דברי שאול - עדות ביוסף - א סג

או שטעה שלא גידף לד' כלל והנה דברי הראב"ד אלה שכתב דא"כ מגדף לדעת חכמים יהיה צריך התראה נעלמו מהכ"מ פ"ב מעכו"ם ה"ט שכתב בפשיטות שם דמדברי רבינו כאן משמע דמגדף א"צ התראה ולא הזכיר מדברי הראב"ד אלו שתמה עליו דזה א"א ואם היה רבינו סובר דל"צ התראה היה לו לבאר בהדיא כמו שביאר בפ"ה ה"ג לענין מסית וגם הא מבואר בכריתות ופסחים דמגדף חייב כרת ופירש"י בפרשת אמור כשאין עדים והתראה משמע דבעי התראה ומ"ש הכ"מ דצ"ע מה שאמרו בסנהדרין דף ע"ט דמגדף הוראת שעה היתה הנה לפמ"ש רש"י שם אין משם ראיה אמנם באמת דברי רש"י דחוקים דהא שפיר יליף מדחבשו אותו והיינו דראו דקטל איש אף שלא נודע שחייב מיתה וה"ה בכ"מ דלא נודע דחייב מיתה יש לחבוש אמנם י"ל דאם נימא דבעי התראה א"כ בודאי לא יתחייב מיתה דהא לא אתרו בו וא"כ למה חבשו אותו וע"כ דהוראת שעה היתה ובזה יש ליישב קושית המהרש"א דהיאך יליף ר"נ ממקושש הא לר"י דס"ל דבעינן שיתרה באיזה מיתה יתחייב א"כ גם מקושש הוראת שעה היתה כדאמרו בדף פ' וגם רבנן אמאי רא דחו כדדחו במגדף ולפמ"ש אתי שפיר דשם כיון דבאמת בר קטלא הוא רק שלא התרו בו לאותו דבר שפיר מצי לחבוש אותו דעכ"פ מצד הסברא ודאי חייב אף דלא נודע באיזה מיתה כדקיי"ל באמת כן א"כ למה לי למתלי בהוראת שעה מוטב יותר לומר דכדין עשו שחבשוהו אבל מגדף דלא התרו בו כלל ומצד הסברא היה פטור דשמא היה שוגג ע"כ מה דחבשוהו הוראת שעה היתה ודו"ק. ובזה יש לפרש מקראי קודש פ' אמור דבר אל בני ישראל הוצא את המקלל וגו' ואל בנ"י תדבר איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו ונוקב שם ד' וגו' רגום ירגמו אותו. ולכאורה קשה למה חילקן הכתוב ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת זה המגדף לא התרו בו כלל שלא ידעו כלל אם הוא חייב מיתה כדאמרו בסנהדרין שם וא"כ רק הוראת שעה היתה לרגום אותו ולכך חילקם הכתוב דאותו המקלל צוה הקב"ה לרגום אותו משום הוראת שעה אבל אל בני ישראל תדבר איש איש כי יקלל ונשא חטאו והיינו בלא התראה כמ"ש רש"י דלדורות בעי התראה ובזה י"ל מ"ש ובני ישראל עשו כאשר צוה ד' והקשו רש"י והרמב"ן הא כבר כתיב ויוציאו את המקלל וירגמו אותו ולפמ"ש א"ש דהכתוב בא להורות מה שרגמו אותו בלא התראה היה כאשר צוה ד' היינו הוראת שעה אחרי שנים רבות מצאתי בשו"ת רדב"ז ח"ה סי' שני אלפים רי"א שכתב ג"כ דמגדף צריך התראה וגם הוא לא הרגיש בדברי הראב"ד אלו: שם חלכה ה' כולן הן נהרגין מ"פ אלו השנים כן פירשו הרי"ף ורש"י שיטה זר ואף דבתוספתא מפרש כפי' הי"מ שהביא הרי"ף והוא מקורו של רבינו בהלכה ו' כאן אבל הפירוש משנתינו והסוגיא הוא כפירוש הרי"ף ועיין בכ"מ בהלכה ו' שלא העיר כלל מפירוש הי"מ והתוספתא ובתוספתא פ"ק דמכות מבואר להדיא כלשון רבינו והנה בגוף דברי הרי"ף עיין מהרש"ל ומהרש"א וברז"ה ורמב"ן מבואר הדברים ע"ש אמנם לפענ"ד היה מקום לומר בטעמו של ר"י דס"ל דאיסטטית היא זו ומ"ט יש בדבר וגם מה פריך הש"ס אם אסטטית היא זו אפילו כת ראשונה נמי ואמאי לא יהרגו כת ראשונה הא אי לא אתזמא כת ראשונה היה הנדון נהרג ע"פ וכמה נדחקו הקדמונים ע"ז ולפענ"ד עפמ"ש הר"ן בטעם דהמזימים נאמנים אף דתרי ותרי נינהו והוה חידוש משום דהדבר זר מאד שיבאו עדים ויאמרו עמנו הייתם והרי יבאו כל אנשי המקום ויעידו שאמת הדבר שהי' הראשונים באותו מקום שהעידו וע"כ שאמת הדבר ולפ"ז כיון שכת המזימ' לרבנן יכולה להזים כל העדים א"כ לכאורה אין מקום להאמין להמזימים דהא יכלו להזים כל העדים ויאמרו לכלם עמנו הייתם אך באמת זה דבר זר שיאמרו לכל העדים עמנו הייתם וזה העזה גדולה ומתייראים אולי יבאו רבים ויצטרכו להזים כלם בשקר ולפ"ז כל שבאמת קרה כן שהוזמו כולם שוב מהראוי שלא להאמינו כלל וכמ"ש רש"י אסטטית הכת הזאת עדות סרה וסטית הוא כך נתנה עצה ביניהם להזים את כל הבא להעיד עליו וע"ז פריך הש"ך אי אסטטנית היא זו אפי' כת ראשונה נמי דשוב אין מהראוי להאמין להמזמים כלל דהוי תרי ותרי איברא דלפ"ז יקשה איך ס"ד דר"י כרבנן הא מצי לסבור אפילו כר"י והתם שאני גבי זוממין דמה חזית אמנם באמת לפי מה דמבואר במשנה דר"י ס"ל הכת ראשונה נהרג א"כ א"א לפרש כפירש"י וכמ"ש בפירושו דא"כ כת ראשונה נמי לא תהרג וע"כ פירשו כפירוש הרי"ף ולא ס"ל סברת הר"ן הנ"ל ושפיר לא מצי אתי ר"י כר"י וע"ז מסיק הש"ס דר"י אמר אפי' כר"י ור"י באמת ס"ל דאפי' כת ראשונה לא תהרג וס"ל לר"י דאטו כ"ע גבי הני הוו קיימי והיינו כמ"ש דע"כ נטלו עצה להזים את כל העדים ושוב הוי תרי ותרי. ובזה מיושב מה שהקשו בשו"ת כנ"י מה שהביאו התוס' בשם רב אלפס פירוש אסטטית דמה נ"מ בין ב' פירושים לפירוש רש"י ופירוש ר"א וגם למה לא ציינו במתני' ע"ש בסי' ק"ג שהאריך בחריפות ולפמ"ש א"ש ואין להאריך והמשכיל יבין וע' בערוך ערך איסטטית: שם הלכה ז עדים שהעידו על איש שהוא טריפה עיין לח"מ מה שדקדק מדברי רבינו