דברי שאול - עדות ביוסף - א נא

הרי לא עשה כדרך שעושים בעלי השדות אבל כאן אטו אין דרך להשכיר השדה וא"כ אף שלא לקח עדיין השכירות מה בכך הא עשה כדרך המחזיקים בשדות ואמאי לא מיחה וא"ל דמש"ה לא מיחה דהיה יודע שלא פרע כל הג' שנים דז"א דמנא ידע שלא פרעו ובשלמא בבתים ממ"נ כיון דבבתים בלילה א"א לדעת רק ע"י העדים וא"כ ע"כ יצטרכו לומר שלא פרעו דאל"כ יהיו נוגעין ושוב שפיר הקשו הקדמונים דאין לו חזקה אבל בשדה אין מקום לקושית הקדמונים ולזה העירני ש"ב מוהר"א הנ"ל: שם הלכה ז וכן לוקח ראשון. בהשגות הראב"ד כתב דוקא כשעשאו אפותיקו ועיין במגדול עוז וש"ך שנדחקו למה צריך שיהי' אפותיקו ולפענד"נ עפ"מ שחידש הקצוה"ח ליישב קושית התוס' דלכך אין הלוקח מעיד למוכר אף באית ליה ארעא אחריתי משום דשבח גובה מבני חרי וא"כ אין לו קצבה כמה יעלה ולא שייך דאית ליה ארעא אחריתי דאינו יודע כמה יעלה ובשלמא נגד לוקח שני דשבח אינו גובה ממשועבדים א"כ יש לו קצבה ושייך דאית ליה ארעא אחריתי. ולכאורה קשה הא אכתי נוגע הוא הלוקח ראשון דירצה לגבות השבח מבני הרי ומיד הלוקח יגבה הקרן ומה מועיל דאית ליה ארעא אחריתי אבל זה אינו דכל דאית ליה ארעא אחריתי על הקרן יוכל הלוקח לומר הנחתי לך מקום על הקרן ומה אכפת לי שלא תוכל לגבות השבח אני איני משועבד להשבח דשבח אינו גובה מהמשועבדים. ולכאורה יש לעיין היאך הדין בכה"ג שקנה שדה אחר שלקח הלוקח א"כ אף דדאקני משתעבד מ"מ יש לומר דיוכל בע"ח לטעון ללוקח אתה קנית שעבוד שלי שאז עדיין לא היה לו השדה שקנה אח"כ ולא הי' יכול לומר הנחתי לך מקום לגבות וא"כ אף שאח"כ קנה שדה יוכל לומר שדך אקח בעד הקרן שלי והשדה השנית אקח בעד השבח שלי וכעין זה חידש הב"ח לקמן סי' קט"ו במה שהקשו התוס' כיון שיש משועבדים מאוחרים היאך טורף מהלוקח הא יוכל לומר לו הנחתי לך אצל המאוחרי' וחידש הב"ח דהמשועבדים המאוחרים לא היו אז בעת שקנה הלוקח וחל אז השעבוד על שדה זו שקנה הלוקח שוב לא יכול לדחותו מעיקר שעבודו לשאר משועבדים שלא היו לו בעת הלואה והנני יוסיף דאף להש"ך דחולק שם על הב"ח היינו דוקא שם דאין להבע"ח נ"מ שיקח ממשועבדים אלו או מאחרים אבל כאן יוכל הב"ח לטעון הא השבח איני יכול לגבות ממך ויהי' לי הפסד והרי הקרן חל שעבודי אז על שדה זו שקניתי ולמה אפסיד שעבודי ולפ"ז יקשה הא אכתי הוי נוגע היכי שקנה המוכר לאחר כן השדה והיא קושיא נפלאה ובלא"ה קשה דהרי גם בלוקח גובה חצי שבח עכ"פ וא"כ שוב הו"ל נוגע דא"י כמה יעלה וע"כ צ"ל דמיירי דלא כתב ליה דאקני ולא אמרי' אחריות ט"ס או שכתב לו בפירוש שלא יגבה מדאקני כמ"ש בסי' קט"ו ולפ"ז יקשה למה סתם דאית ליה ארעא אחריתי הא כשקנה אח"כ אינו מעיד. אמנם נרא' דלפמ"ש התומים בסי' קט"ו ס"ק א' דאף למ"ד דאקני ט"ס הוא אבל באפותיקי בודאי לאו ט"ס הוא דאיך שייך שישתעבד לו דאקני הא התנה שלא יהא לו פרעון אלא מזו א"כ י"ל דלכך מוקי הראב"ד באפותיקי ובזה שפיר מעיד הלוקח ראשון לשני כל דאית ליה ארעא אחריתי דלא שייך לומר דנוגע בשביל חצי השבח דהא באפותיקי לאו ט"ס הוא. ובגוף דברי הקצה"ח נלפענ"ד דיש לפקפק דהנה בראשית ההשקפה תמהתי בהא דאמרי' והוא דאית ליה ארעא אחריתי ופירשב"ם ותוס' דלא חיישי' לשני גזילות ושני בע"ח קשה הא אף שיש נגיעה בדרך רחוקה ונפלאה לא יעיד וא"כ מכ"ש כאן דיש חשש נגיעה קרובה מזה אמנם לפמ"ש הקצה"ח דכשאינו מעיד לעצמו לא שייך נגיעה דשמא יתעשר א"כ בכה"ג דיש לו ארעא אחריתי והוא מעיד לאחרים לא שייך נגיעה כ"כ ולפ"ז כל שיש לו ארעא אחריתי רק לענין שבח דהוי חששא רחוקה דמי יימר דישתבח כ"כ פשיטא דאין לחוש וכן מצאתי בנתהמ"ש ס"ק י"א דכל שאין לו שעבוד רק על זה הוי כמעיד על שלו והנה כתב כמ"ש אבל הוא לא נחית לזה לענין שבח והוא אינו מחלק רק דכל שלא היה שעבודו ע"ז לא מקרי מעיד לעצמו ע"ש אבל לפענ"ד עיקר החילוק דכל שאין לו שום קרקע הוי כמעיד לעצמו אבל כל שיש לו קרקע רק שיוכל להתגלגל איזה הנאה בעדותו לא חשוב מעיד לעצמו: פרק טז הלכה א ראובן שגזל וכו' בש"ס מכר לו מכר לו שדה אין מעיד לו עליה מפני שאחריותו עליו מכר לו פרה מכר לו טלית מעיד לו עליה מפני שאין אחריותו עליו ופריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא והאריכו באוקימתות וצ"ע לפי מה דאמרו בכתובות דחכ"א זה היה פיקח שמכר לו את הקרקע מפני שיכול למשכנו ולפ"ז ניחוש דלמא יש לו חוב אצלו ולכך במכר לו בית ושדה אינו מעיד מפני שאחריותו עליו ויכול למשכנו בחובו אבל במטלטלין דהיינו פרה וטלית מעיד דאין לו חשש נגיעה שאין יכול למשכנו ויש להמתיק הדברים דהרי באמת יש חילוק בין כשמעיד לעצמו או כשמעיד לאחרים דבזה אינו רק כנוטל שכר להעיד וכבר כתבתי בפרק הקודם ששעבודו ע"ז הוי כמעיד לעצמו וכ"כ בנתהמ"ש ולפ"ז בקרקע הוי כמעיד לעצמו משא"כ במטלטלין ולכאורה רציתי לומר דבאמת הו"ל דאקני ורק דמניה אפילו