דברי שאול - עדות ביוסף - א נד

שהוא פסול מחמת שהוא שונא לרובע שרבעו והקשו המהרש"ל והמהרש"א דהא שונא כשר להעיד ועיין בשו"ת רש"ל סי' ל"ג ולפמ"ש י"ל דשונא דעבירה חמור אבל אחר העיון זה אינו דכל הטעם דשונא כשר להעיד הוא משום דהמעשה לא ישתנה בשביל שנאה כמ"ש הסמ"ע ועיין בעקדה פ' שופטים וא"כ כ"ש שלא יעיד שקר בשביל שנאת מצוה אמנם לענין לדון ודאי אין בידו לחזור ולאהבו ובזה לא שייך תירוצו של רבינו. איברא דכיון דשונא פסול לדון קשה בהא דאמרו בר"ה דף כ"ו בסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש לר"ע כיון דחזיא דקטל נפשיא לא מצי חזי ליה זכותא ות"ל דלא מצו דנין דשונא פסול לדון והרי הם ראו שעבר עבירה דקטל נפשא וגם למה דוקא בראו שהרג את הנפש פסולין הא גם אם ראו שחילל שבת וכדומה ג"כ יפסלו לדון דזה הוי שונא דקרא וצ"ל דשם מיירי שהרג בשוגג או שהם לא ידעו אם הרג בשוגג או במזיד ובזה ל"ש שונא דקרא ומ"ש כיון דחזו דקטל נפשא היינו שעכ"פ הנפש נרצח ויחם לבבם על הנפש שנרצח ולא מצו חזו ליה זכותא וכעין דאמרו במכות דף ט' מרשעים יצא רשע והא דאמרו במכות דף י"ב מנין לסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש שאין ב"ד ממיתין אותו צ"ל דמיירי שלא ידעו אי בשוגג הרג או במזיד ואח"כ כשנתברר שבמזיד הרגו אין ממיתין אותו עד שיעמוד בב"ד אחר ובזה י"ל הקושיא דל"ל תרי קראי ע"ז ולפמ"ש א"ש דצריך לענין שוגג ולענין ספק שוגג ומזיד והנה יש להסתפק בכל הני נוגעים דפסולים וכל הני דחשיב כאן דפסולין לדון אי שיך בזה נמצא אחד מהם קרוב או פסול לדיינים למאן דפוסל נמצא אחד מהם קא"פ בדיינים ולענין עדים לכ"ע והנה בנוגע כיון דהוא בגדר בע"ד ודאי דאינו בכלל נמצא אחד מהם קא"פ ותלוי במחלוקת הע"ש והסמ"ע אי נוגע פסול מטעם קרוב ובמעיד לאחרים דחידש הקצה"ח דהוי רק כנוטל שכר להעיד בודאי לא נפסל כמ"ש הריטב"א בקידושין דף נ"ח ובזה נראה דגם באוהב ושונא כיון דאפשר שנתהפך מאוהב לאויב וכן להיפך שייך ג"כ סברת הריטב"א ובגר ומשוחרר לדון דפסול משום פסול הגוף הוי כמו נכרי ואשה דאינם בגדר דיינים דהרי פסולים אף בד"מ אבל בזקן וסריס וסומא באחד מעיניו דרק בד"נ פסיל אפשר דשייך נמצא אחד מהם קא"פ מיהו י"ל כיון דלענין סנהדרין בעי שיהיו מנוקים מכל מום ומכל פסלות א"כ אף שישבו עם אותן הפסולים מ"מ אין עליהם תורת סנהדרין לא שייך נמצא אחד מהם קא"פ: פרק י"ז הלכה א' או הודה לו הלוה מפיו ואומר לו הוי עלי עד שפלוני לוה מפלוני מנה מלשון זה משמע דס"ל דהודאה בפני ע"א מהני כשיטת הרמב"ן וכ"כ בפ"ז מטוען ה"א והנה ברש"י דף ל"ז ע"ב נראה שהי' גורס במשנה הוא אמר לנו איש פלוני אמר לנו והרז"ה והרמב"ן לא היו גורסין כן ועיין ש"ך סי' פ"א ס"ק ב' ולא הרגיש בדברי רש"י אלו: שם אין לך עדות שמתקיימת בראיה או בידיעה אלא בעדות ממון זה רבות בשנים שכתבתי תשובה על דברי המהרי"ק שורש קכ"ט שדעתו דלא מועיל אומדנ' אף בד"מ ואני השגתי עליו שנעלם ממנו דברי הרמב"ם פרק כ"ד מסנהדרין וכעת אני רואה שגם כאן נעלם ממנו דברי רבינו שגם כאן נראה דבד"מ מועיל ידיעה בלא ראיה. והנה אז ראיתי דרך מקרה שו"ת גאוני בתראי סי' נ"ד שזקני הב"ח השיג על המהרי"ק וקראתי על עצמי דין רפיש מדבית אבא וכעת זכיתי לקנות ספר שו"ת גאוני בתראי ואבאר בקצרה מה שראיתי בדבריו והנה מה שהביא מעובדא דר' בנאה בב"ב דף נ"ח דפסק עפ"י אומדנא אף דלא היה המעשה מבורר הנה אף שבשו"ת הרא"ש כלל ס"ח סי' י"ט והוא בטור ח"מ סי' ס"ה הביא ג"כ ראיה זו באמת לפענ"ד אין ראיה דשם לא הוי להוציא שהרי היורשים הי' ספק אם הם בניו א"כ בכה"ג ודאי דאזלינן בתר אומדנא וכן בהאי גנבא דבטיש ג"כ אין סתירה להמהרי"ק כמ"ש הוא בעצמו אמנם היה לו להביא דברי הרמב"ם שהבאתי דשם מבואר להדיא דבאומדנא גדולה אזלינן בד"מ בתר אומדנא ועיין שו"ת הרא"ש כלל ע"ח סי' ג' שהאריך ג"כ דאזלי' בתר אומדנא ועיין שו"ת תשב"ץ ח"א סי' פ' ועיין בש"ך חו"מ סי' צ' ס"ק י"ד ומ"ש הב"ח לחלק דבדבר דלא שכיח לא אזלי' בתר אומדנא ולכך פליגי חכמים על ר"א בגמל האוחר בין הגמלים משום דהריגה היא תכונה רעה ולא שכיח במחכת"ה לא ידעתי כיון דעכ"פ הריגה היתה מה נ"מ אי זה הרג או זה וגם הא שם הוא מועד ליגח ואפ"ה לא תלינן ביה ואדרבא ר"א מיירי בגמל האוחר בין הגמלים דלא נתכווין להריגה כלל וגם הרא"ש מיירי שם לענין נפילה דלא שכיח ואפ"ה אזיל בתר אומדנא ויותר היו לנו למתלי בפריעה ולא נפיל כלל או שנפל מחמת דלא חש ליה גם מה שחילק הב"ח במקום דשכיחי רואים לא אזלינן בתר אומדנא לא ידעתי הא בעובדא דשמעון בן שטח בודאי לא שכיח שיהרוג במקום רואים ואפ"ה לא רצו חז"ל ליזיל בתר אומדנא וגם גוף הסברא לא ידעתי דאף דאמרו בב"מ דף פ"ג במקום שיש רואים לא מפטר משבועה היינו היכא דיכול להביא עדים לא פטרה התורה בשבועה דשבועה אינה בירור גמור לכך הצריכה התורה להביא עדים אבל כאן אם לא ניזיל בתר אומדנא ג"כ לא יהיה