דברי שאול - עדות ביוסף - א מט
Divre Shaul Edut Beyhosef part1 49 · דברי שאול - עדות ביוסף - א · free full Hebrew text
Open in the reader →עצמו בכלום ושוב פסול הנוגע אף לחוב ולפ"ז להס"ד דלא ידע דסילו מהני שפיר מקשה ואמאי והא נוגעין בעדותם דהא מה שהוא לחוב לא עדיף מסילוק עכ"ד אמנם עדיין קשה דא"כ לאחר דמשני דכתב ליה דין ודברים וקנו מידו מאי פריך וכי קנו מידו מה הוי הא מעמידה וכו' לשני דמיירי בלחוב. אמנם נראה דהנה כל הטעם דמהני לחוב הוא משום דהוי הודאת בע"ד והרי מבואר בש"ע סי' רמ"ה דאף שמפקיר נכסיו בע"ח גובה ממנו ולפ"ז הוראת בע"ד ג"כ לא מועיל בחוב ושוב שפיר הוי נוגע ופסול וע"ז משני דמיירי בקיבל עליו אחריות ומיירי לזנות ובזה מיושב קושית התוס' שם ד"ה מפני מאי איריא מפני שמעמידה ת"ל משום דניחא ליה דלא ליהוי תרעומת ולפמ"ש אתי שפיר דקושית הש"ס היא בין אם מעיד לזכות או לחוב ולחוב לא שייך תרעומת דאדרבא הוא מעיד לחובי. ובזה נראה אם נימא כהרא"ש דנוגע פסול לחוב לא יהיה סילוק מועיל אפילו לחיב דממה יסלק עצמו דהא הוא מעיד שאין לו וא"ל דזה עצמו הוי סילוק דהא הודאת בע"ד כמאה עדים דמי דזה אינו דהא מעמידה בפני בע"ח וכמ"ש. ובזה אמרתי דבר חריף לישב קושית הרא"ש על הר"י מפריש דבאמת י"ל דגם הר"י מפריש מודה דכל שמסלק לא שייך תחלתו וסופו בכשרות וכמ"ש התוס' והקדמונים וביארתי לעיל משום דהוי בע"ד רק דלחוב כתבתי לעיל דהוי תחלתו בפסלות וע"ז לא מועיל סילוק בעדות ולפ"ז כאן דשמואל קאי לענין זכות ולענין זכות מועיל סילוק אפילו בעדות ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק. והנה בגוף הקושיא שהקשה תלמידי הנ"ל דלימא דשמואל מיירי בחוב אמר תלמידי ש"ב מוהר"א נ"י דלשון ומעידין זה לזה משמע דמעיד לטובתו דלשון זה לזה משמע שמסייע לו בעדותו ובאמת בדברי שמואל עצמו מבואר ומעידין זה על זה וזה יכול להיות גם בחוב כי הוא מעיד עליו והש"ס שינה בלשון שמואל ושפיר מקשה עכ"ד והראיתי לו דהרא"ש גורס ומעידין זה על זה גם בהקושיא וברשב"א גרס גם במחזיקין זה לזה אף דשם בודאי שייך זה על זה ע"ש: שם הלכה ה' אבל השוכר וכו'. כן אמרו בב"ב דף כ"ט הני נוגעין בעדותן הן דאי לא אמרו הכי אמרי' להו זילו הבו ליה אגר ביתא להאי א"ל מי לא עסקינן דנקיטו אגר ביתא ואמרו למאן ליתביה. והנה דודי זקני הגאון ז"ל בים התלמוד דף כ"ט הקשה לפי מה דמבואר בסי' שס"ג סעיף ט' בהג"ה דאם אינו בעיר ואין מי שמשתדל להשכירו הוה כחצר דלא קיימא לאגרא וא"כ לא הוו נוגעין בעדותן