דברי שאול - עדות ביוסף - א נ

שלא נתבאר כן וגם הב"י מביא דברי הגהמ"י כמו שהוא לפנינו ודברי הקצה"ח תמוהים יותר שלא הביא דברי הרמ"א במקומו. ובזה מיושב היטב קושית האהעו"ז דמה מועיל דנקיטו אגר ביתא דלמא אערומי קא מערים ובשלמא בזמן הש"ס היה להם מגו וכקושית התוס' ותירוצם לא שייך בזה דהא אינם יריאים מהמחזיק אבל לדידן דצריך שבועת היסת שוב ניחוש להערמה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת צריך להבין איך הוו נוגעים בעדותם כלל דהא המשכיר לא השכיר כלל ורק דהם נחתי אדעתא דאגרא וכל שפרעו להמשכיר שלהם א"כ יוכלו לכופו שיחזור להם וצ"ל דהמערער יטעון אתם תנו לי אגר ביתא ומה דאית לכם על המשכיר תדונו עמו ושפיר הוה נגיעה דלא ניחא להו לאוקמי בדינא ודיינא וכמ"ש הקדמונים ולפ"ז כל דנקיטו אגר ביתא ואין חוששין בשביל דינא ודיינא לא הוו נוגעין כלל ואדרבא אם כבר שלמו היה להם לטעון כן. והנה בסי' ק"מ מבואר שני דיעות אי מועיל אם החזיר המעות מה שכבר פרעו להמשכיר ודעת הרשב"א דלא מועיל דאנו חוששין מפני שעשה להם שהחזיר להם המעות ולא יצטרכו לילך בדינא ודיינא אינם יכולין להעיז נגדו אם יעידו לו מה שאינו ע"ש ועיין בשטמ"ק שהביא ראיה מקידושין דף מ"ג דא"כ יפטור אותו הלוה משבועה ושוב לא יהיו נוגעים והנה תלמידי ש"ב מוהר"א נ"י השיב דיש לחלק דשם כיון דהיו צריכין לשבע ושפיר הוי הנאה גדולה מה שפטרו משא"כ כאן דאין להם הנאה רק מה שפטרו מדינא ודיינא עכ"ד והראיתי לו דכן הוא בתומים סי' קכ"א ס"ק י"א אמנם גוף דברי הרשב"א הוא חששא רחוקה שיעידו שקר בשביל הנאה ואף שהרמב"ם כתב שאף לחשש בדרך רחוקה ונפלאה לא יעיד אמנם היינו בנגיעת ממון וכמ"ש המהרי"ט סי' י"ד בראשונות ובשניות סי' פ' וגם אי נימא כמהר"י בן לב דאפי' בלא נגיעת ממון כל שיש חשש הנאה בדרך רחוקה ונפלאה לא יעיד אמנם היינו בנגיעת ממון ודוקא כשהוא מעיד לעצמו עכ"פ אבל כאן הוא מעיד שזה של המשכיר רק שמגיע להם הנאה ממה שלא יצטרכו לדון בדיני ודיינא ובזה לא חשיב רק כנוטל שכר להעיד וכמ"ש הקצה"ח סי' ל"ז כעין זה ובזה מיושב היטב קושית הש"ך והתומים הנ"ל דשם דמעידין לעצמם דפרעו שפיר הוי נגיעה גמורה ומה גם דפטרו משבועה ולפעמים אם לא ירצה לשבע יצטרך לשלם ומהאי טעמא אמרי' מגו לאפטורי משבועה ג"כ ועיין בסי' רצ"ו וא"כ עכ"פ חשש נגיעת ממון יש בדרך רחוקה ונפלאה ועיין באבני מלואים סי' ל"ה ס"ק ו' שהרגיש קצת במ"ש רק שכתב דגם שם לא הוה מעיד לעצמו ולא ידעתי למה