דברי שאול - עדות ביוסף - א מו

עצמם כלם קודם אף דבשעת ראיה היו כשרים מ"מ כיון דלא הוחזק בב"ד ושעת הגדה נמצא אחד מהם פסול כמ"ש בגאון צבי סי' ל"ו ול"ד לחתנו דכיון דאינו חשוד לזייף אמרי' דאגלאי מלתא למפרע דהגדתו היה מקודם משא"כ בגזלן חיישי' שמא זייף חתימתם וגם אם היה לפנינו העדים אינם נאמנים לומר שחתמו והוא חתם עמהם קודם דלא עדיפי מדייני' דקיי"ל דמשחתמו אין מעידין עליו דגנאי הוא להם להצטרף עם הפסול. והנה עוד רצה לחדש תלמידי ש"ב מוהר"א הנ"ל דאם נאמר דנאמן שחתם עצמו קודם ע"י העדים כשרים א"כ נוציא יותר ממנו ע"י השנים האלו מהשלישי והוי כעין דאמרו נפיק כולי ממונא נכי ריבעא ופסול. והנה השבתי דמלבד דיש לומר דדוקא בשני עדים הוא דבעינן עפ"י שנים עדים יקים דבר אבל בשלשה לא אכפת לן אף גם דנימא כיון דכתיב עפ"י שנים או שלשה מקיש שלשה לשנים מ"מ לפמ"ש לעיל בפ"ז הטעם בזה משום דע"א אינו נאמן לממון וא"כ מה שמוציאין יותר עי"ז הוי ע"א וזה לא שייך בשלשה: כתב רבינו והוא מדברי הש"ס ב"ב דף קנ"ט. הלכה ה' אבל וכו' שאינו דומה הפסול בעבירה לפסול בקורבה אבל לא נתבאר היטב דניהו דגזירת הכתוב הוא אבל מ"מ התורה פסלה לקרוב והו"ל השטר כחספא ב למא דדלמא חתם אח"כ ובאמת היה הס"ד בש"ס שזה קשה בד"מ אמנם נראה דהנה לכאורה ק"ל למה הוצרכו לטעם זה דהרי בהא דהוא אינו מעיד הקשה הקצה"ח סי' מ"ו סעיף י"ט דהרי עדים הקרובי' כשרים להעיד על חתימת העדים משום דקיום שטרות דרבנן וא"כ למה אינו מעיד על כת"י אף שנעשה קרוב אמנם זה אינו כמ"ש שארי בנתהמ"ש והרגשתי בזה בראשית ההשקפ' דהא הוא מעיד על מנה שבשטר ואינו נאמן ושאני עדי קיום דמעידין על הקיום ועיין במשובב מה שנדחק בזה ולפ"ז עכ"פ אחר דבודאי על כת"י מעיד בודאי מהראוי להכשיר ולא צריך לטעמו של הש"ס. אמנם הדבר נכון דכל הטעם דקיום שטרות דרבנן הוא משום דמן התורה לא חשוד לזייף כמ"ש התוס' בכתובו' דף י"ט ולפ"ז זהו באמת מה דחילקו בש"ס בין גזלן לקרוב דבקרוב דלא חשוד לזייף דאינו רק גזירת הכתוב שוב ממילא קיום שטרות דרבנן וז"ב. ובזה הנה מקום אתי ליישב דברי הב"י שכתב בסי' מ"ו וכן הוקבע בש"ע שם סעיף ל"ה דביוצא מת"י העדים לא הוי כמי שנחקרה עדותן בב"ד לשיטת הרי"ף דאם בעת שמוציאין השטר הם קרובי' הוא פסול ותמהו בתומים ובקצה"ח דהרי הרמב"ן והראב"ד ביארו לשיטת הרי"ף דדוק' כשנמסר לעדים ע"מ שלא ימסרו לבעלי' אבל כל שנמסר למסרו לבעלים הוי ידם כבעלי' והוי כפקדון אצלם וא"כ כאן שראוי למסור לבעלי' הוי שטר גמור אף שהוא ת"י העדים ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל שהם קרובי' חיישי' דלמא חתמו אחר שנעשו קרובים והשטר בטל אף שהוא רק גזירת הכתוב רק כיון דקיום שטרות דרבנן ומה"ת לא חשוד לזייף יכולין אחרים להעיד על הקיום כיון דהם עצמם היו ג"כ כשרים להעיד על הקיום וא"כ זה כשנמסר לבעלי' בתורת שטר גמור אבל כל שמצאנו ת"י העדים הרי הוא עדיין כפנקס בעלמ' וצריך קיום מן התורה ושוב אינם נאמנים וז"ב מאד ודו"ק כי קצרתי. שם הלכה ז הכותב כל נכסיו עיין כ"מ שהקשה דדברי רבינו סותרין דבכותב כל נכסיו לעבדו ס"ל דקנה עצמו ובירושלמי תלה לה הדדי ע"ש ולפענ"ד בפשיטו' דרבינו סבר כש"ס דידן דל"ד להך פלוגת' דר"י ור"ל דשאני הך דהכא דל"ש כמי שנחקרה עדותו דהוא עדות אחת היא ומה שמעידין לקרוב בודאי לא נחקר ואה"נ אם יעידו ע"פ אח"כ בודאי כשר על הרחוק אבל השטר בטל אבל כאן השטר באמת לא נתקיים רק דלגבי עצמו נאמן אף שלא נתקיים השטר. ובזה מיושב גם קושית הנימוק"י והלח"מ כאן והנה אי קשיא הא קשיא דרבינו פסק כאן כר"י דאפילו בתרי גופי לא פלגינן דיבורא ולכאור' ש"ס מפורש הוא להיפך דבב"ב דף קל"ד ע"ב אמרי דבתרי גופא פלגינן בחד גופא לא פלגי' ולכאור' רצה ש"ב תלמידי מוה' אברהם נ"י להשיב דע"כ לא מפלגי' בין תרי גופי לחד גופא רק שם דהוא לגבי עצמו ולגבי אשתו בע"ד ובבע"ד לא שייך עדות שבטלה מקצתו וכמ"ש הראב"ד ולכך בתרי גופי פלגינן דיבורא אבל כאן בעדים שהם קרובי' לזה ורחוקי' לזה שייך עדות שבטלה מקצתה אפילו בתרי גופי עכ"ד. אמנם באמת זה אינו דהרי הרמב"ם לא ס"ל כשיטת הראב"ד ועיין לעיל בפרק י"ב הלכה ב' ובלח"מ שם ובאמת ברא"ש פ"ק דמכו' מביא בשם רבינו האי גאון ורבינו אפרים דפסקו כר"ל מטעם זה דבתרי גופי ד"ה פלגי' דיבורא אבל לא הביאו דברי הש"ס הנ"ל דמפורש להדיא כן. אמנם לפענ"ד גוף הסברא דאמרו בב"ב דבתרי גופי פלגי' בחד גופא לא פלגי' צ"ב מה טעם יש בדבר. והנרא' דמזה ראיה ברורה לשיטת הרשב"א דבאני זניתי עם אשתך לא פלגי' דיבורא ומטעם דאם אנו לוקחין תיבת אני זניתי לא נשאר בעדותו כלום דבשלמ' כשאמר פלוני בא על אשתי נשאר פלוני בא אבל כאן לא נשאר כלום. ובזה נרא' ברור דזה סברת הש"ס דבתרי גופי פלגי' ובחד גופא לא פלגי' דבתרי גופי אנו יכולין לחלק דמה שמעיד על אחר נשאר קיים ועל אשתו נתבטל עדותו אבל באומר גרשתי את אשתי אם אינו נאמן למפרע גם על להבא לא נשאר כלום ולכך לא פלגי' דיבורא