דברי שאול - עדות ביוסף - א נב

מגלימא דעל כתפיה וכדאמרו בב"ב דף קנ"ז ולפ"ז שוב לא הוי כמעיד לעצמו דהא יכול למכרם אמנם באמת לפמ"ש הט"ז סי' פ"ה דכה"ג לא צריך לדאקני א"כ אין מקום לכאן ואף דדברי הט"ז תמוהין דהרי זה קושית הש"ס בב"ב דש"מ דאקני משתעבד ודחי הש"ס דמיניה אפי' מגלימא דעל כתפיה ואי נימא כקושית הט"ז א"כ יקשה דש"מ דאקני משתעבד וע"כ כמ"ש התומים דלא חיישי' כלל לזה ע"ש א"כ ה"ה לענין זה הו"ל כמעיד לעצמו ובלא"ה קשה דניחוש שמא כתב לו דאקני וצ"ע והנה בהא דמוקי במכיר בה שהיא בת חמורו והובא בהלכה ד' הקשה הרמב"ן דניחוש שמא בשביל כך הודה כדי שיוכל להעיד לו וע' תומים ס"ק י"א ולפענ"ד נרא' דאם נימא דהיכי דאין הלשון סוהר אמרי' הדמים מודיעין א"כ ע"כ אמת אומר שמכיר שהיא בת חמורו שהרי נתן כ"כ דמים כמו מי שמוכר באחריות דפשיטא דמי שמוכר באחריות לוקח יותר ממי שמוכר שלא באחריות וע"כ במכיר בה שהיא בת חמורו. ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם דלפמ"ש התוס' בב"ב דף ס"ב דבקרקע לא שייך הדמים מודיעין ולפ"ז יש לומר דהא דרב זביד אמר דגם בנמצאת שאינה שלו דא"ל להכי זבני מינך שלא באחריות הוא דוקא בשדה דאין הדמים ראיה אבל במטלטלין בעינן שיכיר ובזה מיושב קושית הכ"מ והלח"מ: והנה התוס' בב"ב דף מ"ד ע"ב ד"ה דלא כתבו בשם ר"ת דמי שמודה לחבירו שיש לו קרקע והקנה לו מטלטלין אג"ק אלא שיש כמה עדים המכחישין אותו ואומרים שאין לו קרקע מ"מ נאמן דהודאת בע"ד כמאה עדים כיון דחוב הוא לו שע"י הקרקע מקנה לחבירו והקשו דא כ כאן אף שיש עדים שאין לו קרקע מ"מ ניחוש דלמא הודה לב"ח שיש לו קרקע ושיעבד לו מטלטלין אג"ק ע"ש ואמר תלמידי ש"ב מוהר"א נ"י ליישב קושית התוס' דבאמת מיניה דידיה אפי' מגלימא דעל כתפיה וא"כ לא חייב עצמו בהודאתו רק שיגבה מהלקוחות ובזה אינו נאמן בהודאתו כיון שהוא חב לאחריני משא"כ בהקנה לחבירו מטלטלין דחוב הוא לו לעצמו עכ"ד והנה גוף הדבר היכי דחב לאחרים לא הוי הודאה שלו הודאה כ"כ הקצה"ח סי' צ"ט ס"ק ב' וכתבתי על הגליון דביש"ש פרק החולץ סי' ק"א כ"כ ועיין בב"י אהע"ז סי' ק' מ"ש בשם הרשב"א בתשובה לענין ראובן שהודה שקיבל פקדון ודו"ק. וכן ראיתי בתומים סי' ל"ז לענין מכיר בה שהיא בת חמורו אמנם כאן לא ידעתי אם שייך חב לאחריני דהא בעת הודאתו לא חב כלל ומי יודע אם ימכור כלל רק דהמלוה לא רצה להלוות מחשש שמא ימכור ולכך הודה אבל הודאתו לא היה אז חב לאחריני ועיין בר"ן לענין