והנה לכאורה רציתי לומר דיועיל סילוק אף שם דהרי התוס' הקשו יהיו נאמנים בשבועה רק דעד הצריך שבועה אינו עד וא"כ כל שנפטרו מהשבועה שוב נאמן אמנם בא"מ הנ"ל ראיתי שכתב דהו"ל תחלתו בפסול כיון דגם מתחלה לא היה נוגע והוי כמו קרוב ונתרחק והוי תחלתו בפסול ודפח"ח והרווחתי בזה דעכ"פ מה שמבואר בש"ע סי' קכ"א דאם פטרו מתחלה כשמסרם לידו דנאמן ונדחקו דמ"מ ניחוש לקנוניא ולפמ"ש אתי שפיר דהא לא הוי תחלתו בפסול ובלא"ה לפמ"ש המרדכי בטעם דלא מהני הפטור משום דעד שלא פטרם הוזקקו לומר פרענו השתא נמי אתי לאחזוקי שקרייהו וא"כ כשפטרם מתחילה לא שיין זה. אמנם בגוף דברי המרדכי תמה תלמידי ש"ב מוה' אברהם נ"י דהרי לא הוזקקו כלל לומר פרענו דבין כך ובין כך יהיו מחוייבים לשבע רק דעד הצריך שבועה אינו עד ולא שייך דעבידי לאחזוקי שקרייהו דהא באמת יש להם מגו. ולכאורה יפה הקשה. אמנם נראה כיון דאם טענו פרענו למלוה כדי שיפטרם הלוה ושוב לאחר שפטרם עבידי לאחזוקי שקרייהו ובזה מיושב היטב קושית הש"ך והתומים הנ"ל דבסי' קכ"א חיישי' שמשקרים וטוענים פרענו למלוה וידעו היטב שהלוה יפטרם כדי שלא יצטרך לחזור ולשלם והם ירוויחו ממון ובזה נראה דלא מועיל אפי' אם פטרם בתחלה דיש לחוש לקנוניא שיחלקו הממון ביניהם ועכ"פ אם לא פטרם בתחלה בודאי יש חשש כפירת ממון אבל כאן אין כאן חשש כפירת ממון דהוא והם לא ירוויחו ממון רק הטירחא דלדינא ודיינא ובזה לא חיישי' שיעידו שקר אם כבר נתן הממון לידם בחזרה ודו"ק והנה ש"ב תלמידי מוהר"א הנ"ל הקשה על רבינו דהעתיק הך דינא לענין שדה דהרי הקדמונים הקשו מה מועיל החזקה בנקיטו אגר ביתא הא עיקר החזקה הכנסת פירות לבית והרי עדיין לא אכלו פירותיהן ועדיין ביד השוכרים הם וכתבו דתשמיש הבתים הוא פירותיו והרי שוכרים האלו אכלו פירותיו מחמת ע"ש בשטמ"ק ולפ"ז כאן הרמב"ם ששינה הדין לגבי שדה ובשדה הרי צריך שיאכל המחזיק הפירות וכאן דנקיטו השוכרים שכר הפירות הרי לא אכל עוד ובמאי החזיק ויפה הקשה והנראה בזה דהנה בטעם דחזקת ג' שנים כתב הרמב"ן משום דשתק רגלים לדבר ומסתמא מכרו לו אלא דתוך שלש אתרע דאמרי' ליה אחוי שטרך ע"ש והקצה"ח כתב בסי' ק"מ דתק"ח הוא שלא הרגילו להזהר בשטר ולפ"ז ל"ק כלל קושית הקדמונים דהחזקה היא מדשתק רגלים לדבר ואף דבעינן הכנסת פירות היינו דאל"כ לא היה צריך לערער דהרי בהובירה ג' שנים לא אכפת ליה למערער כיון שלא החזיק כדרך מחזוקי השדה ולכך לא אכפת ליה ולא היה צריך לערער ולכך כל שלא הכניס הפירות