דברי שאול - עדות ביוסף - א נט

בזה דינא דגרמי דע"כ לא אמרו בשבועות מי יימר דמשתבעית רק במקום שאף אם היה מעיד לא היה כאן חיוב ממון בבירור ולא הוי ברי היזיקא אבל כאן דלפי עדותם היה היזק ברור רק שאפילו בלא עדותו היה יכול להיות ג"כ היזק א"כ עכ"פ היזיקו ברור בודאי ובלא עדותו היה רק ספק היזק דאולי היה נשבע נגדו א"כ פשיטא דבזה לא יפטור מדינא דגרמי ולפענ"ד נראה בזה דבר חדש ליישב קושית הקדמונים הנ"ל דהנה לכאורה צריך להבין דברי הרא"ש שמחייב שני עדים שאמרו שקר העדנו משום דינא דגרמי דהרי בשטמ"ק ב"ק דף נ"ו כתב בשם המאירי ההבדל שבין גרמי לגרמא הוא שכל שע"י לבד נעשה ההיזק מקרי גרמי אבל כשכח אחר מעורב בו כגון משסה כלבו של חבירו בחבירו או כותל רעוע שפשיעת חבירו ופשיעתו עשו הנזק פטור דזה מקרי גרמא ע"ש ואני יחדתי ע"ז קונטרס מיוחד לבאר הדברים. ולפ"ז בשני עדים דע"א לא היה יכול לחייבו ממון א"כ כל אחד כח אחר מעורב בו אמנם אחר העיון ז"א דא"כ אם שנים יגרמו היזק יהיו פטורין וזה לא מסתבר דמה נ"מ לבעל ההיזק אם אחד עשה או שנים והשנים כאחד נחשבו לגביה וע"כ לא כתב המאירי רק במשסה כלבו של חבירו בחבירו כיון שלהכלב ולבעל הכלב ג"כ אינו יכול לחייב שבלי השסה דידיה לא היה נושך א"כ א"א לחייב המשסה שהרי בהשסה לבד לא היה נושך והנושך היה הכלב וא"כ כח אחר מעורב בו וכן בהכותל רעוע לולא שהיה הכותל רעוע לא היה יכול לפרוץ לא היה יכול לגרום היזק וההיזק בא ע"י כח אחר אבל בשנים שעשו חזק עכ"פ עשו שניהם היזק ונחשבו כחד לגבי בעל הנזק והם יחצו ביניהם וז"ב מאד מאד ולפ"ז בע"א שאמר שקר העדתי כיון דחבירו אינו חוזר שוב שייך כח אחר מעורב בו ולא מקרי גרמי רק גרמא ושפיר פריך הש"ס כל כמיניה. פרק יט הלכה א' אין אומרים שמא כר קל ביותר וכו'. בש"ס אמרו מ"ד ניחוש לגמלא פרחא ופירש הריטב"א דהיינו לפטור שניהם ולפענ"ד נראה להמתיק הדברים עפמ"ש הר"ן דרוש י"א בביאור הטעם דהמזימין נאמנים אף דתרי תרי נינהו משום שיותר רחוק שישקרו המזימים והמוזמים שהמוזמים אולי חשבו שלא ראם שום אדם במקום אחר ולכן הכניסו עצמם בזה השקר אבל המזימים אם אין האמת כדבריהם איך לא יראו להזים כיון שאפשר שכל אנשי אותו המקום ראו העדים המוזמים ויענו כחשם בפניהם ודפח"ח. ולפ"ז כל שיוכל להיות שהלכו בגמלא פרחא א"כ יוכל להיות אמת כהמזימים ולא הכניסו עצמם בשקר כ"כ ולא יגלה חרפתם א"כ שוב הראשונים נאמנים יותר. והנני יוסיף דכאן אם יש מקום לגמלא פרחא ראוי להאמין לראשונים ולא שייך כאן תרי ותרי דדוקא במכחישין את המעשה עצמה מקרי תרי ותרי אבל בהזמה דאינה רק על גופה של עדות כמ"ש רבינו בפרק שלפני זה וא"כ כל שאפשר לקיים דברי המוזמים עם המזימים א"כ על גוף המעשה לא היה שום הכחשה ונשאר עדותן קיימת ולא מקרי תרי ותרי כלל וע"ז קמ"ל דלא חיישינן לגמלא פרחא והיינו כיון שעפ"י טבע אינו כן וא"כ עכ"פ לענין זה שנאמין לעדים הראשונים לגמרי להרוג עפ"י עדותם זה בודאי אי אפשר כיון דעפ"י הטבע אינו כן נשאר תרי ותרי וכיון שיש עפ"י טבע נאמין יותר לאחרונים מראשונים שיערה חכמת התורה להאמין לאחרונים לגמרי ולא פלגינן נאמנותם. ובזה מיושב קושית התוס' ביבמות דף קט"ז דשם אמרו דחיישינן לגמלא פרחא דכאן שאני דכיון דאין להאמין לעדים הראשונים לגמרי שוב האחרונים נאמנים יותר. ותלמידי ש"ב מוהר"א נ"י אמר ג"כ עד"ז לפמ"ש הטור בסי' ל"ח דלכך המזימין נאמנים יותר מהמוזמים משום דאומרים על גופם של עדים והוי כמו דפסלם בגזלנותא וא"כ כל שאפשר להיות בגמלא פרחא שוב לא מקרי על גופם של עדים ול"ד לפסלו בגזלנותא כיון דהי' יכולין להתנצל עצמם וא"כ שוב מה חזית וכו' וא"כ שוב נאמנים הראשונים על דרך הנ"ל עכ"ל. והשבתי לפמ"ש הלח"מ לעיל פי"ח דלרבא דס"ל מכאן ולהבא וחידוש הוא לית ליה טעמא של הטור שוב נסתר זאת דכאן הוא מימרא דרבא מיהו דברי הלח"מ אינם מוכרחין דהטור לא רצה רק לקרב מעט אל השכל אבל מ"מ הדבר הוא חידוש כמ"ש הגאון מוהרח"י בקונטריסו. שם הלכה ב' אפילו העידו האחרונים שקודם כמה ימים הרגו כאן הקשו האחרונים בשו"ת מ"ב סי' פ"ד על הרמב"ם שכתב דהזמה עם הכחשה מוספת לא מועיל והרי כאן הוי הזמה והכחש' מוספת שהרי אם הרגו ביום הקודם בודאי המעש' שקר ולפענ"ד נראה דהנה בגוף דברי רבינו בהכחשה והזמה תמוה לפענ"ד דהרי התוס' בב"ק דף ע"ב וב"ב הקשו דלמה בהכחש' הוי תרי ותרי ולמה לא יהיו נאמנים במגו דאי בעי הי' מזימים וכתבו דהוי מגו בשנים או דמגו לא עדיף מעדים והרמב"ן כתב דנאמנות העדים צריך להיות מכח עדותן ולא מטעם מגו ולפ"ז קשה טובא דזה שייך היכי שהיה הכחשה לבד אבל אם בתחלה הזימו ואמרו עמנו הייתם רק שהוסיפו להכחיש שגם הבע"ד היה עמהם וא"כ על ההכחש' הלז להעני במגו דאי בעי שתקו ולא אמרו רק הזמה לבד וכל