דהא המערער עכ"פ לא השכיר את הבית והוי לדידיה חצר דלא קיימא לאגרא והנה כבר כתבתי בזה כמה דברים ע"ש במפה"י ובתשובה ואפס קצהו הזכרתי ביד שאול סי' רכ"א והנה בראשית ההשקפה כעת אמרתי דע"כ לא אמרי' דאם זה אינו משתדל להשכירו פטור רק באם השוכר לא ירד אדעתא דשכירות א"כ מקרי זה נהנה וזה לא חסר אבל כל שהשכירו אדם אחר וזה ירד אדעתא דחיוב א"כ הוא נתחייב לשלם ולמה לא ישלם למי שהחצר שלו אף שאח"כ נתגלה שאינו של משכירו מ"מ הרי זה נתחייב לשלם ולא רצה לדור בחנם. ורציתי להמתיק הדברים דבאמת אין זה ברור שזה בודאי מחל במה שלא השכיר ומידי ספק לא נפיק דאולי היה טרוד ושכח להניח איש שישכיר במקומו רק עכ"פ לא גרע מספק הלואה אבל כשזה נתחייב בודאי לשלם לזה או לזה א"כ לא שייך חזקת ממון ובכה"ג גם ספק הלואה חייב ועיין בש"ך סי' צ"א בשם הר"י אבן פלאט ואף אי נימא דאולי לא רצה להתחייב רק לזה ולא לאחר אבל לא מסתבר כלל דמה נ"מ בין שחייב לזה או לזה וראיה ברורה נראה לפענ"ד מהא דאמרו השוכר בית מראובן ונמצא הבית של שמעון מעלה לי שכר ומשמע דאף דשמעון לא השתדל להשכירו ולא הניח שום משתדל עבורו אפ"ה מעלה שכר לשמעון והיינו משום דנחית אדעתא דאגרא ומצאתי בשלטי הגבורים שהרגיש בזה על הג"א וכתב ראובן שמשכירו חשוב כמשתדל לשמעון וכוונתו לפענ"ד דהוא נעשה ממילא שלוחו ואף אם רצה לגזלו הא קרקע אינה נגזלת וממילא נעשה שלוחו ובקצה"ח סי' שס"ג תמה על השה"ג דבהגהא"יי פ"ג דמגילה כתב דכל דליתא לשמעון ולא משתדל עבורו אף דראובן משכירו אין השוכר מעלה שכר לשמעון במחכת"ה מלבד שהדבר תמוה מהש"ס מפורש שהביא השה"ג אף גם דהמעיין בהגהמ"יי לא כתב כן וז"ל אם אין אדם משתדל בו לא לשכרו ולא להשכירו אע"פ דאלו הי' בעלים הי' משכירים אותו כיון שאין הוא ולא שלוחו כאן הדר בו פטור כיון דלא קאי לאגרא א"כ מיירי דהגברא לא עביד למיגר וגם לא השכירו שום אדם ולכך פטור ועיין בטור שם דאם אין החצר עומד להשכיר דוקא שלא גילה הדר בו דעתו שרצונו ליתן לו שכר אם לא הי' מניחין אותו לדור בו בחנם אבל אם גילה בדעתו כן צריך ליתן לו שכר וכן הוא בש"ע סעיף ח' א"כ ה"ה כאן הרי גילה בדעתו שרצונו לשלם לו שכר ועיין מח"א הלכות גזילה סי' יו"ד ומן האמור אני תמה על מ"ש זקני הרמ"א ז"ל דאם אינו בעיר ואין מי שמשתדל להשכיר אף ע"פ ששכרו מראובן א"צ ליתן כלום וציין הבה"ג המקור מהגהמ"י הנ"ל ובאמת לא נתבאר ולא יתבאר בהגמ"יי שם ולא יאמר אדם מעולם כן ובים התלמוד רמז לדברי הרמ"א הנ"ל ואני אומר לא כן אבי זקני ז"ל