דברי שאול - עדות ביוסף - א ה

מסנהדרין ה"ג ג"כ ס"ל כן ועיין בפני משה שם והלכה כבבלי: שם ברבינו הולך לב"ד הגדול עיין בלח"מ שכתב הטעם משום דאין דנין את המלך אלא בב"ד של ע"א דלא גרע מכה"ג ובגליון הלח"מ ציינתי דדבריו תמוהין דדוקא בד"נ צריך ב"ד הגדול עיין בסנהדרין ט"ז י"ח ובפ"ה מכלי המקדש הלכה ח' וכאן מיירי רק בד"מ כמ"ש הלח"מ בעצמו ועיין במלמ"ל הלכה ג' וצ"ע: והנה בשנת תרכ"ג ז' טבת היה אצלי אחד ממלמדים ושמו ר' משה והראה לי דברי רש"י בדף ח"י במ"ש בד"ה לא תענה והקשה דמה ענין מלך למופלא שבסנהדרין וע"כ רצה לפרש דהמלך לא יהיה מן הצד דמופלא שבסנהדרין יהיה מן הצד וא"כ לא יהיו רואים זכות אחרי שהמלך יגיד דעתו ובזה רצה לחדש דאם המלך הוא מופלא שבסנהדרין והוא יאמר באחרונה שוב גם מכך יכול לדון ובזה תירץ קושית התוס' בדף י"ט ד"ה אבל דמשכחת לה שהמלך ידון בכה"ג שהמלך מופלא שבסנהדרין ואמר שמזה ראיה להמהרש"ל בסנהדרין דף ל"ו גבי לא תענה על רב ע"ש דלא כמהרש"א. ואני אומר דכל דבריו אינם כלום דברמב"ם פ"ב מסנהדרין ה"ד מבואר דגם על מלך קאי הך דלא תענה על רב שאסור להמרות דבריו ורב מקרי כל שהוא גדול ומלך נקרא ג"כ רב. איברא דמה דמשמע מדברי רש"י והרמב"ם שיש איסור לענות על רב הוא תמוה דהרי במלן שחמור מת"ח ואין כבודו מחול אמרו בסנהדרין דף מ"ט דלדבר מצוה א"צ לשמוע דבריו וא"כ כל שיודעין שאינו אומר כדין א"צ לשמוע דבריו ומחוורתא כמ"ש הנימוק"י ספ"ד דסנהדרין שאין איסור רק שחשו שמא לא ירצו לחלוק על הגדול ולכך רק בד"נ חשו ולא בד"מ וע"כ גם דברי המהרש"א נראין כן כמו שרמז להנימוק"י. ובאמת שבפירוש דברי רש"י שם יותר מסתבר דברי מהרש"א מדברי המהרש"ל שהוליד חדשות אבל גם דברי המהרש"א דחוקים מאד וגם שרש"י באמת סבר שיש איסור לענות. ומ"ש הנ"ל דאם המלך הוא מופלא שבסנהדרין יכול להיות שיתחילו מן הצד. הנה לפענ"ד באמת שאני מופלא שבסנהדרין שיכול למחול על כבודו וכמו דאמרו ברבי שלרוב ענוותו כל מנינו מן הצד הי' אבל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול אסור שיתחילו מן הצד ואף דלדבר מצוה יכול למחול זה כשהי' מצוה ברורה אבל כאן שאינו ברור שאולי יאמר כדין פשיטא דלא מזלזלין במלכות וז"ב ועיין בחידושי ת"ח בסנהדרין ל"ו שם: שם הלכה ד' מכלל החקירות יתר על השבע וכו' זהו שיטת רבינו דחקירה מגוף המעשה גם הוא מכלל החקירות ובראשית ההשקפה רציתי לומר דדוקא בד"נ הוא דבעי חקירות אלו נוסף על השבע חקירות אבל לא בד"מ לענין אם הוכחשו בהם וראיתי שהרי הרב אומר כן ופרט כאן ע"ז ושבת והורג נפש ויוה"כ ולא כתב פרט בד"מ אבל באמת מבואר ברבינו פ"ג ה"ג דאם אחד אומר חביות של יין הלוהו והשני אמר של שמן היתה עדותו בטלה שהרי הוכחשו בדרישה וגדולה מזו כתב הלח"מ דעיקר מקורו של רבינו יצא לו מהך עובדא דחייב ר"א לשלומי. אמנם מה שלא ביאר רבינו רק בד"נ הוא פשוט דהא בד"מ א"צ לחקור כלל כדי שלא תנעול דלת רק שאם נחקרו והוכחשו עדותן בטילה וא"כ כאן נקט רבינו גוף הענין שמחוייב לחקור וזה לא שייך רק בד"נ וז"ב אמנם סברת רבינו לא נתבאר היטב והלח"מ כאן כתב דזה הוה מגוף המעש' ולפענ"ד להוסיף ביאור דכל שיוכל להיות נ"מ בעדותן לענין גוף החיוב עד"מ בע"ז יש מיני עבודות שאינו חייב בהן כגון שפרע למרקוליס או נעבדים שאינם נקראים נעבדים כגון אדם וכדומה וכן בשבת הרבה מלאכות ושיעורים שאינו חייב בהם וכן ביוה"כ אם אכל מאכלים המזיקים אינו חייב או שאינו כשיעור וכן בהורג את הנפש אם הרגו בדבר שאין בו שיעור הריגה פטור וכן בד"מ לענין חיוב שמן או יין שיש נ"מ אם מחוייב ביתר השווי שבין יין ושמן זה נקרא הכחש' בגוף המעש' ועדיין לא נגמר הגדתם וזה לפענ"ד החילוק במה שבמכ' שחור או לבן לא נקרא הכחש' בדרישה והקשה ש"ב תלמידי החריף מוה' אברהם נ"י דלשיטת הרמב"ם דהכחשה בגוף המעש' היאך הי' נקרא הכחש' בחקירה מה הבדל יש בין מאכל שאכל ביוה"כ מה הי' לבין מנה שחור ולבן ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת גם במאכל שאכל אין כוונת הרמב"ם שיש חילוק בהכחש' אם אכל פת או תבשיל וכדומ' רק ששואלין איזה מאכל אכל לענין איכות המאכל שנתחייב עליו ביוה"כ ולכך במנה שחור ולבן אין נ"מ לענין החיוב דתרווייהו במנה קא מסהדי וא"כ הוי ליה בדיקות כל שאינם יכולים להיות נזמים בהם. ומה שהקשה עוד תלמידי הנ"ל דלמה כשאמר דמי שמן או דמי יין משלם הפחות שבדמים והרי שם ג"כ היא הכחש' בגוף המעש' וא"כ ג"כ נ"מ לענין החיוב ואיכא הכחשה בחקירות לפענ"ד נרא' דהדבר נכון דהנה דמי יין ושמן הוא ע"כ בהודא' וכמ"ש רש"י בדף ל"א ולפ"ז נרא' לי ברור דבהודאה לא שייך הכחשה בחקירות והטעם דהא הודאה בעד אינו מתורת עדות ואפילו אם ידענו ששקר הי' אומר מועיל הודאתו וא"כ מה ר"מ אם הוכחשו בחקירות הרי לא נחלקו על המעשה והמעשה יכול להיות שקר רק שהם מחולקים על מה הוא מחייב עצמו וא"כ הרי יש בכלל מאתים מנה וז"ב. אמנם אי קשיא הא קשיא בהא דאמרו במכות דף ז' ר"ט ור"ע היו אומרים אלו היינו בסנהדרין לא היה נהרג