דברי שאול - עדות ביוסף - א סא

כיון דהם לא אמרו רק עמנו הייתם וממיל' נתבטל השטר לא אכפת לן והנה לשיטת הר"ן בטעמו של הרז"ה דמש"ה לא שייך בשטר הזמה דאין לך בו אלא חידושו דוקא בע"פ ולא בשטר והש"ך החזיק במעוזו קשיא לי טובא דא"כ בב"ק דף ע"ג דאמרו מאי בינייהו לימא דזאת איכא בינייהו להך לישנא דאמרת משום חידוש ליכא בשטר דין הזמה כלל ואם נימא משום פסידא דלקוחות איכא בשטר דין הזמה כשנכתב בזמנו כתבנוהו כמ"ש הרי"ף והרמב"ם והש"ך כתב שגם הרז"ה מודה לזה ובאמת הוא תימה ביותר דהא אביי לא ס"ל דחידוש כמ"ש הלח"מ פי"ח ואף אם נימא שלא כלח"מ ולאביי ג"כ חידוש הוא ואפ"ה נפסל למפרע א"כ תקשי ביותר השתא להחזיקו למפרע בחזקת רשע לא מהני הך סברא דחידושא וכבר מבואר בש"ע סי' ל"ד דאף שנפסל לא מחזקינן אותו בחזקת רשע קודם לכן מכ"ש לענין עדות שבשטר דלא הוי רק כמי שנחקרה נימא דבשטר לא יהיו נאמנים האחרונים וזה היפך החוש והמושכל וצע"ג. שוב מצאתי בתומים סי' ל"ד ס"ק ז' שהרגיש קצת בהערה ראשונה שכתבתי דהוי הכחשה והזמה. והנה ש"ב תלמידי מו"ה אברהם נ"י אמר בטעם הרז"ה דלכך לא שייך הזמה בשטר משום דבאמת כל שטר הוי מפ"כ ולדעת הרמב"ם לא הוי רק מדרבנן רק דבשטר שנכתב כהלכתו ס"ל להרי"ף דהוי מדאורייתא וא"כ כל שהזימו אותם שוב הוי שטר פסול וא"כ לא נחשב הגדתם עדות כלל והוי מפ"כ ולא נוכל לקיים בהם כאשר זמם. ובזה מיושב קושית הלח"מ מב"ב פרק גט פשוט דקאמר שם השטר כשר ועדיו כשרים דשמא אחרוהו וכתבוהו והקשה דלשיטת הרז"ה ת"ל משום דאין דין הזמה בשטר ולפמ"ש אתי שפיר דהא עיקר הטעם דלא שייך הזמה בשטר הוא משום דהוה מפ"כ וא"כ אם לא נאמר אחרוהו וכתבוהו היה השטר ממנ"פ פסול משום מפ"כ עכ"ד. והשבתי דהדבר מפורש דזה מקרי ניתן לכתוב כדאמרו בב"מ דף ע"ב ואלא הא דאמר ר"י גזירה שמא יגבה מזמן ראשון נימא דלא ניתן לכתוב א"ל הכי השתא ניהו דלא ניתן לכתוב מזמן ראשון ניתן לכתוב מזמן שני ועיין בסמ"ע וט"ז סי' ק"נ מה שנחלקו בשטר שלא נתן לכתוב ובמהרי"ט אלגזי הלכות בכורות בדפי הספר דף צ"ד ע"ד ובתשובה בחיבורי כת"י כתבתי הרבה מזה: פרק כ או אחר גמר דין ונמצא אחד מהם קאו"פ כתב הלח"מ שיעור הלשון וכו' או שהוזמו שניהם קודם גמר דין ואפילו אחר גמר דין והוזמו שניהם אבל נמצא אחד מהם קא"פ וכתבתי דכוונת הכ"מ דל"ת דנמצא אחד מהם וקא"פ קאי גם על קודם גמר דין קמ"ל דז"א דקודם גמר דין ואפילו כלם כשרים לא מיפסיל ולאחר גמר דין בנמצא אחד מהם קא"פ וז"פ והמלמ"ל לא הבין כוונת הכ"מ במחכת"ה: שם אעפ"י שהוזמו ונפסלו לכל עדות שבתורה. דברי רבינו סתומין דמשמע דקאי אכל מה שכתב למעלה ובאמת לפענ"ד לא מצי קאי אלא אהוזמו שניהם קודם גמר דין בזה שפיר אמר דאף דאינם נענשים אף שהוזמו מ"מ נפסלו לכל עדות שבתור' אבל לאחר גמר דין שנמצא אחד מהם קא"פ והוי העדות בטעות למה יפסלו לכל עדות שבתורה הא לא הוי עדותן עדות כלל ויוכלו לומר לפי שידענו שלא יועיל עדותן לכך העדנו ואף דמ"מ העידו שקר מ"מ יש לומר דלא משמע להו לאינשי בכה"ג דלפסול כעין דאמרו בגיטין דיבורא מקרי ואמרי מעשה לא קא עבדי וכאן דיבורא בעלמא מקרי כיון דלא הועיל עדותן מיהו י"ל דמיירי בנמצא אח"כ קרובים ופסולים וא"כ הם שפיר נפסלו דהא רצו להעיד בשקר ומ"מ אינם נענשים דהא נתבטל עדותם מקודם ומקורו לא ידעתי וי"ל דמסברא אמר כן. והנה נסתפקתי לר"י דס"ל דבד"מ תתקיים העדות בשאר היאך הדין אם הוזמו אח"כ העדים הכשרי' אם נענשים אי נימא כיון דנתקיים העדות בשאר מהראוי להיות נענשים או דלמא כיון דאמרי' מה שנים אין נהרגין עד שיהיו שנים זוממין אף שלשה אין נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין א"כ כאן דהקרוב או הפסול אין עליו תורת הזמה א"כ לא משכחת לה שיהיו כלם ניזומים אמנם נראה דע"כ לא אמרי' דבעי' שיהיו כלם ניזומים רק לענין שיזים כלם שיאמר עמנו הייתם כלכם אבל לא עונש הזמה דניהו דהקרוב לא יחול עליו עונש הזמה אבל מ"מ יכול להזים אותו וז"פ ותדע דאל"כ הא הוי עדות שאאי"ל לר"י ואיך תתקיים בשאר ור"י קאי אקרא ואיך תתקיים בד"מ עדות שיכול להזימה: שם הלכה ב' כאשר זמם לעשות ועדיין לא עשה כן אמרו הרגו אין נהרגין, והיינו מטעם דכתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה וכ"כ רש"י בפ' שופטים ובלוית חן פ' שופטים הקשה על רש"י למה לא הביא מקרא דלמדו במשנה שם משום דכתיב לעשות לאחיו והרי אחיו קיים ומצאתי בריטב"א שהרגיש בהמשנה דלאו דנפקא לן מדכתיב לאחיו דשפיר מקרי אחיו אף לאחר מיתה כדכתיב להקים לאחיו שם בישראל ועיקר הדרש הוא מכאשר זמם ולא מכאשר עשה ולרווחא דמלתא נקטו רבנן ועדיין אחיו קיים ע"ש שנדחק ולפענד"נ דאף דלאחיו משמע גם לאחר מיתה אבל עכ"פ שיהיה דוקא לאחר מיתה זה בודאי אינו במשמעות וכעין דאמרי' בחולין דף י' יציאה דרך אחוריו לא שמה יציאה