דברי שאול - עדות ביוסף - א מה

בודאי לא הוי ע"א כשנים ושאני שנים דלא חיישי' לבדדמי כמ"ש הרמב"ן במלחמות פט"ו מיבמות דהתור' האמינתם ואתם מה לכם לחוש גם כאן מסתמא דייקו היטב עד שהכירו היטב שזה חתימתם בבירור אבל בע"א חיישינן בדדמי ויש לו מגו דמזויף והש"ך קאי לדידן דלא חיישינן למזויף מה"ת רק מדרבנן שוב אין לו מגו דלא שייך בדדמי דלא שכיח לזייף כ"כ וז"ב אמנם אי קשיא הא קשיא לפמ"ש הרא"ש בתשובה דמגו במקום עדי' פסולים לא אמרינן דניחא ליה לומר טענה שאין העדי' יכולי' להכחישם א"כ עדיין קשה למה לי הנאמנות של זה שמעיד מקטנו תיפוק ליה כיון דעכ"פ עד פסול הוא והרי יש שני עדים ולא גרע מאילו היו שניהם פסולים ולא שייך מגו דנוח ליה לטעון טענה שאין עדים מכחישו והיא קושיא נפלאה ותלמידי מוהר"א נ"י השיב כיון דעיקר מה שאנו חוששין שיעיד על חתימת אביו לא משום משקר וגם לא משום פסול הגוף דהא כעת שרואה החתימ' הוא גדול רק דחיישינן שמא הוא טועה בדמיונו במה שראה בקטנותו א"כ שוב שפיר יש לו מנו נגדו דיכול להעיד נגדו ולאמר לו טעית עכ"ד. ויש לפקפק בזה כיון דהאחר מעיד ג"כ על החתימ' שוב הוי העזה גדול' נגד שני עדים. והנה בגוף דברי הרא"ש הי' נראה לפענ"ד ליישב קושית התוס' בנסכא דר"א דעד כשר שאינו נאמן לממון לא גרע משני עדים פסולים ויותר נוח לו לטעון ששלו חטף ממה דיטעון נגד העד והרי גם במקום שיש קול לא אמרינן מגו כמ"ש הרא"ש שם מעובדא דרבא בר שרשום וא"כ לא שייך מגו והתוס' כתבו כעין זה רק שהוסיפו להכחיש העד ולשבע נגדו אבל לפי דברי הרא"ש אין צורך לזה ובזה גם דברי הש"ך נכונים לענין ממרני דלא שייך מגו דמזויף דזה היא חציפות גדול לטעון מזויף דהא מן התור' לא חיישינן למזויף כלל ונוח לו יותר לטעון שפרע. ובזה מיושב היטב קושיית הפנ"י הנ"ל דלשיטת ר"י דחיישינן למזויף מה"ת רק שהוא מודה שלוה וטוען פרעתי שוב שייך יותר המגו דאדרבא פרוע שייך שטרך בידי מה בעי ומזויף הי' יותר יכול לטעון כיון דאין קיום וחיישינן מה"ת לזיוף. והנה תלמידי ש"ב מוהר"א אמר ליישב קושית התוס' בנסכא דר"א הנ"ל דכיון דמודה דחטף ונאמן הע"א בכך אנן אמרינן חזקה כל מה שיש ת"י אדם הוא שלו שוב הו"ל מגו להוציא ומגו להוציא לא אמרינן איברא דלפ"ז יקשה על הש"ך דשם מהראוי להאמינו במגו דמזויף ושם לא הוי מגו להוציא דאדרבא הוא בא להוציא והמגו הוא להחזיק אמנם זה אינו דלפמ"ש הפוסקים דבשטר אמרינן מגו להוציא משום דשטר מעליא הוה כגבוי לענין זה ועיין בש"ך בכללי המגו ובקצה"ח שם וא"כ כאן הוי שטר מעליא דמן התור' לא חיישינן לזיוף ושוב הוה מגו להוציא נגד השטר דחשו כמוחזק ובזה מיושב קושית הפנ"י דשם דאזלינן דמה"ת חיישינן לזיוף ושוב לא הוי שטר מעליא ולא הוי כגבוי ושוב הוה המגו להחזיק ונאמן במגו עכ"ד ויפה כיון אף שיש לפקפק קצת. אמנם לפמ"ש המהרי"ט בטעם דאמרינן מגו להוציא בשטר משום דהשטר אינו לע"ע מוציא ע"ש בחלק אהע"ז סי' ט' וכבר כתבתי לעיל כמה פעמים שכן כתבו התוס' בחולין דף צ"ו ולפ"ז כאן שטוען שפרעו הרי יש לו מגו להחזיק הממון והשטר הוא מוציא ממש דלפי טענתו שפרע כבר נתבטל השטר לגמרי ויש בזה ליישב כמה קושיות במגו להוציא בשטר ואכ"מ וא"כ נסתרו דברי הש"ך אמכם נראה דדברי הש"ך נכונים דשם מיירי שנתן לו נאמנות על הפרעון רק שיכול לטעון פרעתי במגו דמזויף והיינו דע"ז לא נתן לו נאמנות דמגו הוא כעדים ובמקום שיש עדים לא האמין לו ועל המזויף לא שייך נאמנות דהא זייף השטר והנאמנות שבו ולפ"ז כיון דעל מה שטוען פרעתי אם היינו יודעים שאינו מזויף אף אם היינו מאמינים לו שכדבריו כן הוא שפרע הרי נתן לו נאמנות והוי כאילו חייב עצמו בדבר שאינו חייב א"כ לא שייך חזקת ממון דהא יכול לחייב עצמו אף שאינו חייב ומעתה שוב הוי מגו להוציא נגד השטר דחשוב כגבוי מה תאמר דמ"מ הוא יש לו חזקת ממון דז"א דכיון דהוא נתן לו נאמנות ואף אם פרע לו הוא חייב לפרוע פעם אחרת ושוב הו"ל מגו להוציא נגד השטר. ובזה מיושב היטב קושית הפנ"י דשם מיירי בשטר שאין בו נאמנות שוב שפיר אמרינן מגו דהוי להחזיק ודו"ק היטב בכל מ"ש כי הוא חריף עמוק עמוק ת"ל: שם הלכה ה' מי שהי' יודע לו עדות עד שלא נעשה גזלן נסתפק ש"ב תלמידי מוהר"א באם יש שני עדים לבד הגזלן אי כשר אף שלא הוחזק בב"ד קודם כמו בנעשה חתנו דהא כל הטעם בגזלן הוא משום דחשוד לזייף וחיישינן דלמא עתה חתם עצמו א"כ כל שיש עדים כשרים אמרינן דהא חתמו עצמם בזמנם ואם הוא חתם עמהם ביחד הרי היה כשר בעת הזאת ואם עתה חתם אחר שנעשה גזלן הרי לא נצטרף עמהם בעת חתימת השטר וממנ"פ כשר והשבתי דהו"ל כנמצא אחד מהם קרוב או פסול דכיון דלא נחקר בב"ד א"כ כעת הו"ל הגדה בב"ד א"כ הרי השטר כחספא בעלמא כדין נמצא אחד מהם קרוב או פסול דמי יגיד לנו שחתמו קודם דלמא הקדימו הזמן כיון דנמצא אחד מהם קרוב או פסול חיישי' שמא הוא הקדים הזמן והם חתמו אח"כ או שזייף חתימתם עד שאינו ניכר ואף אם חתמו