פרוזבול ובנקה"כ סי' קכ"ח. והנה בהא דאמרו ה"ד אי דאית ליה ארעא אחריתי עליה דידיה הדר אי דלית ליה ארעא אחריתי מה נ"מ לעולם דלית ליה ארעא דאמר לא ניחא לי דליהוי לוה רשע ולא ישלם סוף סוף לגבי אידך נמי לוה רשע ולא ישלם הוא ובשטמ"ק הקשה דקשיא טובא דכ"ש שהוא נוגע בעדות דאפשר דאינו חייב לעלמא וניחא ליה דליהוי לגבי לוקח לוה רשע וכו'. ולפענ"ד נרא' דהנה בהא דאמרו ניחא ליה דלא להוי רשע הוי קשה לי על המהרי"ט דבעי נגיעת ממון דוקא וראיתי למהרי"ט שהרגיש בזה וכתב בסי' פ' דכיון דאם יהיה לו איזה דבר יתר על מזונותיו בצמצום יצטרך ליתן וא"א לו לצמצם והוי נגיעת ממון ע"ש ולפ"ז נ"ל דבר נכון דהרי הקדמונים הקשו איך שייך חשש דלא ניחא ליה דליהוי לוה רשע הא פשיטא דעדות שקר אלים טפי וחמור מרשע דלוה רשע וכתבו דלא ניחא ליה דליהוי רשע מפני הבריות שהכל רואים שהוא לוה רשע ע"ש וע' בש"ך סי' ל"ז ס"ק א' ולפ"ז שפיר מקשה סוף סוף לגבי לוקח הוי לוה רשע וא"כ בעיני הבריות בין כך ובין כך הוי לוה רשע ואיך ניחוש שיעיד שקר. ומעתה לגבי לוקח עצמו לא חיישי' דהא באמת מכר שלא באחריות רק להס"ד היה דמ"מ בעיני הבריות מיחזי ללוה רשע שעכ"פ מכר לו דבר שאינו שלו וזה לא הוי נגיעת ממון ולא חיישי' אמנם לענין הב"ח שוב לא שייך נוגע אף דהוי חשש נגיעת ממון ולגבי לוקח לא הוי נגיעת ממון אמנם בשביל זה שוב לא יעיד שקר דהיא עבירה חמורה יותר ממה שיצטרך לצמצם וכקושית הקדמונים ובעיני הבריות בין כך ובין כך נקרא רשע ואדרבא לגבי הב"ח בשעת הלואה לא לקח באיסור דחשב שיה'' לו לפרוע ולגבי הלוקח מכר דבר שאינו שלו דלקח מעות בגזילה וע"ז משני דאמר ליה להכי זבני מינך שלא באחריות ולא הוי רשע כלל בעיני הבריות לגבי לוקח ושוב הוי נוגע. והנה התוס' הקשו מה פריך אי דאית ליה ארעא אחריתי עליה דידיה הדר לישני כגון שעשאו אפותיקי וע"ז אמר ש"ב תלמידי מו"ה אברהם נ"י דלפי מה שפסק הראב"ד הובא בש"ע סי' קי"ז דאם עשה אפותיקי ומכר ממכר עולם אינה מכירה וע' בתומים שם דהוי כנמצאת שאינה שלו ולפ"ז לר"פ דאמר בנמצאת שאינה שלו דחוזר עליו א"כ שוב לא הוי נוגע באית ליה ארעא אחריתי דהא הלוקח יחזור עליו לר"פ. וממ"ש הרמב"ם דאינה מכירה יש להוכיח דרבינו פוסק כר"פ וכדעת הטור דלא גרע מה שעשה אפותיקי מנמצאת שאינה שלו דלר"ז אינו חוזר עכ"ד והנה ז"א דהא כאן דיש לו ארעא א"כ שוב גובה מב"ח כמ"ש הה"מ לשיטת הרמב"ם רק דאם מכר מלוה טורף את זו אבל כ"ז דלא מכר אינו גובה ממנה