ולא נשרפין התוס' ריש מכות נסתפקו אם הבועל אינו בר עונשין אם נתחייבו העדים מיתה ומצאתי בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' קי"ג שכתב ג"כ כן אבל הריטב"א בחידושיו למכות הביא שני דיעות בזה: פרק כא הלכה א' עדים שהעידו שפלוני גירש את אשתו וכו' התוס' הקשו דלחייבו שאר כסות ולפענ"ד נראה מכאן ראיה דבממון בעינן כאשר זמם ולא כאשר עשה וא"כ כאן הוי כאשר עשה דתיכף כשאומרי' שגירש נפטר משאר וכסות. אמנם לפמ"ש למעל' דכל שהעידו עדות אחד ובאחד הוי כאשר זמם ובאחד כאשר עשה וא"כ כיון דלענין עדות דהוה כאשר זמם התור' האמינ' לאחרוני' שוב גם לענין כאשר עשה נאמנים ולא שייך כאן דאין לך בו אלא חידושו דמה חזית דציית להני דהא לענין כאשר זמם התור' ציית' להני וא"כ נאמנים ולפ"ז כאן לענין הכתוב' דע"כ נאמנים המזימים דהתור' האמינ' אותם שוב נאמנים גם לענין שאר וכסות ושפיר הקשו התוס' ודו"ק כי זה כלל חדש בענין כאשר זמם ולא כאשר עשה: שם הלכה ג' ומשלמין דמי השור בלבד והנה הקשה תלמידי ש"ב מוהר"א נ"י למה יתחייבו לשלם הא הריטב"א במכות דף ב' כתב דלהכי אינם משלמין את הכופר משום דכיון דאין ממשכנין על הכופר לא ברי היזיק' וא"כ גם כאן לא ברי היזיק' דהא הי' יכול לערוקי לאגמא וכדאמרו בב"ק דף מ' לענין שואל והשבתי דזה אינו דבאמת התוס' נתקשו שם דמה סברא היא זו שהי' עושה שלא כדין וכתבו שמתוך כך הי' מתפשר עמו וגם ע"ז צווח היש"ש בב"ק דמה סברא היא זו דהי' מטעהו כדי להתפשר עמו וגם בתה"ד האריך דאסור לבקש צדדים וכן פסק בש"ע סי' י"ב סעיף ו' ועיין בתומים שם ס"ק ה' עכ"פ לבל הפירושי' בעדים זוממים בודאי חייבין דמה טענה היא זו שהי' עושה שלא כדין למה לו לעשות שלא כדין ומ"ש הריטב"א לענין כופרא כפרה אינו בשביל דלא ברי היזיק' רק דתורת הזמה לא שייך אם אינם חייבים לשלם אם לא ירצו וכיון דאין ממשכנים ל"ש הזמה דהא לא חייבו אותו לשלם בע"כ איברא דלפמ"ש הריטב"א ריש מכות גבי בן גרושה ובן חלוצה דלא חייבים לשלם מתנות כהונה שהפסידו לו דלא ברי היזיקא דמי יימר דיהבי ליה מתנות כהונה וא"כ עכ"פ לאיברי היזיק' אבל ל"ד דשם אין ההיזק ברור אבל כאן ההיזק ברור רק הוא הי' יכול לעשות שלא כדין אמנם לפמ"ש בכוונת הריטב"א לענין כופר דכל שאינם מחייבים בע"כ לא שייך הזמה יש ליישב קושית התוס' לענין שאר וכסות שהקשו שיהיו חייבים לשלם לאשה משום דאינו בגדר הזמה דהא לא פטרו אותו שבלא זה ג"כ הי' יכול לומר צאי מעשה ידיך למזונותיך ולזה העירני תלמידי ש"ב מוהר"א נ"י והנה הקשה ש"ב תלמידי הנ"ל דכיון דתם אינו משתלם אלא מגופו וא"כ אם נימא דבממון בעינן ג"כ כאשר זמם ולא כאשר עשה שוב הו"ל כאן באשר עשה דהא תיכף כשגמרו את הדין שייך השור לניזק דאינו משתלם אלא מגופו ולכאור' יפה תמה והשבתי דהדבר תלוי במחלוקת ר"ע ור"י אי שותפי נינהו או בע"ח נינהו דר"ע ס"ל הוחלט השור ולפ"ז לפי מה דקי"ל כר"ע הוו שותפי ועל הרמב"ם ל"ק דס"ל דבממון ומלקות חייב גם כאשר עשה. אמנם על הבריית' שהוצי' ממנה רבינו קשה לשיטת הפוסקי' דס"ל דבעי' כאשר זמם ואף דהכ"מ לא הערה מקורו אבל לא עינה רבינו מלבו ולפענ"ד מקור מקומו במס' ב"ק דף כ"ד והובא ברבינו ה"ח ע"ש דעכ"פ הח"נ חייבים ודוחק לומר דאתי בר"י אמנם י"ל כיון דהי' יכול לערוקי לאגמא ואז לא היי יכול להשתלם מגופו לא הוי רק כאשר זמם דהא מחוסר גוביינא ודו"ק: שם הלכה ד העידו על פלוני וכו' עיין השגת הראב"ד שתמה דהא אין האדון משלם אלא אם תפס העבד וא"כ העדים שהוזמו למה משלמין וכתב הכ"מ שמ"מ משלמין שהם הפסידוהו שאף אם היה תפס היה צריך להחזיר ועיין לח"מ ומגדל עת ואני תמה דהרי כתב הריטב"א ריש מכות דהא דא"ח בב"ג וב"ח לשלם מ"כ שהפסידו לו וכתב דאינו